האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד

מממנים


דם האויב

״דם האויב, שנלקח בכוח, אתה תחיה את יריבך.״
המשך לפאנפיק ״האויב האחרון״.



כותב: לונגה
הגולש כתב 45 פאנפיקים.
פרק מספר 13 - צפיות: 2221
5 כוכבים (5) 4 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: R - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: דרמה, רומנס - שיפ: הארי/ ג'יני, ג׳יני/דין, הארי/OC' לילי/ ג'יימס, רמוס/ טונקס - פורסם ב: 14.12.2024 - עודכן: 28.05.2025 המלץ! המלץ! ID : 14993
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק בכתיבה




פרק 13 - מדור הספרים האסורים


תקופת הבגרויות המאוחרות בתחילת אוקטובר הביאה להארי הקלה אדירה. כולם בשנה שלו היו כל כך עסוקים ולחוצים שהם שכחו להתנהג כאילו הוא יתפוצץ או ינסה לאכול אותם אם הם ידברו לידו, והיה לו תירוץ טוב לבלות את כל היום בשולחן צדדי בספרייה במקום בחדר המועדון העמוס.

הוא התאמץ מאד להציג מצג שווא של לימוד ושינון, במיוחד לטובתו של רון, שתמיד היה שותפו ללימודים של הרגע האחרון. אבל האמת הייתה שהוא לא היה זקוק להכנות האלה, והוא צלח את הבגרויות בקלות מפתיעה. זה הרגיש קצת כאילו היו מבקשים ממנו לעשות שוב את המבחנים בחשבון ובספרות שהוא עשה בבית הספר היסודי - ברגע שהוא עבר קצת על החומר, הכל חזר אליו בצורה ברורה וצלולה.

הוא הרגיש שהוא הצליח די טוב בכל המבחנים, אולי חוץ מאשר בגילוי עתידות, שם הוא לא טרח להתאמץ כדי להוציא ציון טוב. הוא הצליח במיוחד בהתגוננות מפני כוחות האופל; הוא הרשים את הבוחן שלו עם פטרונוס מוגשם שהיה כל כך גדול שהוא מילא כמעט את כל הכיתה. 

הוא הרגיש תחושת ריקנות מסוימת ביום חמישי שאחרי הבחינה, בידיעה שלמחרת יתקיים המבחן האחרון בתורת הקסם, והכל יחזור לשגרה המעייפת של השיעורים. הדבר היחיד שהוא יכול היה להתנחם בו היה המשחק מול רייבנקלו שהיה צפוי להתקיים בסוף החודש.

מייד לאחר הבחינה בהתגוננות מפני כוחות האופל כולם הלכו ביחד לספרייה כדי ללמוד לבחינה בתורת הקסם, אבל הארי לא הרגיש שהוא צריך עוד שינון. הוא העמיד פנים שהוא קורא בספר במשך זמן מה ולבסוף קם. 

רון ונוויל, שהיו שקועים בלבחון זה את זו על גירוש הדרקונים של שנת 1015, בקושי הגיבו כשהוא מלמל משהו על זה שהוא צריך הפסקה ועזב את השולחן שלהם שבספרייה. הרמיוני, שישבה בשולחן ליד, אפילו לא הרימה את עיניה מהספר. נוויל המשיך לחזור ולשאול את רון את אותה השאלה על שמו של הקוסם שהוביל את גירוש הדרקונים, והוא טעה בשם פעם אחר פעם. הארי לא היה מסוגל לשמוע את זה יותר. זה היה ארנולד דרייק, בשם מרלין, לא אלברט דרייק ולא ארנולד אייק.

הוא טייל בין המדפים השקטים, מעמיד פנים שהוא מחפש איזה ספר, לא מעורר את חשדנותם של התלמידים השקדנים. הוא התרחק אל פינה מרוחקת של הספרייה, איפה שהיה מדור הספרים האסורים. הוא הציץ בין המדפים כדי לבדוק האם הוא סוף-סוף לבד. נערה אחת רכנה מעל ספר ליד אחד השולחנות, לבדה.

הארי התקרב לעבר מורגנה בחשש. היא שוב הייתה עם האוזניות שלה, והספרייה הייתה כל כך שקטה שהיה אפשר לשמוע את ההד של המוזיקה דרכם. היא נראתה מרוכזת מאד בספר, והוא לא ידע איך לגשת אליה בלי להבהיל אותה. 

להקלתו היא הבחינה בו, כאילו חשה בנוכחותו. היא הורידה את האוזניות וחייכה אליו חיוך מרוצה.

״מי זה אם לא הילד-שנשאר-בחיים?״

״איך גילית?״ הארי שאל, מרשה לעצמו להתיישב ליד השולחן שלה. הוא היה קצת מאוכזב - הוא דווקא נהנה מהמשחק הזה בו מורגנה הייתה צריכה להתאמץ כדי לגלות את הזהות שלו.

מורגנה הרימה את הספר שלפניה כדי להראות לו את הכריכה, ״אירועים חשובים בעולם הקסמים במאה עשרים״.

״אני מבינה עכשיו למה אתה מפורסם. אבל זה לא מסביר למה תלמידים בורחים לכיוון השני כשאתה מגיע. לפי מה שכתוב פה הם אמורים להעריץ אותך, אתה הצלת אותם ממכשף נורא.״

״גם את זה את תצטרכי לגלות לבד,״ הארי השיב.

״אני יכולה לפחות לקבל רמז?״ מורגנה ביקשה.

היא נתנה לו מבט שגרם לו להרגיש מוזר. היא כמעט הצליחה לגרום לו להישבר, אבל הוא החזיק מעמד.

״אני יכול להגיד לך רק שזה היה קצת מטופש לכתוב ספר על אירועים חשובים בעולם הקסמים במאה העשרים, לפני שהמאה העשרים הסתיימה.״

״בסדר,״ מורגנה הסכימה בזמן שהניחה את הספר בצד. ״בכל מקרה יש טעות בספר. כתוב שם שההורים של מתים.״

קול צעקה הבהיל את הארי לפני שהוא הספיק לחשוב איך להשיב. הוא ומורגנה הציצו מעבר למדף קרוב כדי לראות תלמיד שנה ראשונה שניסה להיכנס למדור הספרים האסורים; החבל שחסם את הכניסה למדור התפתל סביבו כמו נחש אנקונדה, לאיימתם של חבריו. מדאם פינס הגיעה למקום בצעד מהיר כדי להושיע אותו לנזוף בו.

״נראה שהם הגבירו את האבטחה,״ הארי העיר.

״ניסית להיכנס פעם?״ מורגנה שאלה אותו.

״לא רק ניסיתי, הצלחתי.״

״תעשה לי טובה.״ 

מורגנה גלגלה את עיניה וחזרה למקומה.

״אני רציני,״ הארי התעקש והתיישב מולה. הוא לא ידע למה, אבל הוא הרגיש צורך חזק להשתחצן. ״זה אפילו לא היה קשה במיוחד. עשיתי את זה בשנה הראשונה.״

מורגנה הניחה את סנטרה על ידה ושוב נתנה לו את המבט הזה שגרם לבטן שלו להתהפך. 

״תוכיח.״

״איך?״

״תראה לי איך עשית את זה.״

״את מתכוונת, שאני אכניס אותך למדור?״

״בדיוק.״

״אין שום בעיה,״ הארי אמר בלי להסס לרגע. ״אבל זה חייב להיות בלילה. תחכי לי מחר בשעה אחת עשרה מחוץ לחדר המועדון שלך.״

״אחרי כיבוי אורות? איך אנחנו אמורים לא להיתפס?״

״תסמכי עלי. רק אל תקדימי, תצאי בשעה אחת עשרה בדיוק.״

במילים אלה הוא עזב אותה וחזר אל נוויל ורון. לשמחתו הם עדיין היו עסוקים בארנולד דרייק ולא שמו לב שהוא מחייך כמו מטומטם. הוא הרים את אחד הספרים ונעלם מאחוריו, אבל לא קרא מילה.

הוא חשב על מה שסיריוס אמר לו, שהוא צריך פשוט להציע למורגנה לצאת איתו בלי לחשוב על זה יותר מידי. הוא אמר לעצמו שהוא לעולם לא יזלזל בעצה של סנדקו שוב.



הבגרות בתורת הקסם עברה בקלות. אפילו רון יצא בתחושה שהוא לא נכשל.

היום היה יום גשום במיוחד, ולא היה סיכוי לצאת לבלות במדשאות כמו שתלמידים נהגו לעשות בדרך כלל אחרי סיום הבגרויות, אז הם ערכו חגיגה בחדר המועדון. כולם היו כל כך שמחים וחשו כזו הקלה שהבגרויות הסתיימו שהארי הרגיש שהם אפילו שמחים לכלול אותו בחגיגות שלהם, וגם שיימוס עשה מאמץ מיוחד להתנהג כאילו שום דבר יוצא דופן לא קרה במבחנים לנבחרת ושהכל ביניהם בסדר. 

כמובן שג׳יני, בתור חברתו של דין, גם השתתפה בחגיגות, ומשכה את כל תשומת הלב. הארי הבין שהוא צריך לקבל את זה שג׳יני ודין נהנים לבלות זמן ביחד, הוא פשוט לא הבין למה הם תמיד צריכים להיות מחובקים.

הארי בעצמו לא התרגש במיוחד מזה שהבגרויות הסתיימו ועכשיו השנה השישית תתחיל באמת, אבל הוא בכל זאת היה במצב רוח מרומם במיוחד - הוא התרגש לקראת הפגישה שלו עם מורגנה.

אך ככל שהיום התקדם והפך לערב, הוא התחיל להבין שיכול להיות שהציפיות שלו לא תואמות לציפיות של מורגנה. הוא חשב על המפגש שלהם בתור דייט, אבל באף שלב בשיחה ביום שלפני אף אחד מהם לא אמר שזה יהיה דייט. הוא רצה שזה יהיה דייט, אבל עד כמה שהוא ידע, מורגנה חושבת שהוא דוחה ורק מחפשת מישהו שיכניס אותה למדור הספרים האסורים.

עוד נושא שהטריד אותו הייתה העובדה שהוא לא הרגיש בנוח לספר לרון והרמיוני על הפגישה. הוא אמר לעצמו שזה בגלל שהם הולכים לעבור על החוקים ושאם הרמיוני תדע היא תרגיש שהיא חייבת לדווח עליהם, אבל בליבו הוא ידע שגם אם הם לא היו מתכננים לעבור על שום חוק, הוא היה נמנע מלספר לחבריו איך הוא מתכנן לבלות את הלילה. 

בראש שלו הוא דמיין אותם מתנגדים למפגש בתוקף ומבטיחים לו שבכל רגע ג׳יני תיפרד מדין ותרצה לחזור להיות איתו. אז הוא אמר לעצמו שבכל מקרה אין מה לספר, כי זה לא היה דייט.

באופן מרגיז, בני כיתתו לא תכננו ללכת לישון לפני השעה אחת- עשרה בלילה. הם עדיין ישבו בחדר המועדון, פיטפטו ושיחקו טאקי מתפוצץ כשהרמיוני פרשה למיטה בשעה עשר וחצי. הארי ניצל את ההזדמנות כדי לחמוק למעונות גם הוא.

בחדר, הוא הוציא את גלימת ההיעלמות מהתרמיל שלו והתכסה בה. הוא הסתובב איתה בתיק שלו במשך כל היום, למקרה שהוא ירגיש שהוא מוכרח להיעלם מהעולם. הוא סגר את הכילות סביב מיטתו כדי שיחשבו שהוא ישן, וירד בחזרה למטה בדממה. הוא לא עצר לרגע לחשוב על המבחנה המלאה שיקוי שקוף שעמדה על השידה שליד המיטה שלו, מחכה שהוא ישתה אותה כמו בכל לילה.

כולם עדיין ישבו מול האח. הארי ניגש אל החור שמאחורי התמונה, חיכה שכולם יצחקו בקול ממשהו שג׳יני אמרה, וחמק החוצה.

חושש לאחר, הוא הלך במהירות אל עבר חדר המועדון של סלית׳רין. הוא היה בדיוק בצד הנגדי של הטירה, ולא הייתה לו את מפת הקונדסאים לסייע לו להתחמק ממדריכים מסיירים ומפילץ׳, כי הוא הוריש אותה לאמילי. הוא קילל את עצמו שהוא לא יצא מוקדם יותר.

בסופו של דבר הוא הקדים בחמש דקות. הוא נשען על קיר המרתף הקר והסדיר את נשימתו בזמן שהמתין.

בשעה אחת- עשרה בדיוק הדלת הסודית לחדר המועדון של סלית׳רין נפתחה. מורגנה צעדה החוצה והביטה סביבה בחוסר וודאות, לא רואה אף אחד. היא לבשה סוודר לבן רך למראה, ושיערה היה אסוף בצמה עבה, משהו שגרם להארי לחשוב לרגע שאולי היא כן חושבת שזה דייט - או שאולי זה לא היה שום דבר מיוחד.

פתאום הארי הבין שלא הייתה לו דרך להתגלות בלי להבהיל אותה. מצטער שהוא לא הכין אותה מראש, הוא חיכך בגרונו. כצפוי, היא חיפשה אחרי מקור הקול בחוסר נחת. הוא הוציא את ראשו מחוץ לגלימה ונהנה לראות את הפליאה שלה.

״מישהו בא,״ הוא לחש כששמע צעדים מתקרבים. הוא ניגש אל מורגנה ועטף אותה בגלימה לפני שמשך אותה לעמוד צמוד לקיר שליד הדלת הסודית.

בעל הצעדים היה לא אחר מאשר סנייפ. הוא הלך במורד המסדרון, כנראה במסגרת סיור שגרתי, ועצר מול הכניסה לחדר המועדון. הוא רחרח את האוויר פתאום - הארי היה מודע היטב לכך שמורגנה בחרה להשתמש בבושם באותו לילה - נתן מבט חשדני אחד מסביב, ואז הקיש על הדלת בשרביטו. צליל נעילת בריח נשמע, וסנייפ הלך.

״אני חושבת שהוא נעל את הדלת…״

״אני מצטער,״ הארי אמר למורגנה, אובד עצות לנוכח ההתפתחות, ״לא היה לי מושג שהוא נועל את הדלת בלילה, באמת.״

משום מה מורגנה לא נראתה כועסת או מודאגת.

״אז כנראה שאתה תקוע איתי עד הבוקר, פוטר.״

הארי עדיין לא התאוששת מהתפנית, אבל מורגנה נראתה יותר מתעניינת בגלימת ההיעלמות מאשר בעובדה שהיא נעולה מחוץ לחדר המועדון שלה עד הבוקר. היא העבירה את קצות אצבעותיה על הסיבים הדקיקים של הבד הקסום, שנצנצו כמו קורי עכביש גם באור הלפידים הקלוש.

״מה זה?״

״גלימת היעלמות.״

״אז ככה נכנסת למדור האסור? זאת לא חכמה בכלל.״

״לא אמרתי שזה היה מסובך.״ הארי קיווה שהיא לא מאוכזבת. היא נראתה מרותקת מהגלימה, והוא הניח שזה דבר טוב. ״את רוצה ללכת?״

״תוביל את הדרך.״

הם עשו את דרכם לעבר הספרייה מבלי לדבר. זה כנראה היה דבר טוב - המסדרונות היו מלאים רוחות רפאים שיכלו לשמוע אותם, שלא לדבר על גברת נוריס - אבל הארי היה רוצה מאוד להיות מסוגל לדבר איתה על משהו. 

לעומתו, לא נראה שמורגנה מעוניינת לדבר. היא הסתכלה מסביב בעניין בזמן שהם הלכו, כאילו היא רואה את הטירה בפעם הראשונה, וכמה פעמים היא אפילו ביקשה לעצור כדי להסתכל טוב יותר על איזה ציור או שטיח קיר.

הארי החליט שהוא לעולם לא יקשיב לעצות של סיריוס שוב. הינה הוא היה, באמצע הלילה, עם נערה שבכלל לא רוצה לדבר איתו, והוא עוד צריך לארח לה חברה במשך כל הלילה כי הוא גרם לה להיתקע מחוץ למעונות שלה. הוא אפילו לא חשב פעמיים על זה שגלימת ההיעלמות הייתה אמורה להיות סוד - מה הוא חשב לעצמו שהוא פשוט הראה לה אותה? מה אם היא תספר למישהו?

אחרי זמן שהרגיש כמו נצח והיתקלות מסוכנת עם פיבס שכמעט חשפה אותם, הם הגיעו לספרייה. הארי הדליק אור בקצה שרביטו, מחזיק אותו נמוך ומעומעם כדי לא למשוך את עינו של מישהו מחוץ לספרייה, וניווט בין המדפים האפלים לעבר המדור האסור. השטיחים העבים שעל הרצפה עמעמו את צעדיהם.

הם נעצרו מול החבל שאסר את הכניסה למדור הספרים האסורים. בפעם הקודמת הארי פשוט נכנס, אבל לאחר מה שהוא ראה ביום שלפני הוא ידע שהם יצטרכו לחשב את צעדיהם.

״אפשר?״ מורגנה ביקשה בקול רך.

היא הוציאה את שרביטה וכיוונה אותו אל החבל כשפרק ידה מכופף ופונה מטה, כמו מנצח על תזמורת. נגינת חליל חרישית נשמעה והחבל התנתק בצד אחד והחל להתפתל ולהזדקף, כמו נחש מהופנט. הם חלפו על פניו ונכנסו למדור.

״עבודה יפה,״ הארי שיבח את מורגנה, שנראתה מרוצה מעצמה.

המקום היה פחות מאיים מאיך שהארי זכר אותו משנתו הראשונה. היה קור מוזר בין המדפים, כאילו הספרים נושמים בהבל פה קפוא, והאבק שהתערבל באוויר לאור שרביטו היה סמיך כמו ענן. אבל לא היה במקום שום דבר מפחיד; זה היה קצת כמו לטייל בגן חיות מוזר.

״זה לא היה מסובך בכלל,״ מורגנה אמרה, ״איך זה שתלמידים לא נכנסים לפה כל הזמן?״

״זה החלק הקל,״ הארי הסביר, זוכר את הספר הצורח שחשף אותו בפעם הקודמת. ״הספרים פה יודעים להגן על עצמם. הם יודעים כשמישהו שלא אמור לגעת בהם מנסה לקחת אותם.״

הם טיילו בין המדפים זמן מה. מורגנה בחנה את הספרים בעניין גדול, עיניה רחבות ומוארות, כמו ילדה בחנות ממתקים. 

״את… מחפשת ספר מסוים?״ הארי שאל, ומייד הרגיש מטומטם. מה הוא, הספרן?

״לא,״ מורגנה השיבה בקלילות, ״אבל אני בטוחה שאני אמצא משהו מעניין.״

לבסוף היא נעצרה מול מדף עמוס אבק בירכתי המדור. לרוב הספרים שם לא הייתה כותרת על השדרה, אבל ספר אחד בלט באותיות כסופות מתקלפות לאור השרביט, שהכריזו בפשטות - ״הלטת הכרה״.

״איך נוציא אותו?״ מורגנה שאלה בהתרגשות.

הארי בקושי שמע אותה, כאילו היא דיברה אליו ממרחק גדול.

״מה קרה?״ היא שאלה אותו. הוא הבין שהוא קפא.

״את יודעת הלטת הכרה?״ הוא שאל אותה, בעיקר כדי לדחות את הקץ.

״לא,״ מורגנה השיבה בהדגשה, ״בגלל זה אני רוצה את הספר. אתה יכול לעזור לי לקחת אותו או לא?״

לרגע הוא שקל לסרב, לשקר ולומר שהוא לא יודע איך. להגיד שהוא הוליך אותה שולל כל הזמן הזה, והוא לא יודע איך מוציאים ספר ממדור הספרים האסורים - כי הוא אף פעם לא עשה את זה קודם. הוא באמת לא עשה את זה קודם. רק שהוא כן. והגבול היה כל כך דק שעד אותו הרגע הוא אפילו לא הבין שהוא חצה אותו.

הוא שלח את ידו לעבר הספר. הוא לא רצה שמורגנה תתאכזב מהערב שלהם, הוא לא רצה שהיא תחשוב שהוא חסר יכולת. הוא אחז בשדרת הספר, וזה היה כמו ללחוץ ידיים עם מכר ותיק. הוא שלף אותו מהמדף ושום דבר לא קרה. הוא מסר אותו למורגנה.

״איך עשית את זה?״ מורגנה שאלה בפליאה.

״כבר הוצאתי אותו פעם,״ הארי השיב, ממולל את האבק הכסוף שנדבק לידו. ״הוא בטח זוכר אותי.״

״באמת?״ מורגנה בחנה אותו בעניין מחודש. ״אתה יודע הלטת הכרה?״

״בערך.״

״מה זה אומר? או שאתה יודע או שאתה לא.״

״קשה להסביר.״

״אז מזל שיש לנו את כל הלילה.״

הארי חשב שאין למורגנה מושג מה היא מבקשת. היא לא רוצה לדעת את זה עליו. הוא לא רוצה שהיא תדע את זה עליו. הוא לא רוצה שהיא תרגיש שהוא רימה אותה כל הזמן הזה, שהוא לא מי שהיא חשבה שהוא.

״זה רק אבק,״ מורגנה אמרה פתאום בעצבנות. 

הארי הבין שהוא עדיין בוהה ביד שלו. מתעשת, הוא כיוון את שרביטו לידו והעלים את האבק.

״זוכרת את וולדמורט?״

״איך זה קשור?״

״הוא היה מליט הכרה מצוין, כנראה הטוב ביותר בדורו,״ הארי מצא את עצמו מספר בתחושת ניתוק מוזרה, מעביר את שרביטו בין ידיו. ״מכל הקסמים הנדירים והנוראיים שהוא למד, זה אולי היה היחיד שלא היה אפל. זאת אחת היכולות שהוא הוריש לי.״

מורגנה נראתה המומה. ״הוא ה - ״

״לא,״ הארי קטע אותה, מבין שלא הסביר את עצמו היטב. לא הייתה דרך טובה להסביר את זה. ״במובן מסוים, אני הוא. לא, זה לא זה… הוא היה אני, לזמן מסוים. אז עכשיו נשאר בי קצת ממנו.״

מורגנה לא אמרה כלום במשך כמה רגעים. הארי הבין שחם מאד מתחת לגלימה, והנשימות שלהם גורמות לאוויר להיות לח. אור השרביט שלו השתקף על העיניים שלה, שהסתכלו ישר עליו, והיא נשכה את השפה שלה. הוא רצה לכבות את האור.

״אני לא מבינה,״ היא אמרה לבסוף בקול רך. הוא האמין לה שהיא באמת חשבה על זה וניסתה להבין.

״זה בסדר, אף אחד לא מבין. לא באמת.״

״אבל אתה יכול לגרום לי להבין,״ מורגנה המשיכה, נשמעת כמעט נרגשת. ״אם אתה יודע לבאר הכרה אתה יכול להראות לי.״

״אני לא רוצה לעשות את זה,״ הארי אמר מייד. זה היה משהו אחד לראות את ההכרה של אנשים אחרים, אבל לאלץ אחרים לראות מה קורה בתוך הראש שלו… 

״בבקשה, אני רוצה להבין.״

הארי היה כל כך מהופנט מהקול הרך שלה שהוא נבהל כשהיא נגעה ביד שלו. הוא הסתכל בפנים שלה, בעיניים השחורות והשפתיים עם סימן הנשיכה הקטן, והבין שהיא באמת מתכוונת לזה. היא הייתה מטורפת לחלוטין, לא בריאה בנפשה - היא הייתה חייבת להיות.

אם היא רצתה את זה כל כך, מי הוא שיסרב לה? בכל מקרה לא הייתה דרך חזרה ממה שהוא חשף בפניה. לפחות הוא יתן לה ערב שהיא לא תשכח.

״אני יכול לראות דברים שלך בטעות,״ הוא הזהיר אותה, ״אני אנסה לא להסתכל, אבל אני כנראה אראה את מה שיצוף ראשון.״

לראשונה מורגנה היססה. אבל הסקרנות שלה גברה על החשש שלה, והיא הנהנה בביטחון.

מחליט שזה יהיה עדיף בשבילה אם הוא לא יכין אותה למה שהולך לקרות, הוא הסתכל לתוך עיניה וצלל פנימה.

בהתחלה היו שם מים שחורים, קרים. הוא צלח אותם ומצא זרמים חמימים יותר, ונקודת אחיזה בחשכה. הוא זימן חלל. 

היה אור קטן, עמום ורחוק. לאורו הוא ראה רק לרגע דמות קטנטנה ושחורה, חסרת פנים. כפי שהוא הבטיח למורגנה, הוא התעלם ממנה. 

הוא מצא את שרביטו.

״לומס.״

מורגנה הסתכלה מסביב בבהלה. הם היו במדור הספרים האסורים - אבל לא באמת. הבהלה הפכה כמעט מייד לפליאה.

הארי התחיל ללכת בין המדפים, מאיר על הספרים, ומורגנה מיהרה אחריו. הם חלפו ביעף על פני המדפים שהוקדשו לשנותיו אצל הדרסלים ולשנים הראשונות שלו בהוגוורטס. לבסוף הם הגיעו למדף מעליו ניצב שלט, ״שנה שעברה״.

היו שם הרבה כרכים, עבים וצפופים. הארי רפרף על פניהם עד שמצא את הכרך, ״חג המולד״.

הוא פתח אותו ויחד עם מורגנה, הם הסתכלו פנימה.

הם ראו את כל הדברים המוזרים שקרו להארי לפני הלילה הגורלי, וממבט לאחור היוו רמז למה שעתיד היה להתרחש; החלומות המוזרים, התקפי הזעם הבלתי מוסברים, הפחד של חיות מחמד מפניו, הסהרוריות בכיכר גרימולד.

ואז הם ראו את החזיונות, במחזור אכזרי של יום ולילה. לילה של אימה רודף יום של תשישות ושנאה עצמית, יום אחרי יום, הוריו חסרי אונים ושיעורי הלטת הכרה עם סנייפ, וג׳יני מנסה לנחם אותו בחדר השינה שלו - לא, לא את זה - הוא העביר את העמוד - ושוב לילה, מסמן את מותו של עוד אדם חסר אונים שהארי לעולם לא ידע את שמו, ומשפחתו לעולם לא תדע מה עלה בגורלו.

ואז רגע השבירה הגיע בשיעור האחרון עם סנייפ. הוא הלך לישון ולא התעורר יותר. הספר הגיע לסופו.

מורגנה שלחה את ידה ובלי לבקש רשות בחרה עוד כרך. בספר הזה האותיות היו דהויות ודפים שלמים היו מרוחים כאילו נרטבו, אבל את חלקם ניתן היה לקרוא. 

מורגנה צפתה בחלקים של עלילותיו בתור וולדמורט; שחרור התומכים שלו והסוהרסנים מאזקבן, תכנון תוכניות דקדקניות עם המעגל הפנימי שלו, ג׳יני מסתכלת עליו מלמטה בשנאה - הוא העביר לעמוד הבא - הקלות בה הוא התעלל באויביו ובתומכיו.

זה היה נורא לראות את האירועים מתרחשים שוב לנגד עניו. בניגוד למה שהוא ציפה, זה לא היה כמו להיזכר בהם, זה היה כמעט כמו לחיות אותם שוב. אבל באותו זמן, היה בזה משהו מרפא - הייתה לו נקודת מבט חדשה על הדברים.

מחליט שמורגנה ראתה מספיק, הוא נגע בידה כשהיא ניסתה לקחת כרך שלישי. היא קיבלה את זה בהבנה. 

היא אחזה בידו ולקחה פיקוד, מובילה אותו לעבר היציאה מהמדור. ניכר שלמרות שהיא לא שולטת בהלטת הכרה, הייתה לה נטייה טבעית לקסם, שאפשרה לה לכפות מעט מהרצון שלה על המתרחש.

הם הלכו כמה צעדים ודלת פשוטה הופיעה לפניהם בין המדפים. הארי לא שם את הדלת הזאת שם, זאת הייתה מורגנה.

היא סימנה לו לעבור בדלת. מתרשם ומסתקרן, הארי פתח את הדלת וצעד פנימה.

הוא מצא את עצמו מאחורי העיניים של מורגנה. החלל לא היה יציב. זה היה כמו לעמוד על קצה של צוק תלול - בכל רגע משב רוח יגרום לו ליפול לתוך החשכה.

הוא הסתכל מתוך העיניים שלה וראה את עצמו. אבל הוא לא נראה כמו שהוא ראה את עצמו במראה, אלא כמו שהיא ראתה אותו; הוא נראה מסתורי, מושך, נחשק - 

הוא נפל מהצוק וחזר לעצמו. הוא ומורגנה עמדו קרוב מתחת לגלימת ההיעלמות. הוא נישק אותה, או שאולי היא נישקה אותו קודם. היה שם רעב, הוא אף פעם לא הרגיש משהו כזה קודם. הוא לא היסס כשהוא כרך את זרועותיו סביבה. היא נצמדה אליו ודחפה אותו כנגד כאחד המדפים - 

מקהלת צרחות נוראית החרישה אותם. הם הספיקו לקפוץ הצידה לפני שכמה ספרים זינקו מהמדפים כמו דגי טרף רעבים.

״פילץ׳ יהיה כאן כל רגע,״ הארי התנשף והוביל את מורגנה לעבר היציאה במהירות. 

לפני שהם הספיקו להגיע ליציאה אור העששית של פילץ׳ הבהב בין המדפים. צלליתה של גברת נוריס הופיעה במעבר בו הם הלכו. 

הארי עצר, ולא הצליח לחשוב מה הוא צריך לעשות, כי מורגנה עמדה מאוד צמוד אליו. 

הוא קיווה שאם הם יעמדו בשקט החתולה פשוט תלך, אבל למורגנה כנראה היו רעיונות אחרים; הארי הרגיש את הפה שלה על האוזן שלו והשמיע קול שהסגיר את מיקומם.

עיני הצלחות של גברת נוריס התמקדו במקום בו הם עמדו.

״מה מצאת, גברת נוריס?״ פילץ׳ הצריד, אור העששית שלו מתקרב.

כבדרך אגב, מורגנה הוציאה את שרביטה וביצעה תנועה חיננית לכיוון הכניסה למדור. צליל רגליים רצות וקול צחקוק נשמע מתוך הספרייה. פילץ׳ והחתולה שלו דלקו אחרי הצליל מייד. 

הארי ומורגנה ניצלו את הסחת הדעת וחמקו מתוך המדור האסור. הם הצליחו לצאת מהספרייה ולהתרחק מזירת הפשע בריצה מבלי להיתפס, הספר הגנוב עדיין בידיה של מורגנה.

״זה היה לחש מדהים,״ הארי אמר למורגנה, ליבו דופק בחוזקה. הוא אפילו לא כעס שהיא כמעט גרמה לו לגרום להם להיתפס.

בתגובה מורגנה התחילה לנשק אותו שוב. הוא רצה שהם היו יותר קרובים, הכי קרובים שאפשר. הוא הצמיד אותה לקיר המסדרון; הוא ידע שזה אגרסיבי, אבל הוא הרגיש שמורגנה אוהבת את זה.

הם אולי היו מסוגלים להישאר שם כל הלילה, אבל בשלב מסוים הקור התחיל להפריע להם. כל הלפידים כבר היו כבויים, ולא היה מה שירחיק את צינת הלילה. מורגנה התחילה לרעוד קצת; גם מבעד לגלימה, קיר האבן היה קר.

״אז חמקנו מהשרת כדי למות מהקור בסוף?״ היא התחכמה ורעדה.

הארי לקח את הידיים שלה כדי לחמם אותן. הוא אף פעם לא שם לב קודם שיש לה לק שחור על הציפורניים. ברגע הראשון היא נרתעה קצת, אבל מהרה נראתה בטוחה יותר.

״אני יודע לאן אנחנו יכולים ללכת,״ הוא אמר, והוביל אותה אל המפלט שלו שבקומה השביעית.

הם שוב הלכו בשתיקה, אבל הפעם זה לא הלחיץ את הארי. היה נעים לטייל ביחד בטירה בשקט, במיוחד שמורגנה עשתה דברים כמו להחזיק את הזרוע שלו או להניח את הראש שלה על הכתף שלו בזמן שהם הלכו.

מורגנה החזיקה את גלימת ההיעלמות והסתכלה בסקרנות בזמן שהארי חלף מול הציור של הטרולים שרוקדים בלט שלוש פעמים, גורם לדלת להופיע לפניהם. הוא פתח אותה ואפשר למורגנה להיכנס ראשונה. היא הלכה למרכז החדר והסתכלה מסביב בעניין בזמן שהארי סגר את הדלת, שנמסה בתוך הקיר והסתירה אותם מהעולם.

החדר היה החלל שחיכה לו תמיד כשהוא רצה מקום בטוח שהוא יוכל להיות בו לבד, חדר שנראה כמו שילוב בין מגדל גריפינדור לחדר שלו בבית. הפעם הוא ביקש גם מקום שהם יוכלו להתחמם בו, אז אש חזקה בערה באח, על אחת הכורסאות היו כמה שמיכות מקופלות, והיה שם שולחן עם קנקן ברצפת מהביל ושני ספלים.

״מה זה המקום הזה?״ מורגנה שאלה בזמן שהארי מזג את הברצפת לספלים, מסתכלת על התמונות שעל הקירות.

״חדר הנחיצות,״ הארי הסביר, ״הוא מספק למי שמשתמש בו את מה שהוא צריך.״

״כולם יודעים שהוא קיים?״

״לא, כמעט אין אף אחד שיודע. לפעמים אנשים נתקלים בו בטעות, אבל בדרך כלל לא יודעים איך למצוא אותו שוב. אני לא חושב שיש עוד תלמידים שיודעים עליו חוץ ממני ומאחותי והחברות שלה.״

״החברים שלך לא יודעים?״ מורגנה שאלה בזמן שהוא מסר לה ספל מהביל.

השאלה תפסה את הארי קצת לא מוכן. הוא לא סיפר לרון והרמיוני על מקום המפלט שלו - הנושא פשוט לא עלה, כי הם היו כל כך עסוקים בבגרויות. 

״לא יצא לי לספר להם עדיין.״

לא נראה שמורגנה חושבת שזה מוזר שהוא לא גילה לרון והרמיוני על מקום המפלט שלו. היא בחנה את החדר עוד זמן מה, לוגמת מהספל שלה בהיסח דעת. הארי קיווה שהיא תסיים את הברצפת שלה בקרוב והם יוכלו להמשיך מאיפה שהם הפסיקו.

״אז אנחנו הולכים לדבר על זה?״ היא שאלה לבסוף, מתיישבת על הספה שמול האח ומניחה את הספר הגנוב בצד.

״על מה?״ הארי היתמם.

״אתה יודע על מה,״ מורגנה אמרה, ונתנה לו את אחד המבטים האלה שגרמו לו לרצות לעשות כל מה שהיא תגיד לו. ״אתה לא יכול להראות לי את מה שהראית לי ולצפות שלא יהיו לי שאלות.״

״זה לא… מטריד אותך?״ הארי היה חייב להיות בטוח.

מורגנה נתנה לו חיוך עקום. ״אני מתנהגת כאילו יש בך משהו שמטריד אותי?״

התשובה הזאת מצאה חן בעיני הארי. הוא הניח את הספל שלו בצד והתיישב לידה על הספה. היא מייד הניחה את הרגליים שלה על הברכיים שלו, ככה שהם ישבו קרוב מאד. ואז הוא סיפר לה הכל.

הפרק הקודם
תגובות

ווהו פרק חדש · 28.05.2025 · פורסם על ידי :Harry Potter 123
סוף סוף הארי הטיפשון קיבל שכל! שיפ קסום בנתיים

ווהו פרק חדש · 29.05.2025 · פורסם על ידי :Harry Potter 123
סוף סוף הארי הטיפשון קיבל שכל! שיפ קסום בנתיים

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
3797 7004 4217 2219


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2007-2025