![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
חייה של קים, יתומה שלומדת בפנימיה יוקרתית לאומנויות הבמה, מתהפכים, כשהיא מגלה עובדה מפתיעה על אביה ומגיעה למחנה קיץ חדש. (פ"ג)
פרק מספר 13 - צפיות: 17350
![]() |
פרק: |
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: פרסי ג'קסון - זאנר: אין לי שמץ - שיפ: לא יודעת עדיין - פורסם ב: 16.08.2015 - עודכן: 22.12.2015 |
המלץ! ![]() ![]() |
המשכתי!!!!! תהנו מהפרק ותגיבו! שוב, יותר משתי תגובות בבקשה...
המלצה שלי - בחיים על תרדו מתחת לאדמה בלי תוכנית מוקדמת. הסתחררנו בחשכה המוחלטת. סללתי מנהרה ממש ארוכה, איזה 200 קילומטר משם. כשהמנהרה התעקלה כלפי מעלה, היינו צריכים לטפס. אל תנסו בבית. לא כיף בכלל. התגלשנו במדרון החשוך כמעט נצח. הרוח החולפת על פני נדמתה לי כמו גבישי קרח קטנים. לא כיף בכלל. התגלשתי ראשונה. דילן אחרי, כי הוא היחיד שלא יכול לשלוט באדמה, ואחרון - ניקו. כשעצרנו הייתה התנגשות מכאיבה ביותר. אתם בטח שואלים את עצמיכם, בטח ידעת מתי נגמרת המנהרה. אז זהו, שלא. היה חושך, והמנהרה נראתה כאילו נמשכה לנצח. התנגשתי בקיר. דילן סטה ימינה טיפה, והתנגש בקיר לידי. כיוון שהיה חושך מצרים, זחלתי בקושי לעבר כיוונו. "דיל - " ניקו, שלצערי סטה ימינה כדי לרכך את נפילתו, הושלך עלי. הוא היה חצי מטושטש מהעברה שלי במסע בצללים קודם, כך שבקושי היה יכול לקום. גיששתי בזרועותי את דפנות המנהרה. ידי עברו כלפי מעלה, שם לא הייתה תקרה. "המנהרה ממשיכה כלפי מעלה." הודעתי, "צריך לטפס." דילן בדק את ניקו. "אין סיכוי שבמצב הזה הוא יוכל לטפס." אמר, עוזר לניקו להתיישב. "אנחנו תקועים בסך הכול עשרים מטר מתחת לאדמה. זה בקושי שלושים צעדים." מילמל ניקו. "אני אהיה בסדר."כדי להוכיח את דבריו הוא ניסה לעמוד על רגליו, אבל נראה שהנקטר ששתה לא סיים להשפיע, והוא כשל. "סולם. תכיני סולם!" הציע דילן. הוא קם וגישש כמוני, את תקרת-לא-תקרת המערה. "תרים אותי." אמרתי לדילן, "אני אזחל ואעשה לכם סולם שתוכלו לעלות." דילן הנהן וכרע על רגל אחת. "תעלי." אמר, בוחן את ניקו שקם בכבדות על רגליו. שמתי רגל אחת על ברכו ונמדתי הפוך. מלא פעמים עשיתי את הקפיצה הזאת, למופעים שרקדתי אם בנים. התרכזתי, קפצתי בסיבוב והצלחתי להאחז בדפנות. באנחת רווחה דמיינתי שאבנים גדולות יוצאות כלפיי. לצערי נחבטתי קשות בבטן, אבל הצלחתי להמשיך להאחז. דרכתי על האבן הראשונה. נראה שהיא יציבה למרות הכול. "תעלו!" קראתי אחריהם. שמעתי את ניקו המתנשף עולה אחרי, ואז דילן. כשהמנהרה התעקלה לשיפוע, אור שמש חדר קצת למנהרה. התחיל להיות קר הרבה יותר. אדים יצאו מפי כשנשפתי. "אמור להיות כאן כול כך קר...?" שאל דילן בקול מוזר, שהדהד במנהרה. "אולי לילה שם." הצעתי, מעיזה לחשוב שהגענו להתחלת מדבר כולשהו. התקווה הייתה כול כך קלושה, שכמעט צחקתי. המשכנו לזחול עוד כמה דקות, עד שהגענו לסולם. אמיתי מברזל חלוד. "למה עצרנו? ולמה יש פה ריח מגעיל?" שאל דילן מאחורי. "יש פה סולם. אני חושבת שהגענו לביוב." אמרתי, מעקמת את אפי. תפסתי שלב בסולם והתחלי לתפס. וידאתי שגם ניקו הצליח לתפוס שלב, ואז דחפתי את המכסה מעלי בכוח. הוא היה כבד יותר ממה שהוא נראה. במאמץ רב הצלחתי לדחוף את המכסה, ותיפסתי החוצה. "אוי לא." "מה קרה?" שאל ניקו. "בואו תראו." יכולתי לראות את פניהם מחווירים כשיצאו. כי אנחנו עמדנו ליד כיכר שוממת בשלג. הלכנו הפוך. "זה לא טוב בכלל." אמר דילן, בוחן את השלג עם קצה נעלו. ניקו לא אמר מילה. הוא רק הסתכל על בניין האפור הגדול שעמד שם, מוקף בגדרות טיל כך שנראה כמו בית כלא. "אתה מזהה את המקום." אמרתי. זאת לא הייתה שאלה. ניקו הביט במקום הזה בטיעוב מוחלט, מתבונן בצלע הגבעה, שם היה צוק טלול. "אני אלך להתקשר למחנה." אמר דילן, הולך לחנות ליצירות. "מה הוא עושה?" מילמלתי, לא מצפה לתשובה. "הוא מתקשר למחנה. בחנות בטח יש מנסרות. הוא מתקשר דרך האיריס נט." ענה ניקו בשקט. מבטו סרק את הביניין במבט מלא כאב. "מה קרה לך פה?" שאלתי, מתיישבת על ספסל קפוא ומשתדלת שלא להפוך לארטיק. פתחתי את התיק שלי. דחסתי לשם מעילים ומכנסים מחממים של ציידות שפייפר הביאה לי לא מזמן. היא סיפרה לי מה קרה לה ולג'ייסון, וגם לליאו. אז היא נתנה לי את המעילים הקלים והכסופים האלה, רומזת שזה יהיה שימושי יום אחד. הוצאתי מעיל אחד לניקו, ומכנסיים כסופים, והוא קיבל אותם בשימחה. התעתפתי בסט שלי, אסירת תודה על החום. ראיתי את דילן מרחוק, מבט מודאג על פניו, כזה שאומר - לא טוב. חדשות רעות. דילן הגיע אל הספסל השומם שלנו ולבש את הסט של הציידות. "יש לנו משימה נוספת." הודיע. "חוץ מהמסע חיפושים?" שאל ניקו במרירות. "חוץ ממנו. נודע על עוד שני חצויים בבית הספר הזה." פניו של ניקו הלבינו מיד. "אני לא נכנס לשם." "זה רק לכמה שעות. הסאטיר שאמור לשמור עליהם בדרך, הוא ינחת בעוד שעתיים. ואז אנחנו משוחררים." שידל אותו דילן, כמו ילד קטן. "אני אכנס." התנדבתי, "נמצא את החצויים. הכירו בהם?" הפנתי את השאלה לדילן, מצפה שיענה בחדשות טובות. "הרמס ואתנה. בן ובת. צריך למצוא אותם וזהו. טוב?" "אני אבוא איתכם." ניקו השיר מבט עלינו כמו קרן רנטגן. "אבל זה לשעתיים. אחר כך הולכים. זה ברור?" הנהנתי ודחקתי בדילן גם. "יופי. עכשיו בואו נלך ונחליף את הבגדים האלה. מה התאריך?" "השמיני במרס." ענה דילן מיד. ניקו קילל במרץ. "מסיבת האמצע. כמו בפעם שעברה. דילן, לך למצוא אייומים נוספים בזמן שאני וקים נאתר את הילדים." דילן הנהן. השרתי מבט אל ניקו. "נשמע שיש לך תוכנית." "בטח שיש לי. אני לא נכנס למקום הזה מבלעדיה." "יופי. לאן הולכים עכשיו?" שאל דילן, מביט בניקו. "לשם." הוא הצביע על חנות מפוארת למדי. קמנו מהספסל שהפשיר לבנתיים ונכנסנו אחרי ניקו אל החנות.
|
|
||||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
![]() |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |