אשפית בזמן

דבר ראשון, יש לי הודעה. שמתי לב שאין תגובות על הפאנפיקים שלי, אבל מדד הצפיות רק עולה ועולה - ובעשרות. אז אני ממשיכה ומעלה את הפרק הבא רק לאחר שתגיבו שלוש תגובות.
זה ממש מעט! אני בטוחה שתעמדו בזה, אם אתם רוצים המשך :)
דבר שני, יש לי את הפאנפיק 'הסקופ לא שלי!', שהוא סוג של פאנפיק מקביל לאשפית בזמן, ולוסי משתתפת גם בו. אז אם אתם רוצים את הסיפור מזווית אחרת... אתם יודעים מה לעשות.
ודבר שלישי... תהנו ^^^

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

היא התעוררה למחרת בבוקר, לצילצוליו של השעון המעורר שכיוונה אמש.

היום הבחינות לקווידיץ'.

היא זכרה את חששותיו של טוניו; אחיו החורג יתעצבן וטוניו לא רצה לאכזב אותו.

טוניו חייב להתקבל לתפקיד השומר.

ולוסי החליטה, לאחר תהייה קצרה, שתלך ותיבחן לתפקיד הרודפת. לא הייתה לה העדפה מיוחדת, הרי היא נבחנה לקבוצת הקווידיץ' רק בשביל טוניו והמחשבה שאולי היא תוכל להשתחרר קצת מהלחץ שהיא נתונה בחסדו.

היא מיהרה להתלבש בבגדים שנראו לה מתאימים לקווידיץ', ויצאה מהחדר, מחליטה שכנראה שללילי יש העדפות זמן שונות משלה ושהיא מעדיפה להגיע למגרש בלחץ, רק בשביל כמה דקות שינה. זה נראה לה אופייני ללילי.

היא הגיעה למגרש מוקדם, וחיכתה לטוניו. היא ידעה שהיא מקדימה, אך היא בכל זאת לא זזה משם בחשש שאולי הבחינות יתחילו בלעדיה.

נראה שלוסי הייתה לחוצה מאוד בזמן האחרון.

בשיעורים היא הייתה ממהרת ומתנהגת כאילו חייה תלויים בדבר, ובזמנה הפנוי היא כל הזמן מתרוצצת בלי מטרה.

ללא טוניו היא הייתה... היא לא ידעה מה היה קורה לה. היא רק ידעה שהיא הייתה מאבדת כל שביב של תקווה ואופטימיות שעוד נותר בה.

היא הביטה במבט עייף אל עבר נבחרת הקווידיץ', שהביטו בה בעניין.

"את לוסי פוטר, נכון?" שאל אחד.

היא הנהנה בעייפות.

"טוב, אנחנו מקווים שאת טובה כמו אחיך, ג'יימס. הוא מחפש מוצלח מאוד, דרך אגב. אני מקווה שגם שאר הפוטרים יהיו כמוהו." הוא המשיך, בציפייה.

"גם אני מקווה," היא חייכה חיוך קלוש.

"תגידי, ילדה, את בטוחה שאת מסוגלת לעלות על מטאטא? את נראית לי קצת..." מלמל אחד.

"שברירית?" השלים אותו השני.

"לא, רק שקעתי... במחשבות." ענתה להם לוסי באנחה.

אך אז היא הבחינה במשהו. "תגידו, איפה ג'יימס?"

"מאחר, זה איחור אופייני." ענה ילד גבוה במיוחד.

"טוב, אז... בהצלחה בבחינות." אמרה לוסי, שהבחינה פתאום בטוניו.

"בהצלחה!" והנערים התרחקו משם.

"טוניו!" היא מיהרה אליו.

"או, לוסי. חיפשתי אותך." טוניו איתר אותה במבטו.

"אתה לחוץ?" שאלה לוסי.

"מאוד." טוניו נאנח. "בלשון המעטה."

"תחשוב על זה ככה," לוסי ניסתה להרגיעו. "אם חזרת על הקווידיץ' כל החופש אני בטוחה שתצליח בבחינות האלו."

"כן... את כנראה צודקת." טוניו מלמל, למרות שההבעה על פניו לא השתנתה.

לוסי נאנחה. "עדיין קשה, הא?"

טוניו הנהן. "אני לא רוצה לאכזב אותו."

"אם תישאר ככה לא תצליח להתרכז במשחק," דיברה אליו לוסי בהיגיון. "נסה להחדיר בתוכך אנרגיות חיוביות. בכל זאת, אחיך חושב שאתה תצליח, והוא הרי שחקן קווידיץ' מנוסה. תאמין בהחלטות שלו."

"כן, אני אנסה," אמר טוניו והזדקף.

ג'יימס הגיע בריצה, מתנשף, והבחינות החלו.

אך ג'יימס הספיק להודיע ללוסי להיפגש איתו אחרי הבחינות.

היא העבירה את ההודעה לטוניו.

***

טוניו ולוסי החליפו מבטים, כשהילדים שעמדו בתור לפניהם עלו על המטאטאים ועשו עבודה גרועה ביותר.

"רואה?" קראה לוסי. "לא נראה לי שיש לך מתמודד בין אלה."

"איך את יודעת שאני יותר טוב מאלה?" טוניו שאל.

"אני בטוחה." לוסי חייכה אליו והוסיפה: "הרי שחקן מקצועי אימן אותך."

"כן." טוניו הנהן וחזר להביט בילדים הנבחנים.

תורה של לוסי הגיע, כשאשר נבחנה לתפקיד הרודפת.

החלו בלבדוק האם היא יודעת להתחמק ממרביצנים. רק שהיא לא הבינה מה עושים, כי היא לא ידעה את החוקים.

היא החלה... לנסות לתפוס את המרביצנים, לא מצליחה להבין מדוע מביטים בה מהקהל בבלבול ומדוע טוניו מסמן לה סימנים עם הידיים בבהילות.

היא תפסה את המרביצנים כך שלא יכלו לנשוך אותה וירדה לקרקע.

"לוסי פוטר, נכון?" שאל אחד מהשחקנים.

היא הנהנה.

"אנחנו רוצים לבדוק את יכולותייך בתור שומרת."

הו, לא. הו, לא. זה אמור להיות התפקיד של טוניו!

"אה..." היא מלמלה, אך טוניו סימן לה 'חיובי' עם ידיו, מחיי

היא הנהנה וקפצה על המטאטא שלה, ממריאה אל הטבעות.

היא שמעה את שמו של טוניו עובר בקהל בזמן שהתרחקה, ונאנחה.

המצב רק מסתבך.

***

לא שזה לא הספיק, בסופו של דבר הוחלט שלוסי תהיה שומרת הקבוצה וטוניו יהיה הרודף.

כל אחד קיבל את התפקיד שרצה השני, כאילו בקשותיהם התבלבלו ביניהן והחליטו להגשים כל אחת לבעלים הלא נכונים.

אך אז היא נזכרה בפגישה ע ג'יימס, והחלה להוביל את טוניו לחדר המועדון.

"אתה מדוכדך בגלל מה שקרה?" שאלה לוסי פתאום.

"לא," הפתיע אותה טוניו, כשחיוך אמיתי עלה על פניו.

"הייתי בטוחה..." מלמלה לוסי, למרות שבתוכה הייתה מלאת הקלה על כך שטוניו לא הולך לנתק איתה את הקשר כי היא קיבלה את התפקיד שיועד להיות שלו.

"אח שלי תמיד רצה להיות רודף," חייך אליה טוניו. "וקיבלתי את התפקיד שהוא תמיד רצה. הוא תמיד הסתפק בתפקיד השומר כדי להעפיל לתפקיד הרודף ביום מן הימים. הוא מאושר וגאה בי."

"אני שמחה." לוסי חייכה אל טוניו, שנראה כי רווח לו.

הם הגיעו אל חדר המועדון.

ג'יימס עמד שם, בהול, כשמולו, באי נוחות, עמדו אלבוס ולילי.

ג'יימס נעמד. "אז ככה," התחיל ג'יימס. "הסקופ נגנב."

אוי לא.

הפרק הקודם		הפרק הבא