לוסי פורטס

"לוסי, לוסי תתעוררי!" לחש בכעס קול ליד אוזנה של לוסי. לוסי הסתובבה וניסתה להתעלם מהקול. "לוסי! קומי כבר!" לחש הקול וניער אותה מצד לצד.

לוסי שיפשפה את עיניה. "מי זה?" שאלה בנימנום. כשפתחה את עיניה ראתה את מולי יושבת מולה. "מה קרה?" קפצה כשראתה את הפרצוף המבוהל של מולי.

"זה המורים הם ישנים ואי אפשר להעיר אותם. משהו לא בסדר" אמרה ומשכה את לוסי לישיבה. מולי גררה את לוסי לעבר המורה התורנית ששמרה, זאת הייתה פרופסור זופלר.

הן ניערו אותו אותו ולא קרה כלום. לוסי בדקה את הדופק שלה. "היא חיה" אמרה עם קצת הקלה בקולה. הן יצאו מהחדר ועלו לכיוון האולם הגדול, כל השומרים הדרך ישנו כמו פרופסור זופלר.

שתיי הבנות נעצרו כשנשמע רעש של מישהו נופל. הן נצמדו לקיר וקפאו. " מי שם?" קרא קול ברעד קל. לוסי ומולי זיהו את קולו של רון.

"הבהלת אותנו!" קראה בהקלה מולי שקפצה עליו והבהילה אותו עד מוות. "מה אתן עושות פה?" שאל אחרי שנרגע קצת.

"כל המורים נרדמו, כאילו מישהו או משהו עשה את זה בכוונה" אמרה לוסי בשקט, רון הנהן. "גם אצלנו. נעלה לאולם הגדול?" שתיי הבנות הנהנו ושלושתם התחילו לעלות.

"תהיה יותר בשקט! אתה עושה יוותר מידי רעש!" לחש בכעס קול ליד הדלת כניסה. "בסדר בסדר סליחה" לחש קול שני.

"נו מהר יותר! אנחנו נאחר!" לחש עוד פעם הקול הראשון.

"גם כועס עליי וגם מזרז אותי?! תיקח את זה אתה" אמר הקול השני כשנשמעה חבטה של משהו שפגע ברצפת האבן.

"טוב, טוב, רק תזדרז כבר!" נשמעו קולות של מנעולים נפתחים ומשב רוח ופתיתי שלג נכנס מבעד לדלת הפתוחה.

"נו כבר אני קופא מקור!" קרא הקול הראשון. נשמעו קולות גרירה והדלת נסגרה.

"תראו הרצפה רטובה!" לחש רון כשהגיעו לדלת הכניסה. "והמנעולים לא נעולים!" קראה מולי.

"נפל משהו על הרצפה" אמרה לוסי והתכופפה להסתכל מקרוב יותר. "תראו יש פה סימני שבירה, זה אומר שזה מאוד כבד" מולי התכופפה והביטה בסימנים.

"תראו גם כאן יש, כאילו גררו את זה על הרצפה עד שם" אמר רון כמה מטרים משם. "יש פה גם עקבות" אמרה מולי שכעת עמדה ליד הדלת. שלושתם שמעו צעדים מהמרתפים ורצו להתחבא מאחורי אחד הפסלים.

"מי שם?" קרא קולו של פרופסור רוג'י, המאמן קווידיץ' של הבית ספר. שלושתם הצטופפו עוד יותר מאחורי הפסל. פרופסור רוג'י האיר בפנסו והסתובב. שלושתם נאנחו בהקלה יצאו מהמחבוא. "

זה היה קרוב, כדאי שנחזור למיטות." אמרה לוסי. "תזכרו כל מה שאתן יכולות אוקיי?" אמר רון והאיר את האזור עם שרביטו. "יש לי מצלמה!" קראה מולי והוציאה מכיסה מצלמה קטנה. "את ישנה איתה?" שאל רון מופתע.

לוסי ומולי צחקו ומולי התחילה לצלם. "צילמנו הרבה תמונות בחופש וכדאי להעביר את הזמן הסתכלנו בהם עד שנרדמנו" אמרה תוך די צילום.

אחרי שצילמה כמה תמונות מכמה זוויות שלושתם התגנבו בחזרה למרתפים.

"לילה טוב בנות" אמר רון ופנה לעבר המרתף שבו ישן.

"לילה טוב" החזירו מולי ולוסי והלכו לכיוון המרתף שבו הן ישנו.

"כול התלמידות מתבקשות לצאת ולעלות במסודר לאולם הגדול קחו איתכם בגדים חמים, עוד לא הספיקו לחמם את האולם" אמרה בקול פרופסור זופלר ויצאה מהחדר. כל הבנות התלבשו בבגדים חמים ויצאו החוצה.

החלונות באולם הגדול היו מכוסים שלג ולכן האולם היה קצת חשוך מבדרך כלל.

כל השיעורים חוץ מחיות פלא וצמחים קסומים שהתקיימו בתוך הטירה, התקיימו כרגיל. פרופסור מלמות ופרופסור לאבגוד חזרו כבר.

לאחר כמה שבועות שלא יצאו מהטירה ורק למדו כל היום --המורים היו צריכים להשלים חומר לפני החופשות-- השלג התחיל להינמס והתלמידים הורשו לצאת לשחק בשלג הרטוב.

"סוף סוף יש לנו הפסקה" אמרה מולי ונפלה על אחת הכורסאות בסיפרייה. הן היה אמור להגיע לשם. "איזו תקופה עמוסה" אמרה לוסי וצנחה לשניה.

רון נכנס בסערה והתיישב בכורסה השלישית. "אתן זוכרות את הצעדים והסימני גרירה שראינו לפני כמה שבועות?" שאל בלחץ, ומולי ולוסי הנהנו. "אז ראיתי כאלה היום אצלי בחדר ליד המיטה"

"אתה בטוח?" שאלה לוסי בעדינות. רון הנהן. "לקחו לך משהו?" המשיכה. רון הניד בראשו. "לא ראיתי עדיין. אני יעשה חיפוש היום. זה לא טוב ששכחנו מזה" אמר וקם במהירות.

לוסי ומולי לא הספיקו להגיד כלום והוא כבר נעלם מעבר למדפים. "הוא צודק אבל השבועות האלה היו כל כך עמוסים שלא היה לנו זמן לחשוב בכלל על משהו שהוא לא לימודים" אמרה לוסי.

"כן יש לי כמות כובעים בגלל כל השיעורי השלמה האלה" אמרה מולי. שתיי הבנות ישבו עוד קצת בספרייה ונהנו מלא לעשות כלום. 

הפרק הקודם		הפרק הבא