אנג'ל סאקורה

כריס

עיניה זהרו. סקיילר ישבה במדיטיציה בגן. חבריי הלהקה ישבו סביבה, מחכים לנבואה.

עיניה היו סגורות אבל הם זהרו, בצבע צהוב בוהק, רק אחריי שעתיים וחצי עינייה נפתחו.

חבריי הלהקה חיכו בשקט שתסביר.

"כלום"אמרה. חבריי הלהקה הביטו בא מופתעים.

"משהו חסם לי את הדרך לעתיד, נראה לי שהזאבים האלה לא רוצים שנדע עלהם"אמרה בקול ארסי. 

חברי הלהקה נראו מודאגים, מי אלה הזאבים האלה?

שלבי

יצאתי ליער לטייל, היה חמים ונעים. טיילתי, ריחרחתי רצתי אחרי פרפר. רציתי להישתחרר אפילו אם אתנהג כמו טיפשה קטנה.

הגעתי לקצה קרחת יער. התחבאתי, הלהקה השניה.

הם ישבו במעגל סביב, כנראה מנהיגת הלהקה. עינייה זהרו בצהוב וזזו, כאילו היא רואה משהו שהם לא.

סקרנות דחפה אותי קדימה, להבין ולראות.

סם

"ראיתם את שלבי?"שאל אולפריק אחד מזקניי הזאבים של הלהקה. הבטנו סביב הסלון, מופתעים.

מרחוק ראיתי את שערה הלבן נעלם בין העצים.

"לא!"אמר בק, רואה אותה גם.

"צריך להחזיר אותה, אסור לטיייל כשאיזשהם זאבים מוזרים מסתובבים שם".

הנהנו. הנדתי את ראשי, מה היא חשבה?

פרסי

צרחה פילחה את האוויר.

ראשיינו פנו אוטומטית לכיוון ממנו הגיע.

כריס, הוא נגרר בחבל בלתי נראה, משהו בלתי נראה.

ניסינו לתפוס אותו, קתרין התנפלה על האוויר בין כריס והעצים אבל נפלה בחבטה על ישבנה, גייסון תפס את ידו של כריס וניסה לגרור אותו חזרה, למרבאה הצער הוא גילה את עצמו עף באוויר ובתנוחה ממש לא נוחה, תלוי על עץ.

"כריס!"צעקתי,תפסתי ברגלו.

אסור לנו לאבד אותו, גם לי אסור.

לשנינו קשר דק בחוט בלתי נראה, הוא שתה את דמי וככה התחברנו, הוא אחי ואני אחיו.

הוא יכל לדעת איפה אני ואני יכל לדעת איפה הוא.

ואז הבנתי.

"תשחררו!"צעקתי. חבריי הלהקה הביטו בי בהפתעה.

"השתגעתה?! יקחו אותו!"צרח האנתר מנסה לגרור את כריס חזרה. הבעתי בסקיילר, היא הינהנה.

"תשחררו!"ציוותה, כנראה גם כריס הבין כי הוא הפסיק לנסות לברוח. הוא השתחרר מידיינו ונעלם באוויר.

הפרק הקודם		הפרק הבא