כשהסתכלתי עלייך מהצד....

"השעה כבר שבע. איפה הוא לעזאזל?!" הצצתי בשעון שלי.

"גם ריינולדס לא הג-" דפיקה בדלת קטעה את שטף דיבורה. "הרמיוני! כנסי מהר מתחת למיטה" הכנסתי אותה לארון בלחץ, מתחתי את חולצתי והסטתי את שיערי "אני פותח!" 

היא עמדה מולי עם חולצה ארוכה ומכנס ג'ינס. 

"שלום" הרמתי גבה. משתדל להראות לה כמה שאני 'נהנה' ממה שעומד מולי.

"שלום גם לך,תיכנסי"

חכיתי כבר שהיא תעשה משהו, כדי שזה לא ייראה כאילו אני מתחיל עם העלובה הזאת. 

הסתובבתי כדי לנעול את הדלת וכשהסתובבתי בחזרה ראיתי אותה עומדת מולי. "אוהב מה שאתה רואה?"  "מאוד" היא משכה אותי ונתנה לי נשיקה

"כמה טוב שפוטר העלוב לא פה. הוא פתטי" 

בשניות ספורות הארי הוריד את גלימת ההיעלמות, לא פלא שלא ראיתי אותו. הרמיוני יצאה מיד אחריו מהארון. ג'יין לא האמינה שזה קרה לה.

"פוטר עלוב?! חתיכת טיפשה! אני כמו טיפש לא האמנתי לדראקו ולהרמיוני!" דראקו? פוטר קרא לי דראקו? "אופוגנו!" המראה שהייתה על שולחן הכתיבה ריחפה עד אלייה וכמעט התנפצה עליה. חבל שהיא הספיקה לזוז הצידה. "אחחח כמה שאני שונאת אתכם!"  היא יצאה בריצה מהחדר.

"אני חושב שצריך לחגוג את זה" אמרתי מאושר והוצאתי מתחתית המיטה בקבוק שמפנייה וכמה כוסות לשתייה חמה. זה מה יש.

לאחר שחגגנו וסיפרנו לרון, לבנדר וג'יני על הכל. על הנקמה שאיכשהו בשבילה אני ודראקו הצלחנו להסתדר (הערה: הם עוד לא יודעים שדראקו והרמיוני ביחד)

"הארי אפשר לדבר איתך בצד?" שאלתי אותו "כן בטח" 

לקחתי אותו לפינה שקטה בחדר המועדון.

"תשמע, רציתי לספר את זה לך לפני ולא ליד כולם כי אתה ממש חשוב לי ואני לא רוצה שתיפגע. אני גם לא יודעת איך תקבל את זה"  אמרתי

"הרמיוני, כמה פעמים צריך להגיד לך שאני תמיד אתמוך בך? את החברה הכי טובה שלי" הוא היה ממש חמוד. איך אפשר להטיל עליו כזאת פצצה?

"אז יש הקדמה לפני כל זה" 

(הערה: מכאן מתחיל פלאשבק. היא מספרת להארי את הפלאשבק)

-הרכבת להוגוורטס שנה רביעית-

"זוזו, זוזו!!. תגידו אתם לא רואים שאני עם ספרים?!" אמרתי בזמן שאני מנסה לחפש תא ברכבת וכולם נדחסים.

מרוב הצפיפות מעדתי ממטאטא קווידיץ' ונפלתי על מישהו. כשהרמתי את המבט ראיתי מי זה. 

זה היה מאלפוי.כן.מאלפוי הזה.

"בוצדמית! שימי לב לאן שאת הולכת! עכשיו אני צריך להתקלח 5 פעמים! מקווה מאוד שאת לא במחזור או משהו כזה!" הוא וחבורת הטיפשים שלו התחילו לצחוק כמו בהמות.בשנייה שהוא מחא כף הם הפסיקו לצחוק, כמו משרתים.

הוצאתי את השרביט מכיסי "תקשיב לי טוב טוב חתיכת מאלפוי מזדיין! לא אשמתי שהקרון מפוצץ! תיזהר ממני! בשנייה אחת אני קושרת לך את הלשון ואני לא אשחרר אותה גם אם יאיימו עליי ש-" הוא תפס את פניי ונישק אותי. לא עניין אותנו שהוא מנשקת הרמיוני גריינג'ר שהוא שונא, לא עניין אותו שהרכבת מפוצצת אנשים. מה קרה לדראקו הישן?! .'מה הוא עושה?! 'עזבי אותך! תזרמי!' הקול הקטן שבראש שלי נכנס לפעולה מיד.

אז זרמתי ואיכשהו המוני האנשים לא ראו אותנו. "אסור לנו להתאהב, אבל לא אכפת לי. אני מת עלייך. ניפגש כבר בהוגוורטס" הוא לחש באוזני, חייך והלך

במהלך כל השנתיים האלה היינו מתגנבים בשעת לילה מאוחרת לחדר המועדון של השני. רוב הזמן היינו נפגשים בארונות של חומרי ניקוי, כיתות נטושות, אפילו בצריף המצווח כבר נפגשנו" 

סוף פלאשבק!!! 

----------------

תודה על כל התגובות החמות ועל כל מי שנרשם למנוי של הפרק ♡♡♡♡♡♡

התגובה של הארי תהיה בפרק הבא. 

הפרק הקודם		הפרק הבא