משחקי הרעב ה76

מאדג':

זה היה מאד מעצבן להמשיך להתקדם בחושך, אבל כולנו ידענו שזה הכרחי.

"מתי כבר נגיע?" שאלתי, וכולם שתקו. ידעתי שזה אשמתי שנגררנו להליכה באמצע הלילה. אם רק לא הייתי מתעצבנת עם אמא שלי-...

הם באמת עזבו, אבל גייסון ואני לא היינו בטוחים שהם לא יחזרו אחרי שתי דקות או שעות, אז נאלצנו להעיר את עילם ורורי. 

גייסון עמד על המשמר בזמן שאני הערתי אותם בשקט. רורי התעורר ברגע שאמרתי את שמו, אבל עילם היה כנראה עייף מאד ולא קם, אז נאלצתי לנער אותו.

כשנערתי אותו הרגשתי כאילו מישהו חיבר אותי לשקע חשמל והתחשמלתי. הרגשה כללית... כן? פשוט הרגשתי גרוע. זה בכלל לא קשור לעילם.

רורי, לעומתי, לא מתלונן. הוא ממש נפגע שסיפרתי לו מה קרה ואיך אמא התנהגה. לא הרגשתי שאני יכולה להגן עליו מזה.

גייסון עודד את כולם כשסיפר שנשאר לנו אוכל טעים- פנקייקים ולחמניות ומיץ תפוזים. החלטנו שצריך לרדת לפחות קומה אחת למטה שלא ימצאו אותנו, ואז נעצור לאכול.

לפעמים כשנפלתי והייתי צריכה עזרה לקום עילם עזר לי. ואז הרגשתי משותקת. פעם אחת היה נראה לי שהוא הביט בי בחולמנות והיה מין חיוך שרחף על הפנים שלו.לא מתי שנפלתי, סתם שהלכנו.

גייסון מייד נתן לו מכת חיבה על היד ואמר לו: "אחי! צא מזה." כאילו שאני וגייסון זוג אמיתי. הוא עשה את זה רק למצלמות... נכון?

אבל אם לא הייתי לעיני כל נצופים בבית עם גייסון... אז אולי היה יכול להיות היני לבין עילם משהו. עכשיו זה לא אפשרי. כלומר, כולם ישנאו אותי. אבל אולי בסתר- גייסון לא יתנגד, זה לא שאנחנו באמת ביחד...

יד קרה הונחה על עורפי. "אתה קפוא!" הודעתי, ואז ראיתי למי היד מחוברת. לרורי.

"תקשיבי, מאדג', את בסדר?"

"למה לא?" שאלתי, אבל בלב חשבתי שאם כמות התלונות שאמרתי בטח הוא חושב שאני לא בסדר.

"את מחייכת מוזר... זאתאומרת, במין עליונות כזאת..."

"אני?" היתממתי.

"אוח, שכחי מזה," הוא אמר וצעד יותר מהר ממני. לפניו היו גייסון ועילם שהלכו זה לצד זה, אבל לא דיברו. כבר הגענו למעבר בין הקומה, ותקענו את החבל בקומת ג'ונגל.

"מה הקומה למטה?" שאל עילם את גייסון שהשתלשל עם החבל.

"הכל פה מוצף מין גלי צהוב," הוא אמר. "איכסס!"

אני ורורי הגענו למטה, וגייסון שכבר חיכה שם תפס אותנו. עילם שהיה למעלה פרם את החבל וזרק לנו. אני ןרורי הפכנו את זה לרשת, והחזקנו. עילם קפץ ונחת במרכזה.

*************************

כן.. אני יודעת שזה פרק קצר ושהרבה זמן כבר לא היה פרק אבל אני ממש משקיעה בפאנפיק אחר ומעלה אליו המון.. אבל אל תדאגו עוד מעט(ממש רצת פרקים) הוא נגמר(אל תגלו את זה למי שקורא אותו.. קוראים לו 'חצי פוסידונית') ואז אני יכתוב פה יותר.. אז אל תתיאשו ממני!! ובנתיים.. מה אתם חושבים על הפרק הזה?

הפרק הקודם		הפרק הבא