סיפור אהבה בסיפור אימה

אנשים, תהנו! מעניין אותי לדעת מי מגיבה ראשונה.. מי שתגיב תקבל ממני... סתם, אף אחת לא מקבל  כלום.. מה אני אתן לכן?
אקיצר, תהנו ואל תשכחו, תגובות!!!!

פרק -13-

קייט ישבה עוד כמה דקות על הספסל, ממררת בבכי, ואז לפתע קמה בהחלטיות מהספסל וצעדה לעבר שירותי הבנות. היא שטפה את פניה והסתכלה על  עצמה בראי. עיניה היו עוד אדומות מהבכי ואפה היה אדום, אבל יחסית היא נראתה די בסדר. היא נגבה את פניה ויצאה מהשירותים לעבר השיעור הראשון בתולדות הקסם.

היא נכנסה לתוך הכיתה והתיישבה ליד מארי שהסתכלה עליה בדאגה. היא חייכה לעברה קלושות והסתכלה על ג'סיקה ו-ונסה שישבו ספסל אחד לידן. היא הוציאה מתוך תיקה את ספר תולדות הקסם; מזווית עיניה היא ראתה את ריצ'ארד והבחורה היפה נכנסים, שלובי זרועות צוחקים.

היא ראתה את ריצ'ארד צועד ומתיישב ספסל אחד לשמאלה, כך שמצד ימין מארי ישבה ליד ג'סיקה ו-ונסה, ומצד שמאל קייט ישבה ליד הבחורה היפה וריצ'ארד.

פרופסור בינס ריחף לתוך הכיתה דרך הקיר וכעבור כמה דקות השתרר שקט והוא התחיל לדבר. קייט התחילה לסכם את הפרופסור אך כעבור זמן מה היא התייאשה וחדלה. היא הוציאה מתוך תיקה את מחברת הציורים שלה והתחילה לצייר את ריצ'ארד שישב וסיכם במרץ את דבריו של הפרופסור. היא לא הבינה למה ריצ'ארד עושה לה את זה. היא ראתה את ריצ'ארד עוצר מסיכומו ופונה להביט בה, אך היא החזירה לו מבט קר וחזרה לציור. היא שמעה בחצי אוזן את הפרופסור מספר על קורות חיו של לוקהס בינגברד, היצור האגדי שהיה במלחמת הענקים. קייט עצרה מלצייר והרימה את ידה לשאלה, הפרופסור, שלא היה רגיל לזה שעוצרים אותו, הסתכל על קייט מופתע ואז שאל, "כן, העלמה ברבס?"

היא חייכה ושאלה, "פרופסור, האם ללוקהס בינגבלד הייתה אישה שהוא אהב?"

פרופסור בינס הביט בקייט, מופתע, ואז אמר, "ללוקהס בינגבלד אכן הייתה אישה שאהב. מישהי בשם רונדה."

קייט העיפה מבט קצר בריצ'ארד שישב קפוא על מקומו ואז הסתכלה בחזרה על הפרופסור והמשיכה, "האם רונדה הייתה בת תמותה?"

"אכן, רונדה הייתה אנושית לכל דבר. זה נכון שללוקהס הייתהה נטיות לאלימות ולפרצי כוח בלתי נשלטים, אך הוא ידע להישמר מהם ועדיין להיות עם אהובתו."

קייט הסתכלה סביבה וראתה שהתלמידים התעוררו והסתכלו עליה בסקרנות. היא הסתכלה על ריצ'ארד ופצתה את פיה לומר משהו אך באותו רגע ריצ'ארד אמר, "אבל איך הוא היה מסוגל להישאר לידה כשהוא יודע שכל רגע שהוא נמצא לידה מהווה לה סכנה?"

הפרופסור הנהן ואמר, "כמו שאמרתי הוא  ידע להישמר, והחיה שהייתה בתוך לוקהס הייתה מופיעה פעם בכמה חודשים. באותו זמן הוא היה נשמר לא להתקרב אל רונדה."

ריצ'ארד העיף מבט בקייט שהסתכלה על ריצ'ארד ואז שאל, לא גורע את מבטו מקייט, "פרופסור, אם לוקהס היה יצור שלא יודע מתי החיה בתוכו לפרוץ החוצה, וכל מי שנמצא סביבו בסכנה, האם הוא היה נשאר עם רונדה?"

באותו רגע הצלצול נשמע והתלמידים אספו את חפציהם ויצאו מהכיתה. קייט אספה את חפציה ויצאה מהכיתה ביחד עם חברותיה, אך כעבור רגע היא הרגישה משיכה בזרועה. היא הסתובבה וראתה את ריצ'ארד מסתכל עליה.

"מה?" שאלה בכעס.

"אני צריך לדבר איתך," אמר.

היא הסתכלה עליו ואמרה, "נראה שאמרת את כל מה שרצית להגיד לי היום בבוקר. מי ברת המזל?"

הוא הסתכל עליה ואמר, "קייט, אני רציני,"

היא נשמה עמוק ואז פנתה לחברותיה ואמרה, "אני אראה אתכן אחר כך."

הן הנהו והלכו משם. הבחורה היפה יצאה מהכיתה והסתכלה על ריצ'ארד ואז שאלה, "שנלך?"

הוא הסתכל עליה ואז אמר, "תתחילי ללכת, אני אתפוס אותך אחר כך,"

היא חייכה, נשקה לו על הלחי ואז צעדה לעבר האולם הגדול.

קייט הסתכלה על ריצ'ארד ושאלה, "מה אתה רוצה?"

הוא הסתכל עליה ואמר, "קייט, אני לא רוצה שתכעסי עליי.. אני עושה את זה לטובתך."

היא הסתכלה עליו בהלם ואז פרצה בצחוק מריר ואמרה, "אתה הרבה דברים ריצ'ארד גולדמאן-רוז, אבל אף פעם לא חשבתי שאתה גם שקרן בנוסף לכל המגרעות שלך."

הוא הסתכל עליה ואמר, "קייט... את לא מבינה... אני..."

היא הסתכלה עליו ואמרה, "אולי כדאי שתסתום את הפה שלך! אתה שקרן ואני שונאת אותך, אם אתה מעז יום אחרי שאנחנו כמעט! כמעט ביחד, ללכת ולהיפגש עם מישהי אחרת אז מה שאני יכולה להגיד עלייך זה שאתה חסר לב!"

היא הסתכלה עליו, הדמעות צצו בעיניה והיא המשיכה, "אני שונאת אותך! אתה מפלצת. אתה צודק, בבית ספר חיה מפלצת שאם מישהו היה יודע עליה הוא היה בורח ממנה. אתה צודק ריצ'ארד, אתה באמת מפלצת! תתרחק ממני ואל תדבר איתי לעולם." ובמילים האלו היא ברחה משאירה אותו לבדו.

ריצ'ארד הסתכל בחוסר אמון על קייט הרצה לעבר האולם הגדול. הוא לא היה מסוגל לשמוע את קייט אומרת את המילים האלו. הוא רצה להרוס משהו, כל דבר. הוא הרגיש את העקצוץ בכפות ידיו, הוא הרגיש את הכוח העצום הזורם בידיו, הוא הרגיש איך בית הספר עומד להתמוטט.... איך חייהם של כל התלמידים יכולים להילקח ברגע... הוא היה קרוב כל כך לעשות את זה, אך באותו הרגע הוא חשב על קייט ומה יקרה לה אם היא תפגע... הוא היה מוכן לפגוע בעצמו ככל האפשר כל עוד קייט לא תהיה בסכנה.

הוא צעד בשקט ובזריזות לעבר האולם והתיישב ליד אנה, שחייכה אליו חיוך מתוק. הוא ראה את קייט מעיפה בו מבט מלא שנאה ואז חוזרת לדבר עם חברותיה.

"אתה רוצה קצת לחם?" שאלה אנה והרימה את מגש הלחם.

הוא הסתכל על אנה ואמר, "לא, תודה."

הוא אכל בשתיקה את ארוחתו הקטנה שכללה בשר בלבד ואז קם מהכיסא. הוא הסתכל על אנה ואמר, "אני עולה לחדר, אני אדבר איתך מאוחר יותר?"

היא הנהנה ואז שאלה במתיקות, "אתה לא שוכח משהו?"

הוא הסתכל עליה ואז התקרב לעברה ונשק קלות ללחייה. הוא עזב את האולם, צועד לעבר חדרו.

קייט הסתכלה על ריצ'ארד ואז חזרה לצלחתה. כעבור כמה דקות היא קמה מהשולחן והסתובבה לצאת מהאולם הגדול ששמעה את אנה קוראת לה בשמה.

היא פנתה להביט באנה שחייכה חיוך מתוק ואז שאלה קייט, "קרה משהו?"

אנה הסתכלה על קייט ואמרה, "אני יכולה לדבר איתך לבד?"

קייט הנהנה בראשה והן עזבו את האולם. הן נעמדו במסדרון הקריר וקיט פנתה הביט באנה שלפתע הסתכלה עליה במבט קר.

"קייט, אני לא יודעת וגם לא מזיז לי מה היו היחסים בינך לבין ריצ'ארד כל מה שיש לי לומר לך עכשיו זה שהוא שלי! ושאת לא תיקחי לי אותו, זה ברור?"

קייט הסתכלה על אנה בהלם למשך מספר דקות ואז לאחר מכן אמרה בזעם, "את יכולה לשמור את החבר האידיוט שלך לעצמך, אני איתו גמרתי, ואין לי שום קשר אליו." והיא הסתובבה ורצה לחדרה. היא נכנסה פנימה ונשכבה על מיטתה, היא הרגישה כל כך עייפה שנרדמה.

היא התעוררה לקול צחוק ודיבורים, היא פקחה את עיניה וראתה את חברותיה יושבות על הרצפה משחקות משחק קלפים קסום.

"מה השעה?" שאלה קייט בעייפות, משפשפת את עיניה. היא הסתכלה מבעד לחלון, השמיים היו אפורים, מדי פעם ברק הבזיק ומיד לאחריו קול רעם מהדהד נשמע. הגשם ירד בממטרים כבדים, סמיכים, מסתיר אפילו את האגם שנשקף בדרך כלל מחלון חדרן.

"תשע וחצי, ישנת שלוש שעות.. את קולטת?" שמעה קייט את מארי אומרת.

קייט הסתכלה על מארי ואז שאלה, "מה אתן עושות?"

"גומרות לשחק, ומתארגנות לשינה. עוד שעה כיבוי אורות."

קייט התיישבה על המיטה והסתכלה על חברותיה האוספות בזריזות את הקלפים, מחזירות אותם לתוך הקופסה. הן נעמדו והחלו להתארגן למקלחות, כעבור זמן הן היו לבושות בפיג'מה, מוכנות לשינה.

ונסה התיישבה על מיטתה. היא הסתכלה על קייט ואז אמרה, "קייט, מה המצב בינך לבין ריצ'ארד?"

קייט קפאה על מקומה ואז אמרה בקול קר כקרח, "שום דבר."

ונסה החליפה מבטים עם מארי וג'סיקה ואז המשיכה, "את רוצה לדבר על זה?"

קייט הסתכלה על חברותיה שראו מודאגות וסקרניות בו זמנית ואז אמרה, "זה לא חשוב. מה שאני כן יכולה להגיד שריצ'ארד הוא דו פרצופי." והיא התיישבה על המיטה.

ג'סיקה הסתכלה על חברותיה וכעבור כמה דקות של  שקט שבמהלכן כל אחת הייתה שקועה במחשבותיה היא אמרה, "טוב, מה זאת אווירת הנכאים הזאת?"

מארי חייכה ואמרה, "תשאלי את קייט."

ג'סיקה הסתכלה על מארי בהלם ואמרה, "לא! זה מביך, היא בחיים לא תענה על זה."

קייט הסתכלה על מארי וג'סיקה ואז אמרה, "נו, תגידו לי! מה זה?"

ג'סיקה הסתכלה עליה ואמרה, "טוב, היום בסעודה, כשאת נחרת לך..." באותו הרגע קייט זרקה על ג'סיקה כרית.

"אאוצ'." אבל היא צחקה ואז המשיכה, "בכל אופן, כמה בנות ישבו סביב השולחן והתחלנו לדבר ואז מישהי שאלה אותנו  שאלה. מה הדבר שבחיים לא היית עושה בפומבי?"

קייט הסתכלה על ג'סיקה בסקרנות ושאלה, "נו, מה אמרת לה?"

ג'סיקה חייכה ואמרה, "אני לא גיליתי, מה זה מביך מידי."

קייט חייכה ואז אמרה, "יש לי רעיון!"

הבנות הסתכלו עליה בסקרנות והיא אמרה בחיוך ממזרי, "כל אחת תספר את הדבר שהיא בחיים לא הייתה עושה בפומבי."

הבנות הסתכלו אחת על השנייה ואז הנהו בראשן לאות כן, וג'סיקה הסתכלה על קייט ואמרה, "את ראשונה."

קייט הנהנה בראשה ואמרה, "אני מניחה שהדבר שבחיים לא הייתי עושה בפומבי, זה להתנהג כמו כלבה מלוכלכת."

הבנות הסתכלו עליה בהלם והיא המשיכה, צוחקת, "לא, שלא תראו אותי ככה! אני לא הייתי רוצה להראות כמו בת שמתלבשת בצורה לא צנועה בעליל ומתנהגת כמו כלבה משוגעת."

הבנות הנהנו בראשה ואז מארי אמרה, "עכשיו תורי!"

הבנות הנהו בראשן ומארי פצתה את פיה לומר משהו אבל באותו הרגע קייט אמרה, "חכו שנייה, נראה לי שהמשהו בדלת." היא קמה מהמיטה וצעדה לעבר הדלת, שהייתה פתוחה לכדי חריץ, היא פתחה את הדלת לרווחה, אך אף אחד לא עמד שם, היא הביטה לצדדים וכעבור רגע סגרה את הדלת בחזרה ואמרה, חוזרת למיטתה, "כנראה הדמיון שלי."

ונסה הסתכלה על מארי ושאלה בחיוך, "מה רצית להגיד לנו מארי?"

אנה צעדה במהירות לעבר חדרה שבמעונות, חברותיה לחדר ישנו שנת ישרים הודות לשיקוי השינה ששמה בכוסם. היא התיישבה על הרצפה ואמרה, "הגבירה אָמָארָה?"

כעבור רגע דמות בברדס הופיעה מול אנה והיא שמעה אותה שואלת, "עשית כמו שביקשתי ממך?"

אנה הנהנה בראשה ואמרה, "כן, הגבירה אָמָארָה."

אנה יכלה לראות את החיוך המרושע שבצבץ מבעד לברדס ואז שמעה את אָמָארָה שואלת, "ומה לגבי ריצ'ארד?"

"הוא לא יודע מזה כלום, ולמרות שקייט עכשיו לא מוכנה לדבר איתו, הוא עדיין לא נראה מרוחק מספיק."

אָמָארָה הוציאה מתוך הגלימה בקבוק עם נוזל בצבע כסוף ואמרה, "לא להרבה זמן. עכשיו שאת יודעת מה הוא הפחד של קייט את חייבת למהר ולתת לה לשתות את השיקוי. ואז... אנחנו נראה כמה ריצ'ארד ידאג לקייט."

אנה חייכה חיוך מרושע ואמרה, "כמובן, גברתי."

"עבודה טובה, אָנַלֶנְיוּס. לילה טוב." ואָמָארָה נעלמה.

אנה ישבה עוד כמה דקות ללא תזוזה על הרצפה ואז קמה מהרצפה בזריזות וצעדה לעבר חדרה של קייט. היא נכנסה בשקט לתוך החדר  וצעדה לעבר המיטה של קייט שישנה שנת ישרים. אנה הוציאה את הבקבוק שנצץ לאור הבהיר של הירח המלא. היא חלצה את הפקק ואז פתחה את פיה של קייט. היא מזגה את השיקוי לתוך פיה ולאחר שווידאה שקייט לגמה את כל השיקוי, היא הסתכלה על קייט ואמרה, "חלומות מתוקים, קייטלין."

 והיא עזבה את החדר צועדת, כולה מלאת ניצחון לעבר חדרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא