חייהם של השוכנים בצללים

עלה. עלה. עלה. עלה. עלה.

שלכת.

עלים בהירים כגוון שערה.

כולם צונחים.

היער האסור משיר את מחלפותיו לקראת החורף.

העלים מתים.

היא שונאת את זה.

היא חוותה מלחמה.

דם.

קללות מבזיקות צבעוניות הפוגעות בקירות ובחבריה.

כאב.

הרס עצום הפוגע בכול.

מוות.

היא ראתה זאת בעיניה הבהירות.

היא שרדה.

אבל היא אינה אותה ילדה תמימה בנסיעות הרכבת ומפגשי צ''ד.

היא לא אותה ילדה המאמינה בשנורקים פחוסי קרן.

היא שונה.

יש שיגידו:

רצינית יותר

הגיונית יותר

חכמה יותר

נורמלית.

היא השתנתה.

היא כבר לא אותה הלונה.

היום היא רק רוצה לחזור להאמין.

אבל הכאב חוסם את דרכה אל התמימות.

התמימות אבדה לה.

והיא לא יודעת כיצד להחזיר אותה חזרה.

אחרי בערך נצח.

התניו ושבת שלום

הפרק הקודם		הפרק הבא