הארי אחרי הקרב

מה נשמע ? 
הינה פרק חדש. הגיבו... ו.. אתם מוזמנים לכתוב לי הצעות אם באלכם.
הלימודים התחילו :|

הארי ורון הגיעו אל משרדו של מפקדם בדיוק בזמן המיועד. 
"קיבלת את אזורי החיפוש להיום ?" שאל אותם המפקד.
"כן." השיב רון. 
"בסדר. תודיעו לי אם תהיה התפתחות כלשהי." הוא אמר וחזר אל מסמכיו. 
הארי ורון יצאו מהמשרד, סוגרים אחריהם את הדלת. 
בעודם הולכים במסדרון החל הארי לפרט את תוכניתו לרון.
"הארי. אני ממש לא בעד התוכנית שלך, כל ההילאים עושים ממאמצים ללכוד את אוכלי המוות, אתה לא צריך להיות זה ש.."
"אני כבר החלטתי." הודיע הארי נחרצות וקטע את רון בדבריו. 
"אתה רוצה להצטרף אליי או לא ?" נעצר הארי והביט ברון במבט נוקב. 
"ברור שכן אני פשוט חושב שאתה לא צריך להיות הקורבן.. אנחנו בסוף נמצא את אוכלי המוות, זה רק עניין של זמן."
"תקיש לי, ותקשיב לי טוב, אנחנו מחפשים אחרי החלאות האלו כבר כמה שבועות ועד עכשיו לא הגענו אפילו לאחד מהם.." הארי עצר את נאומו כדי לקחת נשימה. 
" כל זמן שעובר אנשים נרצחים צריך לסיים עם זה במהירות !" הארי קלט שהוא צועק והנמיך את קולו. 
"וכן, אני צריך להיות הקורבן כי הם מחפשים אותי, הם מענים את החברים שלי, זה לא יכול להימשך." סיים לבסוף הארי. 
"בסדר, השתכנעתי אבל למה אנחנו לא יכולים לעשות את זה מטעם משרד הקסמים, למה אתה לא מספר את זה לקינגסלי ולריצ'מונד ?" 
"כי אין סיכוי שהם יסכימו לדבר כזה." השיב הארי. 
"אבל אנחנו צרכים עזרה, אנחנו לא נוכל להתמודד עם כמה אוכלי מוות לבדינו." 
"בדיוק בגלל זה אנחנו ננסה לגייס כמה הילאים שיעזרו לנו. ו.. תזכור, צריך לשמור על סודיות.

-------

בשעה עשר בלילה סיימו הארי ורון את יום עבודתם. הם התעתקו אל המחילה.
"הצלחת לדבר עם מישהו ?" שאל הארי את רון אחרי שוודע שאין אף אחד בסביבה.
"בוודאי. אבל.."השיב רון
"אף אחד לא מוכן לעשות את זה." דיקלם הארי. 
"בדיוק." 
"נצטרך לחשוב על משהו אחר, בסדר ?" אמר הארי. 
"כן. אבל נדבר על זה מחר, אני מת מעייפות." אמר רון ופתח את דלת ביתו, הארי נכנס אחריו. 
הארי עלה במדרגות אל חדרו של רון, היכן שהאגריד שכן על מנת לבדוק מה מצבו. 
הארי דפק על הדלת ושמע קריאה חלושה של "היכנס". הארי נכנס. 
הארי התיישב על הכיסא שהיה ליד מטתו של האגריד. "איך אתה מרגיש ?" שאל הארי. 
"יותר טוב, גברת וויזלי עושה עבודה טובה איתי" מלמל האגריד. 
"אני מצטער האגריד," אמר הארי לאחר שתיקה של כמה דקות. 
"הארי, אין לך על מה להתנצל." 
"יש לי, רק בגללי הם פגעו בך." 
" אני לא נזהרתי מספיק, הארי" אמר האגריד. 
האגריד עצם את עינייו ונרדם תוך דקות אחדות. הארי המשיך לשבת שם עוד כחצי שעה עד שדלת החדר נפתחה וג'יני עמדה מולו. 
"תיארתי לעצמי שתהיה פה, הארי." היא אמר והחליקה את ידה על שערו. 
"מאוחר. למה את ערה ?" שאל הארי והתרומם לעמידה. 
"רציתי להיות כאן שתחזור." היא אמרה בחיוך.
"אני אוהב אותך." אמר הארי ונישק אותה על שפתייה. 
"רצית להכין גלידה היום לא ?" שאלה לפתע ג'יני והארי עצר בעצמן כדי לא לצחוק. 
"כן.. את לא חושבת שמאוחר מידי ? חוץ מזה רון כבר הלך לישון." השיב הארי. 
"בסדר, לילה טוב הארי" היא אמרה ויצאה מהחדר. 
הארי ירד אל הסלון ונשכב על הספה שלו. הארי הרגיש משהו בתוך כיס המכנסיים שלו, הארי הוציא את זה, זה היה המכתב שדאדלי שלח לו.
הארי פתח אותו והתחיל לקרוא.

הארי,
תודה לך על ההגנה שהבאתם לנו, היינו מוגנים אצל החברים שלך. תודה לך. 
חג מולד שמח. 
לא ידעתי מה להביא לך אז הבאתי לך עט, אני יודע שזאת מתנה טיפשית אבל חשבתי שזה יכול להזכיר לך את עולם 'מוגלגים', ככה אתם קוראים לנו, נכון ?
ו.. שנוכל להתכתב, אני אשמח לישמור אתך על קשר.
חזרנו אל הבית בדרך פירוויט מס 4.
ושוב, תודה לך.

דאדלי.

הארי צחק, הוא ממש לא התכוון לשמור על קשר עם בן דודו המגודל, אבל הוא בכל זאת התרשם מהמכתב, הוא לא ציפה שבן דודו ישתנה ככה. 
הארי הכניס את המכתב חזרה לכיס, עצם את עיניו וניסה להירדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא