לכבוש את ליבה

לאחר שבועיים (מבחני הקבלה נדחו בשבוע בגלל גשם רב וסופות רעמים ביום חמישי) עמדה ויקטואר בשורה יחד עם אחת עשרה מתמודדים שאותם היא לא ידעה אם להגדיר כראויים לתפקיד הרודף של קבוצת הקווידיץ' או לא.

כל המתמודדים השתייכו למין קבוצות קטנות. היו את ארבעת הבנות המצחקקות והרעשניות, שאפילו לא טרחו להסוות את העובדה שהסיבה היחידה שהגיעו לאן שהגיעו הייתה טדי לופין (קריאת "טדי כזה חתיך!" מכיוונה של ילדה מתולתלת גרמה לויקטואר לעקם את פניה באי רצון).

היו שם שלושה תלמידי שנה ראשונה נרגשים, שלא הפסיקו לפטפט בהתרגשות, וויקטואר לא הבינה איך הם יוכלו להישאר על כל מטאטא שהוא יותר מחמש דקות. נראה כאילו משב הרוח הקליל ביותר יעיף את התלמידים המקלוניים ממטאטאיהם.

מלבדם היו שם שתי בנות ובן מהשכבה של ויקטואר, ועוד בן מהשנה החמישית. אנדרו שוחח איתם, הם כנראה היו חבריו. כולם נראו מושלמים בשביל לקבל את תפקיד הרודף. הבנים היו חתיכים והבנות היו יפות, כולם היו מקובלים, ובטח שיחקו קווידיץ' לעיתים קרובות הרבה יותר מויקטואר.

"בסדר, כולם, ריכוז אליי!" קרא טדי. הוא התקדם לעבר שורת המתמודדים ומיד הפטופטים הנרגשים נפסקו.

"אוקיי" אמר טדי והביט בשתיים עשרה הפרצופים שנעצו בו את עיניהם.

"אז אחת הרודפות שלנו לא תוכל להשתתף באימונים הקרובים של הקבוצה ובמשחק נגד הפלפאף בגלל... תקרית מסוימת, ולכן אנחנו צריכים רודף או רודפת חדשה לקבוצה. אני מדגיש שהתפקיד הוא רק לאימונים עד המשחק נגד הפלפאף והמשחק עצמו, אבל בשאר העונה וונסה תתפקד כרודפת של הקבוצה, אז אל תבנו על התפקיד לטווח הארוך. האימונים מתחילים בשבוע הבא, והמשחק שלנו נגד הפלפאף יהיה עוד חודש וחצי-חודשיים. אני מקווה שכולכם פה מבינים שלהיות רודף בקבוצת הקווידיץ' אומר להשתתף בכל אימוני הקבוצה, בלי הברזות, ולהיות מוכן לאימונים בכל שעה ובכל יום" אמר טדי.

"אז ככה יתבצעו מבחני הקבלה. מייקל יחכה לכם בשערים ולכל אחד מכם יינתנו עשר פעמים לנסות לקלוע את הקופאל, ואל תחשבו לרגע שמייקל עומד לוותר לכם. באותו הזמן יהיה גם מרביצן אחד שינסה לפגוע בכם, אז תיזהרו. בהצלחה!".

כמו שויקטואר ציפתה, ארבעת הבנות המצחקקות נחלו כישלון גמור, אם כי הן לא חדלו לרגע ללחוש אחת לשנייה בקולות רמים משפטים עם המילה "טדי", וכמובן, לצחקק ללא הרף. שתיים מהבנות נפגעו ממרביצן בראשן לאחר שתי דקות, והשתיים האחרות הצליחו לקלוע כל אחת שתי זריקות מתוך עשר.

שלושת תלמידי השנה הראשונה לא הצליחו יותר מהבנות. הם היו גרועים מאוד בתעופה, ולא הפסיקו לעוף לכל הכיוונים באקראיות מוחלטת. כל אחד מהם גמר את הסבב שלו (בלי אף קליעה, כמובן) עם פציעה כלשהי. לאחד נשבר האף ממכה של מרביצן, השני צלל במטאטאו למטה ללא שליטה והתרסק על האדמה והשלישי פשוט טס לתוך אחד עמודי השער ומתוך מצחו יצאה בליטה אדמדמה.

לאחריהם היה תורו של בן השנה החמישית. הוא היה בעל שיער בצבע ברונזה, עיניים כחולות והרבה נמשים. הוא היה טוב יחסית, קלע שבע קליעות מתוך עשר. אבל מהצד השני הוא התחמק רק בקושי מהמרביצנים. פעם אחת ויקטואר יכלה להישבע שראתה את המרביצן עוצר למשך כמה שניות באוויר לפני שעמד לפגוע ישירות בפניו, וכשהמרביצן כבר "חזר לתחייה" הצליח בן השנה החמישית להתעופף מהמקום.

"ויקטואר וויזלי!" קרא טדי לאחר שבן השנה החמישית קלע את הקופאל בקליעה האחרונה שניתנה לו. ויקטואר נשמה עמוק ותפסה בידה במטאטאה (למעשה הוא היה של דומיניק, כי ויקטואר לא התקרבה לקווידיץ' כבר שנתיים, אז היא "השאילה" את המטאטא שלה. היא לא ראתה סיבה לטרוח ליידע את דומיניק על כך).

"בהצלחה, תראי להם מה את שווה" לחש לה טדי לפני שעלתה על מטאטאה. היא חייכה אליו בתודה ובן רגע כבר הייתה באוויר.

זאת הייתה תחושה נפלאה, היא לא יכלה להכחיש. היא התגעגעה למשחקי הקווידיץ' ששיחקה יחד עם אחיה והוריה כשהייתה צעירה יותר. הם היו יכולים לבלות יום שלם בחוף הים שעליו ניצב ביתה, רק במשחק קווידיץ'.

מרוב אושר היא עשתה סלטה מרשימה באוויר עם המטאטא שלה, וטדי ומייקל השמיעו שניהם קולות הערכה שגרמו לחיוך להתגנב לשפתיה של ויקטואר.

הקופאל התעופף לעברה והיא לא היססה ותפסה אותו במהירות, ואז טסה לעבר השערים. מייקל עמד שם, מוכן ומזומן. אבל גם ויקטואר.

ויקטואר לא קלעה רק קליעה אחת, אלא ארבע, ובפחות מחמש דקות. היא בהחלט נהנתה מזה, ובפעם הראשונה הרגישה שהיא ממש רוצה את התפקיד של רודפת הקבוצה.

נותרו לה עוד שש קליעות, וויקטואר לא ראתה שום סיבה שלא תקלע את כולן. היא תפסה את הקופאל שמייקל השליך לעברה, טסה לעבר השערים ו-

פחחחח!!

המרביצן פגע בה בעוצמה בבטנה. היא לא הבינה איך הוא הגיע לשם, הרי רק לפני רגע הוא כמעט פגע בה והיא התחמקה ממנו בסיבוב מרשים. טבעם של המרביצנים היה לפגוע בשחקן מסוים, לטוס מעט באוויר (אלא אם כן היו חובטים שניסו לחבוט אותם לעבר יריביהם בקבוצה המתחרה) ואז לנסות לפגוע שוב בשחקן אחר, או במקרה הזה, באותו השחקן.

היא החליטה לא להתעכב בשאלה הזאת, ולהמשיך לטוס לעבר השערים בהם ניצב מייקל, כדי לבצע את קליעתה החמישית. אבל דבר משונה קרה. המרביצן טס ממנה בקו ישר, ואז חזר אליה, כמו בומרנג, בדיוק כשהיא ניסתה לקלוע את קליעתה החמישית.

מרוב בלבול וניסיון לקלוע את הקופאל, ובאותו הזמן להתחמק מהמרביצן, פיספסה ויקטואר את הקליעה שלה ובכך נשארו לה רק עוד חמש קליעות.

"טדי, משהו קרה למרביצן!" קראה ויקטואר.

"אין לי מושג! תנסי לשחק, אולי זה יעבור!" קרא לה טדי בחזרה ומשך בכתפיו.

ויקטואר כיוותה שדבריו של טדי נכונים, והמרביצן יתעשת בקרוב, וניסתה לקלוע בפעם השישית, לאחר שמייקל זרק לה את הקופאל.

אבל גם הפעם, המרביצן טס בקוי זיגזג מוזרים, ואז בקו ישר ומהיר, לעבר ראשה של ויקטואר. היא אמנם התחמקה ממנו, אבל רק בקושי. היא הרגישה אותו מדגדג את השיערות על קודקוד ראשה.

בדיוק כשפנתה לצעוק לטדי, היא שמה לב שהקופאל לא בידה. היא ניסתה לזרוק אותו בדיוק כשהתחמקה מהמרביצן, ובגלל חוסר ריכוזה מייקל תפס את הקופאל בקלות.

הוא הביט בה במבט מתנצל וזרק אליה בחזרה את הקופאל. ויקטואר הבינה, באימה, שהיא כבר זרקה את הקופאל שש פעמים ופיספסה שתי קליעות. היא חייבת לדייק בכל קליעה מעכשיו, ולא היא תשתווה לבן השנה החמישית שפיספס שלוש קליעות. או, היא חשבה, מצטמררת. היא לא תגיע למצב של תיקו, כי תפספס את השער יותר משלוש פעמים, או ששאר בני השנה החמישית שבאו להיבחן לתפקיד ייקלעו יותר פעמים ממנה.

בעודה חושבת את כל זה, הגיח המרביצן משום מקום וכמעט פגע בחזה. היא שלחה מבט כועס לעבר טדי, זועמת שהוא אינו מנסה לעצור את המרביצן, ואז היא שמה לב לג'ני.

הבעתה הייתה מרוכזת במרביצן שהתעופף בקוים ישרים לעבר ויקטואר, והיא מלמלה מילים בריכוז. ויקטואר הבינה בשנייה מה קרה, למה המרביצן מתנהג כמו שהוא מתנהג.

בלי להסס פעמיים היא צללה מטה במהירות, מתעלמת מהקופאל וממחאותיו של מייקל. היא נחתה על הקרקע וזרקה את מטאטאה של דומיניק הצידה, והלכה במהירות לעבר ג'ני.

"ויק! אני אפתור את הבעיה עם המרביצן הזה, אין לי מושג מה קרה לו!" אמר טדי, מנסה להשיג את קצב הליכתה המהיר בעודה הולכת נמרצות לעבר ג'ני.

"זה, מה שקרה לו!" צעקה ויקטואר ודחפה את ג'ני בגסות.

"מה יש לך!?" צעקה ג'ני במחאה.

"את! את קיללת את המרביצן כדי שינסה לפגוע בי, נכון?!" צעקה ויקטואר.

"על מה את מדברת לעזאזל, פסיכית?!" צעקה ג'ני. אבל בקולה נשמעה נימה קלה של עצבנות וויקטואר שמה לב שהיא משלבת את ידיה בהתגוננות. היא לא הייתה צריכה לתת לג'ני שיקוי אמת כדי לדעת שהיא משקרת.

"את שקרנית! ופתטית! אז את אוהבת את טדי, בסדר? כי הוא לא! תתמודדי עם זה! חצי מהבנים בשכבה רוצים לדפוק אותך, פנימסטית קטנה, אז פשוט קחי אחד מהם ותעזבי אותי ואותו!" צעקה ויקטואר. טדי נראה המום ופניה של ג'ני האדימו מכעס.

"את לא סתם מוזרה, וויזלי, את גם מטומטמת לגמרי! לא קיללתי אותך ואין לי שום בעיה עם האובססיה החדשה של טדי לפריקיות! וממש לא אכפת לי ממנו, בכל מקרה!" צעקה ג'ני. כעת היה תורה של ויקטואר להזעיף פנים.

"את שקרנית, וטיפשה. את קיללת את המרביצן כדי שהוא יסיח את דעתי ואני אפספס את הקליעות. ואני יודעת בדיוק למה עשית את זה. לא רצית אותי מתחת לאף שלך, מסתובבת ליד טדי ושוברת את הלב המסכן והמגעיל שלך. וכמובן, רק מקובלים כמוך יכולים להיות בנבחרת הקווידיץ' של בית הספר, נכון? את לא רוצה שהמוניטין של הקבוצה ייהרס בהוספת ה"פריקית הפסיכית", נכון? זה בדיוק העניין, ואל תכחישי!" אמרה ויקטואר בכעס.

פניה של ג'ני האדימו כל כך שכעת היו בצבע המדויק של שיערה. היא קימצה את אגרופיה ועיניה הצמטמטו בשנאה. בן השנה החמישית הגיח מאחורי ג'ני. הוא הביט בויקטואר במבט מאיים ואחז בכתפה של ג'ני.

"אני בטוחה שהבן שלידך ישמח לדפוק אותך, ג'ני. למה שלא תעלו למגורי הבנות שלך, תזדיינו, ואת תחזרי לפה ותפסיקי לקלל מרביצנים?" אמרה ויקטואר במתיקות מזויפת.

כנראה שזה היה יותר מדי בשביל ג'ני. גם בן השנה החמישית נראה מעט המום ונזעם. לויקטואר לא היה ממש אכפת משניהם. אבל אז ג'ני זינקה עליה.

"חתיכת מפגרת וכלבה שכמותך!" צרחה ג'ני בעודה מתנפלת על ויקטואר ומכה כל חלק בגופה. היא שרטה אותה בציפורניה, משכה בשיערה, ובעטה בה בעוצמה.

מצד שני, בתור אחת שגדלה עם אחות מאוד מעצבנת ועם הרבה בני דודים מציקים, ויקטואר לא הייתה תמימה בנושא הזה בעצמה. היא החזירה לג'ני בדיוק באותה מידה.

טדי ניסה נואשות להפריד בין שתי הבנות, אבל נראה שמייקל והאחים מלינג די מנסים לשכנע אותו לרדת מן העניין.

"בחייך, טדי, שתי בנות יפות הולכות מכות... תהנה, למה להרוס" אמר אנדרו מלינג במשיכת כתפיים ומייקל ודיימון הנהנו בהסכמה.

"אתם באמת חבורה של דפוקים, אתם יודעים?" אמר טדי בחוסר אמון.

"מה זה צריך להיות?!" קולה של מאדם הוץ' נשמע לצידן של הבנות המתקוטטות שהפסיקו מיד את היאבקותן זו בזו ומיהרו לעמוד על רגליהן, חבולות וזועמות.

"היא התחילה!" צעקו שתיהן ומיד החלו להתווכח מחדש.

"שקט!" נבחה מאדם הוץ'.

"לא אכפת לי למה רבתן, מי התחילה ומי אמרה מי! אלימות לא מקובלת בהוגוורטס, בשום מצב! גם לא במגרש הקווידיץ'! בחיים לא הייתי מצפה משתי תלמידות בוגרות להתנהגות כזאת! לשתיכן יש עונש, היום בערב!" אמרה מאדם הוץ' בכעס.

"מה?!" קראו הבנות בכעס.

"בהחלט! ואם תסלחו לי, אני אלך לעדכן את ארגוס פילץ' שהערב יגיעו אליו שתי תלמידות לעונש!" אמרה מאדם הוץ' בהחלטיות והותירה מאחוריה את ויקטואר וג'ני הזועמות שבהו בגבה המתרחק. 

הפרק הקודם		הפרק הבא