--

אמברידג' נעשית מרשעת יותר מיום ליום. כבר זמן רב נראה כי היא מתכננת לפטר את אחד המורים בקרוב. השאלה הייתה, מי ילך קודם, טרוליני או האגריד. אני אישית קיוויתי שלא תסלק את האגריד, כיוון שהיה חביב אליי תמיד, נחמד ומתחשב. לעומתו, פרופסור טרוליני הייתה משוגעת עם תעודות, שמשום מה היתה לה חיבה יוצאת דופן לחזיית מוות טרגי של תלמידיה, ובמיוחד, לפי מה שסיפר לי רון, את מותו של הארי. אני מניחה כמובן, שה'ילד שנשאר בחיים' הוא אובייקט נפלא בעבורה, בייחוד כעת, עם הדיבורים על חזרתו של אדון האופל. בכל אופן, אמברידג' בחנה את שיעוריהם של טרוליני והאגריד באופן קבוע, ומשתדלת לפלוט הערות מעליבות, במטרה למוטט את בטחונו העצמי של האגריד, ולהביא את טרוליני להתמוטטיות עצבים תמידיות. כך שאיש לא הופתע, כשסופסוף ממשה את תוכניתה. ירדתי במדרגות, וראיתי התקהלות במרכז אולם הכניסה, ושמעתי בכי היסטרי שבוקע ממרכזה. "את... את לא יכולה!" קראה סיביל טרוליני, דמעות בוקעות מעיניה, ונדבקות למשקפיה הדקים. אמברידג', שעמדה מולה, נראתה משועשעת, אפילו שמחה לאיד. "את לא ציפית שזה יקרה?" אמרה בטון מלגלג.  "אף שאין ביכולתך לחזות אפילו את מזג-האויר, וודאי הבנת שביצועייך העלובים במהלך הביקורות שלי יחייבו את פיטורך?" היא נעצה בה מבט שהפגין את סלידתה מיללותיה הנמשכות. אני שונאת את האישה חסרת-הרגישות הזו. זה לא כאילו טרוליני היא המורה החביבה עליי, אך זו לא דרך להתייחס לבני-אדם! בנתיים המשיכה טרוליני בבכיה השוטף, עד שלבסוף התקדמה מקנוגל לעברה בצעדים מדודים דרך הקהל. "שה, שה, סיביל... הירגעי... נגבי את האף בזה. ...המצב לא נורא כמו שנדמה לך... את לא תצטרכי לעזוב את הוגוורטס..." היא ליטפה את ראשה, מנסה להרגיע אותה. "אה, באמת, פרופסור מקנוגל?" אמרה אמברידג' בקולה הילדותי, וצעדה קדימה. "ומי נתן לך את הסמכות לצאת בהצהרה כזו...?" שאלה אמברידג' בקול ענייני. "אני," אמר דמבלדור, שנעמד בכניסה לטירה. "סלח לי, דמבלדור," אמרה אמברידג' בקולה הילדותי, "אך לפי התיקון.." דמבלדור קטע את דבריה. "אני מודע לכל התיקונים למיניהם שהעביר פאדג', אך אני חושש שלמרות שניתנה לך הסמכות לפטר את המורים בצוות שלי, אין לך את הסמכות לגרשם מהטירה. הסמכות לכך היא עודנה, של המנהל בלבד." הוא חייך חיוך נעים. אמברידג' נראתה המומה, בעוד שטרוליני חייכה בניצחון. "נ-נכון!" שיהקה, וניגבה את דמעותיה. "אבל דמבלדור, אני מרגישה שנוכחותי כאן אינה נחוצה. לא אשאר במקום בו אני זוכה לייחס שכזה," הכריזה בין שיהוק לשיהוק. "לא ולא," התעקש דמבלדור, ושלח לעבר טרוליני מבט מרגיע. "אנו זקוקים לך כאן, סיביל, ואני עומד על כך שתישארי," טרוליני חייכה, והחלה לעלות במדרגות, בליוויה של מקנוגל.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~  ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

היום, במפגש של צ"ד, המשכנו להתאמן על פטרונוסים, וכבר ממש השתפרתי, והרגשתי גאווה כשצפיתי בחתלתולה הכסופה המתרוצצת ברחבי החדר. כולם נראו מרוכזים מאוד, כשלפתע נשמע רעש 'פלאק' עמום, וגמדון בית הופיע בחדר. היה זה דובי, גמדון שהארי שיחרר פעם לחופשי. "אדונילי, אדונילי!" קרא בקול צפצפני, כשהו מביט בהארי בלחץ. "היא באה! היא באה!" הוא קרא. כולנו הבנו למי הוא מתכוון. הארי פנה לעברנו, שומר על ארשת פנים רגועה, כראוי למנהיג. "כולם, רוצו!" קרא. "אין לנו זמן לבזבז, רוצו!" מיד התחלנו כולנו לצאת דרך הדלת, וחצי מאיתנו כבר נמלטו על נפשם כשאמברידג' ופלוגת הפיקוח שלה [הייתה זו המצאה של אמברידג', פלוגה המורכבת מתלמידי סלית'רין, שעזרה לה לעקוף את חוקיה.] הגיעו. "ובכן, ובכן," אמרה בקולה הגבוה. היא אחזה בזרועו של הארי, וגררה אותו לעבר משרדו של דמבלדור, בעוד פלוגת הפיקוח מנסה, ללא הצלחה, לתפוס את חברי צ"ד הנמלטים. ברחתי על נפשי, והבטתי לאחור רק כדי לגלות את הרמיוני מאחורי, מזרזת אותי.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~  ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

כפי שניתן היה לצפות, בימים הבאים כל בית-הספר רחש שמועות על התקרית בחדרו של דמבלדור, שלאחריה, ללא הסבר, עזב דמבלדור והוחלף ע"י אמברידג'. אני, כמובן, וכל חברי צ"ד ידענו שדמבלדור לקח, ככל הנראה, את האשמה בנוגע לקבוצה ששמה [באופן מחשיד ביותר] היה 'צבא דמבלדור'. ביררתי את הפרטים אם הארי, ומסתבר שדמבלדור לא נאסר, אלא הצליח להימלט. לא שזוהי מטלה קשה לקוסם כדוגמתו. הארי הותקף בשאלות בלתי נפסקות בשל היותו התלמיד היחיד שנוכח באירוע, מלבד מריאטה, שעוד שהתה במרפאה, בגלל קללתה של הרמיוני [קללה נהדרת, למען האמת, הרמיוני ראויה לשבחים. כל פניה של מריאטה כוסו פצעונים, שהרכיבו את המילה "מלשנית"]. אני מניחה שחיי יעשו משעממים בהרבה עכשיו, כשלא נוכל לקיים עוד את הפגישות של צ"ד. ובכן, אני לא מתכוונת להיכנע. אנחנו נמשיך, עד שנוכיח למשרד הקסמים שאנו דוברי אמת. אתם-יודעים-מי באמת חזר. ואנחנו נילחם בו.

הפרק הקודם		הפרק הבא