מכשפה מתחילה

מהרגע שבו ראתה ויקטואר את הדוויג, התנשמת הלבנה של הארי, היא ידעה שמשהו לא בסדר.

"ויק!" קראה אנבל, חברתה הטובה, והצביעה על הדוויג. "זו לא..."

"הדוויג?" שאלה ויקטואר, והנהנה בראשה. אנבל נעצה בה עיניים מבוהלות, ואז הסמיקה למראהו של טדי לופין, אשר התקרב אליהן יחד עם החברה שלו. הוא אומנם למד בבית גריפינדור, והן בבית רייבנקלו, אך זה לא מנע ממנו לדבר עם ויקטואר כאילו היו אח ואחות.

הדוויג נחתה על שולחן רייבנקלו, בדיוק ליד צלחתה של ויקטואר, והחלה לנקר מארוחת הבוקר שלה. ויקטואר הנרגזת הדפה את הדוויג הצידה, ואז הורידה את פיסת הקלף המגולת אשר נקשרה על רגלה.

"מה קרה?" שאל טדי בבהלה, כשראה את ויקטואר מחווירה יותר ויותר במהלך הקריאה. לבסוף היא הניחה את הקלף, חיוורת לחלוטין, ופרצה בבכי.

"דו-דו-דומיניק," גמגמה. "היא נחטפה."

טדי ניגש אליה, והתיישב לצידה על הספסל. אנה, חברתו, ניגשה אליהם גם היא והתיישבה בצידה השני של ויקטואר. אנבל הנעלבת פינתה להם את מקומה.

"מתי זה קרה?" שאל טדי ברוך, וליטף את גבה של הנערה הבוכייה. היא מילמלה משהו לא ברור בתשובה.

"אתמול," אמרה, והפעם בצורה מובנת יותר. אנה וטדי החליפו מבטים מבוהלים.

"זה קשור לבלה לסטריינג'?" שאלה אנה. ויקטואר הנהנה. אנה קמה על רגליה בתקיפות.

"אני הולכת לספר לפרופסור מקגנוגל," אמרה. בתור חברה במסדר עוף החול, אשר החל לפעול מחדש מאז עלייתה של גבירת האופל החדשה, הייתה לאנה סמכות ודרך קלה לתקשר עם הפרופסור מקגונגל. טדי ואנבל נשארו לנחם את ויקטואר, אשר לא הפסיקה לבכות.

"פרופסור?" אנה הגיעה אל שולחן המורים, והם הפנו אליה מבט. היא התרכזה רק בשלושה - בפרופסור לונגבוטום, בפרופסור האגריד, וכמובן, בפרופסור מקגונגל.

"פרופסור מקגונגל, אני צריכה לדבר איתך בדחיפות," אמרה. הפרופסור פתחה את פיה במחאה, אך כשהבחינה בפניה הרציניות של אנה, סגרה אותו והלכה בעקבותיה בחזרה אל שולחן רייבנקלו.

"העלמה וויזלי, מה קרה?" שאלה ברצינות האופיינית לה. ויקטואר הראתה לה את פיסת הקלף, בעוד אנבל וטדי מנחמים אותה.

"כתוב פה שדודך יגיע היום לבית הספר," אמרה מקגונגל. "הארי פוטר. אלך לכתוב לו תשובה."

היא פנתה בחזרה אל שולחן המורים, ואילו התלמידים התפזרו לשיעורים השונים. אנבל ליוותה את ויקטואר הבוכייה לשיעור הראשון, התגוננות מפני כוחות האופל.

הפרופסור סמית', אישה צעירה וחביבה למדי, לא עמדה לבדה בחזית הכיתה. לצידה עמד מי אם לא דודה של ויקטואר, הארי פוטר. היא ניגשה אליו, שמחה לראותו, ומשתוקקת לנחמה.

"הארי! איך הגעת כל כך מהר?" שאלה אותו. הוא חייך אליה חיוך עצוב. "הפרופסור מקגונגל הסירה את הכישוף אשר מונע התעתקות, וכך יכולתי להגיע במהירות האפשרית. איך את מרגישה?"

"איך אני אמורה להרגיש?" שאלה ויקטואר, וצחקה בעצב. היא ניגשה יחד עם אנבל למקומן, אשר בשורה הראשונה, והביטה בהארי בסקרנות. תלמידי השנה השלישית האחרים, אשר נכנסו לחדר, תמהו גם הם מהם מעשיו בבית הספר. ויקטואר הייתה כמעט בטוחה שהיא שמעה לגלוג קל בקולן של התאומות מאלפוי הסלית'ריניות, אשר התלחששו ביניהן בעודן שולחות מבטים לעבר הארי.

"שקט!" קראה הפרופסור סמית'. היא דפקה על השולחן בידה, ותלמידי השנה השלישית מיהרו להשתתק.

"הפרופסור פוטר ילמד היום במקומי," אמרה סמית'. שערה המתולתל צנח על כתפיה בחינניות בזמן שהלכה והתיישבה ליד שולחנה. הארי כיחכח בגרונו.

"אני כאן היום, כדי לספר לכם על עלייתם המחודשת של אוכלי המוות," אמר בשקט. רוב תלמידי הכיתה התאבנו מפחד, אך ויקטואר הייתה משוכנעת למדי ששמעה צחקוק קל בוקע מפיה של בלטריקס מאלפוי.

"אוכלי המוות החלו לאחרונה להגביר את פעילותם," אמר הארי. "אני עצמי נלחמתי אתמול בבלה לסטריינג' עצמה, וגם בכמה מלוחמיה המוכשרים ביותר."

ויקטואר שמה לב לפתע לצלקת חדשה, אשר הופיעה על זרועו.

"אני אספר לכם עוד דבר." הארי העביר את מבטו לעל פניהם המפוחדים של התלמידים.

"אולי תהיתם לאן נעלמה לבנדר תומאס?" שאל אותם. שתי נערות מהפלפאף, אשר ישבו בשולחן אשר שכן משמאל לשולחנן של ויקטואר ואנבל.

הארי נאנח. "היא נהרגה."

הפרק הקודם