בתו של וולדי או המהומה בהוגוורטס ממשיכה

שאאאאאאאאאאלוום!
לה לה לי!לה לי לה!
אתם יודעים למה אני שמחה???(חח..יצא חרוז)
כי פסחוש בא!!!
חחח...
בכל מקרה,מצטערת שלקח לי טונה זמן לכתוב פרק...
אבל הוא פה^^
אז קבלו אותו וחופש נעים וחג שמח!
(נ.ב:אתם זוכרים שישנו סקר שיכול לשנות את העלילה תוך רגע,כן?למי שלא יודע חפשו בפרקים 10-11)

--

"אל תדאגי,רוזמארי,זה לא נורא שחלית ולא יצאת החוצה במשך כל החופשה."
רוז חייכה חיוך ציני והסתובבה.רון עוד פעם צחק עליה!אבל זאת לא הייתה אשמתה!היא החלימה תוך יומיים אך אימה,שכעסה עליה על כך שלא אמרה לה שהיא הרגישה לא טוב,הכריחה אותה להישאר במיטה עוד שבוע שלם ואפילו כשרוז סוף-סוף הורשתה לקום ממיטתה נאסר עליה לצאת מהבית-אפילו לא לזרוק את הזבל!כל היום היא ישבה בבית:הכינה שיעורים,שמעה מוזיקה...פעם אחת החברה הכי טובה שלה(ג'סיקה לופז-בלונדינית עם עיניים כחולות טיפוסית-לא ממש חכמה,אך בעלת לב זהב)ביקרה אותה.רוז הייתה מאושרת.היא בילתה את כל היום בלדבר איתה על הכל-על בית-הספר החדש("הפנימייה מדהימה!יש מלא חתיכים וממש כיף ללמוד.אר חבל שאסור להכניס שום אמצעים טכנולוגיים לשם...")על החבר החתיך החדש של רוז,פרד,על החבר של ג'סיקה,דן, ועל כל מה שקרה בזמן שרוז הייתה בהוגוורטס(את השם של בית-הספר רוז המציאה).
כשרוז סיפרה את זה לחבריה,רון צחק עליה במשך זמן רב.הם נסעו במשך שעתיים ורון לא הפסיק לתת הערות ציניות בקשר לזה.
"מה,רונלד?אמרת משהו,חמוד שלי?"היא ניסתה לתקוף אותו חזרה,אך ללא הצלחה מרובה.
"היי,תעזוב את החברה שלי,קטנטון!"הדלת של הקרון נפתחה ופרד וג'ורג' נכנסו.פרד התקרב לרוז ונישק אותה.הוא התיישב לידה וג'ורג' התיישב ליד הארי,מולם.
"זאת לא אשמתה שהיא הייתה חולה...חוץ מזה,להזכיר לך למי הייתה פריחה במשך החופש הגדול שנה שעברה?"פרד צחק.רון האדים מעט ומלמל משהו לא מובן.
"כן...ככה חשבתי."
כל הנוכחים בקרון צחקו.
"אה,הארי,התאמתי כל החופש על פטרונוס וממש השתפרתי."רוז פנתה להארי.זה חייך והחמיא לה על ההתקדמות.
את שאר הזמן הם בילו בדיבורים ואכילה.רוז נרדמה כמה פעמים על כתפו של פרד ולכן כשהגיע הזמן לצאת מהרכבת היא הייתה מלאת אנרגיה.הם נסעו במרכבות ללא הסוסים,ולאחר ארוחה הם התפזרו לחדרים.ביום למחרת הם היו צריכים להגיש 2 חיבורים-אחד לפרופסור בינס ואחד לפרופסור סנייפ.למרות שישנה ברכבת רוז קפצה למיטתה בשמחה,היא הייתה עייפה משום מה.היא נרדמה תוך שניות בעודה חושבת אם החיבור שהיא כתבה לשיקויים הוא טוב.

--

בבוקר רוז לא הרגישה טוב.כשהיא קמה ראשה כאב-היא הרגישה כאילו עשרות סכינים חותכים את מוחה.כמובן שהיא לא לקחה כדור נגד כאבי ראש-לא ניתן היה לקחת תרופות מוגלגיות למניהן-אפילו לא סירופ שיעול.למדאם פומפרי רוז לא הלכה-רון היה צוחק עליה שהיא נהיית חולה יותר מדיי,והיא הייתה בספק אם ההערה של פרד תעבוד פעמיים.
בלית ברירה היא התלבשה והלכה באיטיות לאולם הגדול.הרעש מסביב נשמע לה חזק יותר מאשר בדרך-כלל.הכל היה מטושטש מסביב.היא בקושי הצליחה להתיישב ליד הרמיוני.
"את בסדר?את נראית נורא."היא אמרה לה.רון גיחך מהצד.
"אני בסדר,אני רק צריכה לאכול קצת."היא ענתה לה וחייכה חיוך מאולץ.הרמיוני לא נראתה מסופקת בתשובה.
תחת עיניה החדות של הרמיוני רוז לקחה טוסט והכניסה אותו לפה.היא לעסה אותו זמן רב ובלעה אותו,מנסה לא להיאנק.
כל זה נמשך כ-10 דקות.
"אני לא יכולה יותר,"רוז נאנחה,"אני הולכת לחדר לישון."
"מערכות הגוף שלך כל-כך חלשות,רוז?"רון שאל.
"אין לי כח לענות לך,כשאני אתעורר אני אענה לך,אוקי?"היא ענתה וקמה.
כשהיא הלכה אל מחוץ לאולם פרד השיג אותה.
"בוקר טוב.מה קרה לך?"הוא שאל בעודו מחבק אותה מסביב לכתפיה.
"ראש.כואב.לישון."
"אה...אני אלווה אותך."
הם התקדמו לעבר המדרגות המובילות לקומה הבאה כשקול מוכר להפליא נשמע.
"פתאום נהיה מסריח פה...מבוצדמיות...סמית' לא ידעתי שאת כזאת..."הקול הציני והסנובי היה שייך לאחד והיחיד דראקו מאלפוי.
"אמ...התעדכנות קטנה,"לרוז לא היה כח לשום דבר ובמיוחד שלא למאלפוי והירידות שלו,"בוצדמיות?מאלפוי,אל תגיד לי שאתה ממציא מילים כי עד כה לא הולך לך טוב..."כאב הראש גבר על ראשה של רוז-כעט היא הרגישה שהוא עומד להתפוצץ.
"עזוב אותה,מאלפוי.תמצא מישהו בגובה שלך להתעסק איתו..."פרד אמר.
"למה,פרד?אני דווקא חושבת שנוספו לו 2 סנטימטרים..."רוז צחקה אך מיד התחרטה על כך-כל מילה שיצאה מפיה גרמה לעוד סכין להינעץ במוחה.
"שקט וויזלי!או שאתה רוצה שעוד משהו יקרה למשפחה שלך,כמו לבוגד הדם ההוא,אבא שלך..."
רוז נאנקה בחוזקה-הכאב הגיע לשיאו.הכל נהיה מטושטש לרגע.היא ראתה הבזק אדום שהופיע בנקודה שבה מאלפוי היה.נשמעה צעקה ולאחר מכן קולות של מכות-קולות של אגרופים הפוגעים בגוף,קולות ילדים המעודדים את אחד הצדדים.
הכאב גבר עליה.
"או.מיי.גאד"

--

פרד ודראקו הכו אחד את השני.אף אחד מהם לא ידע בדיוק למה-או בגלל מה שדראקו אמר לרוז,או בגלל מה שהוא אמר לפרד.דראקו בכלל חשב שזה בגלל איך שפרד חיבק את רוז-כאילו שהיא הבעלות שלו.ורוז לא התנגדה לכך.דראקו זעם.הילדים עודדו אותם-חלקם את דראקו וחלקם את פרד-מספר המעודדים היה שווה.
איפושהו נשמע "או.מיי.גאד." ואז קול גוף אשר פוגע ברצפה.
2 הנערים הסתובבו.
רוז שכבה על הרצפה מחוסרת הכרה.לרגע כל הנוכחים בחדר הפנו את מבטם אליה.
"רוז!"שניהם אמרו יחד ורצו לעברה.
פרד התיישב מצדה האחד ודראקו מצדה האחר.
"אל תיגע בה,מאלפוי!"
"תשתוק,וויזלי!מה קרה לה?"דראקו פנה לאחת הבנות.
"היא הייתה פה לרגע,ואז היא נפלה על הרצפה."היא ענתה לו.
"צריך לקחת אותה למדאם פומפרי."דראקו אמר ורצה לקחת את רוז,אך פרד עצר אותו.
"אמרתי לך לעזוב אותה!בגללך היא התעלפה!היא לא הרגישה טוב מהבוקר."
"תעשה לי טובה...זה שאתה לא יכול לדאוג לחברה שלך לא אומר שזאת אשמתי.אולי בגלל זה אבא שלך נפצע."
פרד האדים.דראקו לא הבין מה קרה לאחר מכן.לרגע הוא ישב וצפה כיצד פניו של וויזלי מאדימות ורגע לאחר מכן האגרוף של וויזלי פגש את עינו הימנית והוא נהדף לאחור.
"אל תתעסק איתי מאלפוי!"פרד צעק.
"מספיק!"קול חדש נשמע.קול קר.מאוד קר.
פרופסור סנייפ התקרב אליהם במהירות.הוא הביט בפרד אשר היה עדיין עם ידו מושטת קדימה ובדראקו אשר קם והתכונן להשיב לפרד.
"ריתוק.שניכם!"הוא אמר.לאחר מכן מבטו פנה לרוזמארי.
"מה קרה לה?"הוא שאל.
"היא לא הרגישה טוב והיא התעלפה."פרד הסביר.קולו היה עמוק מהרגיל-הוא כעס.
"מאלפוי,לך למדאם פומפרי שתטפל בעין שלך."סנייפ אמר.הוא נאנח ולקח את רוזמארי סמית' על ידיו.
"התפזרו!וויזלי,מאלפוי-אני אודיע לכם מתי אתם תבצעו את העונש שלכם."
התלמידים החלו להתפזר.סנייפ הביט ברוזמארי ונאנח בפעם השנייה.ושוב היא גורמת לו לעשות דברים שבדרך-כלל הוא לא היה עושה.אבל רוזמארי באמת הייתה תלמידה טובה-תלמידה אשר מגיע לה יחס מיוחד.מעטים קיבלו מחמאות ממנו והיא הייתה ביניהם.היא לא רק למדה טוב-היא הייתה בעלת קסם מיוחד-חן אשר היה יכול לכבוש רבים.
סנייפ הלך בעודו מהרהר,עד שהגיע לחדר האחות.מאלפוי כבר ישב שם עם צמר גפן טבול בשיקוי כלשהו מונח על עינו הימנית.פופי פומפרי סימנה לו להשכיב את רוזמארי על מיטה ליד המיטה עליה מאלפוי ישב.הוא עשה כדבריה.הוא הביט במאלפוי.
"אל תעשה את זה שוב.אתה יכול לפגוע לא רק בעצמך...תיזהר."
סנייפ יצא מהחדר.הוא קיווה שמאלפוי יקשיב לו ויפסיק עם השטויות שהוא עושה.כי הדברים שהוא עושה יכולים לפגוע ברבים-והתוצאות יהיו קטלניות.

--

דראקו ישב כשהוא מחזיק צמר גפן טבול מעל לעינו הימנית אשר עדיין כאבה.הוויזלי הזה ידע להרביץ.הוא לא ידע מה קרה לו שם-כשהוא ורוז עברו.התמונה של רוז והוויזלי הזה מתנשקים עדיין לא יצאה מראשו וכבר הוא מקבל סיבה נוספת לכעוס.לפרופסור אמבריד'ג הוא הודיע בבוקר שהוא מצטרף לארגונה-הוא רצה לנקום בהם-בשניהם.
מהמיטה שלידו נשמעו רעשים.דראקו סובב את ראשו וראה שעיניה של רוז פתוחות.הוא חשב על כך שהוא צריך לברוח לפני שהיא תשים לב לנכחותו אך היה מאוחר-היא סובבה את ראשה והביטה בו.בהתחלה נראה היה שהיא לא זיהתה אותו אך הבעת פניה השתנתה במהירות-על פניה ניכרו בלבול וכעס.
היא התיישבה באיטיות פנתה אליו.
"מה לעזאזל,מאלפוי?!"
"מה?"הוא לא הבין על מה היא מדברת.
"אני לא מבינה מה הקטע שלך!אוקי,אז אתה נטפל אליי-אני מבינה למה.אבל מה פרד עשה לך?למה היית צריך לומר לו את זה?אתה יודע כמה קשה לו?!"
דראקו נדהם מכמות המילים אשר יצאו מפיה של רוז בדקה אחת.
"את לא מבינה...אף אחד מכם..."היה כל מה שהוא אמר.רוז נראתה מבולבלת.
"טוב...אני לא מבינה...אבל זה לא אומר שמה שעשית  זה בסדר."דראקו הופתע שהיא לא תחקרה אותו יותר.היו לכך רק 2 סיבות אפשריות-או שהיא לא הייתה אחת אשר אוהבת לחטט או שלא היה לה אכפת.דראקו רצה מאוד שהאפשרות השנייה תהיה נכונה.
"את בסדר?"הוא שאל אותה לאחר כמה דקות.
"למה אתה מתכוון?"היא נראתה מופתעת.
"את התעלפת..."הוא הזכיר לה.
"אה!נכון.כאב לי הראש,אבל אני מרגישה יותר טוב עכשיו.אני אלך להביא את החיבורים שלי לפרופסור בינס וסנייפ ואז אלך לישון.אני בטוחה שכשאני אתעורר כאב הראש יעבור."היא חייכה.היא פיהקה,התמתחה וקמה.מדאם פומפרי נכנסה ולאחר שרוז הסבירה לה נתנה לה אישור לצאת ולפספס שיעורים וחזרה למשרדה.רוז התקדמה לעבר הדלת אך נעצרה.היא הסתובבה.
"תודה."
"על מה?"דראקו לא הבין למה היא מתכוונת.
"על זה שהצלת אותי אחרי שסינדי הזאת עשתה לי את הדברים...האלה..."את המלים האחרונות היא אמרה לאט יותר מהשאר.
"הלוא דבר."היה כל מה שהוא היה יכול לומר לה.הרי מה אומרים במצב כזה-אשמח לעשות זאת שוב?תבואי כל יום?
רוז הלכה לעבר הדלת והסתובבה בפעם השנייה לעברו כשמבט מסוקרן על פניה.
"דרך-אגב,למה חיכית עד שמישהו מגריפינדור יבוא כדי להשאיר אותי?יכולת פשוט להניח אותי ליד הכניסה לחדר המועדון."היא שאלה בנימה סקרנית.דראקו גיחך.
"אין לך חיבורים להעביר למורים כלשהם?"הוא שאל,מנסה לו לצחוק.רוז נראתה כמו ילדה קטנה התוהה לאן השלג נעלם לו.רוז החמיצה את פניה.
"טוב!אל תספר לי!תהיה רשע ומגעיל!"היא אמרה בקול ילדותי אך חייכה ועזבה את החדר.
דראקו צחק מעט וחייך חיוך עצוב.הוא נשאר לבד.עם צמר גפן מונח על עינו הימנית והכואבת.

--

מקווה שאהבתם:)
בפסח אני אכתוב מהר יותר-הרבה יותר!!!
חג (קרב) שמח וחופש ארוך ונעים!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא