אהבת אמת

אנג'לינה הייתה נסערת, מאוד נסערת.

מטאטא הנימבוס 2004 שלה חתך את האוויר כשכיוונה אותו במיומנות.

פרד, פרד שהיא אהבה כל כך, פרד שהיה נחמד תמיד, פרד המצחיק, החליט לצחוק עליה.

לא שזה היה מפתיע.

אנג'לינה הייתה בעיניו רק עוד בת מיני בנות.

שיערותיה החומות כשוקולד היו מפוזרות, דבר שלא אפיין אותה. לשם שינוי, היא לבשה את גלימת הרוח שלה, והרגישה בה משוחררת. שיערותיה הצליפו על פניה. מעיניה החומות כקפה והנוקשות זלגו כעת דמעות.

היא ידעה שהיא מתנהגת בטיפשות. אנג'לינה הרגישה מישהו מאחוריה והסתובבה. קטלינה ישבה שם על המטאטא שלה, בטוחה בעצמה לגמרי על אף שהאדמה הייתה במרחק יותר מעשרים מטרים מתחתיה.

"הי אנג'לינה. מה קורה?" שאלה קטלינה בעדינות. לא ברחמים. לא בגועל. לא בעוינות. יותר בהשתתפות.

אנג'לינה איבדה את זה לגמרי ופרצה בבכי. קטלינה התקרבה.

"זה פרד, נכון?" שאלה. היא הפתיעה את אנג'לינה. "אני עד כדי כך שקופה?" שאלה אנג'לינה ומחתה את דמעותיה.

"את יודעת, אנג'ל, אני ממליצה לך לנקוט גישה אחרת." אמר קטלינה. אנג'לינה הרימה את מבטה.

"איזו גישה? תגידי לי, איזו גישה? במבט הראשון שלו, הארי פוטר התאהב בך, ואת אפילו לא דיברת. פרד איתי בשכבה כבר שמונה שנים! אלוהים, איזו גישה אני צריכה לנקוט?!" לחשה.

קטלינה צחקה. "אנג'ל, פעם העפת ולו מבט בג'ורג'? תשובה היא לא. הוא התאום הזהה של פרד, והוא מצחיק כמוהו, אבל מתייחסים יורת אל פרד מאשר אליו. למה? כי ג'ורג' עדין יותר. אמנם לא רואים את זה, אבל יש לו יכולת לקרוא שפת גוף, להבין מה אנשים רוצים, מה הם חושבים, מה ההבדל לבין מה שהם אומרים לבין מה שהם רוצים לומר. בעצם, ג'ורג' די דומה לי. גם לי יש יכולת לקרוא שפת גוף וכאלה, אבל לג'ורג' יש כישרון טבעי. בגלל שהוא מבין את הרגשות שלך, הוא לעולם לא יפגע בך. אף פעם. פרד לוקח לג'ורג' את הבמה, אבל לג'ורג' זה לא משנה. לפעמים, הוא אוהב את השקט שלו. וזאת הסיבה שעד עכשיו ראית רק את פרד. מה את אוהבת בפרד?" שאלה קטלינה.

אנג'לינה מלמלה: "אני אוהבת שהוא מצחיק, שהוא מבדח, שהוא נראה כמו שהוא..." אמרה. קטלינה צחקה בשנית. "ומה את מעדיפה שלא יהיה בפרד? מה את רוצה שהוא יהיה?"

אנג'לינה משכה בכתפיה.

"אני רוצה שהוא ייראה כמו שהוא, עם השיער הג'ינג'י הזה והעיניים החמות... ושהוא יהיה בדחן כזה ומשעשע, אבל שיתייחס לכל אחד באופן שונה... שהוא לא יחשוב שכולם אותו דבר, בדיוק, חוץ ממנו. שיהיה לו מצפון, יותר רגש, יותר עדינות, יותר יחס..." אנג'לינה נאנחה.

קטלינה התגלגלה מצחוק.

היא נפלה לפתע מהמטאטא, ואנג'לינה ירדה אחריה, אך הנימבוס 2004 של קטלינה טס בעקבותיה, והיא הצליחה לעלות עליו בשנית.

"וואו, קטה, את כישרון מלידה", אמרה אנג'לינה בהערכה. קטלינה צחקה.

"את לא קולטת מה רציתי לומר לך. את הרגע לא תיארת את פרד המושלם, אלא את ג'ורג' הרגיל! עד עכשיו חשבת שאת מאוהבת בפרד, אבל בעצם היית מאוהבת בג'ורג'!"

פניה של אנג'לינה הוארו. "היי, אנג'לה! כאן למטה! בואי!" נשמע קול.

פרד עמד שם, מנופף בידיו. אנג'לינה גלגלה את עיניה.

כמה דקות לפני כן, היא הייתה מסתגרת שעות בחדרה ובוכה עד שנגמרו לה הדמעות על ההערה המקניטה הזאת, אבל עכשיו היא התייחסה אליה באדישות.

אנג'לינה נחתה באופן מושלם ונשענה על המטאטא שלה. "מה אתה רוצה, פרד?" שאלה בחוסר עניין והתעסקה בציפורניה.

פרד הסמיק, להפתעתה של אנג'לינה.

"אמממ, אנג'לינה... רציתי לשאול אותך - את רוצה להיות החברה שלי?"

אנג'לינה הייתה המומה. היא לא ידעה מה לענות. לבסוף ענתה: "בסדר, פרד. אני מסכימה להיות החברה שלך." אמרה בשקט.

במפתיע, פרד נישק אותה על שפתיה.

קטלינה, אי שם בשמים, הנידה בראשה... "זה הולך להיגמר רע מאוד..." מלמלה.

בינתיים, מישהו התגנב מאחוריה בטיסה חרישית. שתי ידיים כיסו את עיניה בפתאומיות.

"הארי? תפסיק, נו באמת." אמרה קטלינה.

קול לא נשמע. הידיים לא הוסרו. מישהו משך את גופה לגופו, והחל להתיר אט אט את קשרי חולצתה ומכנסיה, מפשיט אותה.

קטלינה ייבבה, כביכול בחוסר אונים, והיבבות הסתירו את רחש שליפת השרביט שלה.

במהירות הבזק היא כיוונה את השרביט שלה על אויבה. "אקספליארמוס!" צעקה. שרביט קשיח הוטל אל ידיה.

היא סובבה את מטאטאה ובעטה במי שמאחוריה. "הדמות נפלה מהמטאטא.

"פטריפיקוס טוטאלוס!" צעקה קטלינה.

היא ירדה למטה עם המטאטא. שם שכב, בנשימה רדודה, דראקו מאלפוי.

הפרק הקודם		הפרק הבא