מה לעז-?

פרק 13

פרד וטרייסי המשיכו ליסוע על הכביש, כבר כמה שעות שהם נוסעים. מדי פעם הם עצרו לשאול להכוונה או לעצור לנשנוש אבל הם השתעממו למוות במכונית הקטנה.

הם לא דיברו הרבה, וגם אם כן לרוב זה היה הולך ככה:

טרייסי הייתה שואלת פרד, איפה אנחנו עכשיו?" ופרד היה עונה לאידע, איפה נראה לך?"  והיא היתה עונה" על כביש באמצע שום מקום כשאנחנו נוסעים לשום מקום". ופרד היה מוסיף "נכון מאוד אהובתי." והיא הייתה עונה בעייפות " אתה בלתי נסבל".

פרד:"תודה רבה".

אבל הפעם זה היה שונה. בחלק שבו טרייסי ענתה לפרד לאן הם נוסעים, פרד קטע אותה באמצע ואמר- "היי תראי, הנה הג'ייסון ההוא."

"מה?" טרייסי ענתה בהפתעה.

"כן כן, ממש שם בשוליים של הכביש. נראה כאילו לא אכפת לא אם מישהו ידרוס אותו, בואי ניגש  אליו." אמר פרד והחליף נתיב וכיוון השוליים.

ג'ייסון נופף להם מרחוק.

"היי טרייסי, היי פרד, מה קור- היי וואו אל תתנגשו בי!" הוא אמר וקפץ הצידה מהר.

"סליחה" אמר פרד ויצא מן המכונית, וטרייסי אחריו.

"מה אתה עושה פה?"

"אני באתי לכאן כדי להגיד לכם משהו חשוב."

"אז למה אתה מחכה? להזמנה אישית?"

"בסדר בסדר, זאוס מאוד עסוק בזמן האחרון. אם אתם תעשו משהו שהוא לא כל כך הסכים לפני, אז הוא יעלים עין…. אתם יכולים לפרש את זה איך שאתם רוצים."

"האם זה אומר….." אמרה טרייסי.

"כן, ואפרודיטה מוכנה לנהל בשבילכם את כל הטקס, דיברתי איתה. אין בעד מה."

"אתה יודע שאתה חצי הדוד האהוב עלי?" היא שאלה והתנפלה עליו בחיבוק.

"רגע רגע, איזה טקס, מי זאת האפרודיטה הזאת? היא לא הייתה אלה במיתולוגייה היוונית? והוא חצי דוד שלך?! הוא קטן מאיתנו!" זעק פרד בבלבול רב. "ואני מכיר אותו למה הוא לא חשב לספר לי או את או שניכם!?"

"פרד…. אני צריכה לספר לך משהו... אתה צריך להאמין לי. לא להאמין, להבין. לא רגע… איבדתי את חוט המחשבה. אבל תסמוך עלי, אני אומרת לך רק אמת. תנסה להבין. יודע מה, יותר פשוט להראות לך ." והביטה לכיוון ג'ייסון.

ג'ייסון הרים את ידיו לאוויר. חשמל מילא את האוויר וריח של סכנה הופיע. ואז, פתאום ברק נחת באופן מטריד בינו לבין טרייסי אף אחד משניהם לא ניראה מבולבל, בניגוד לפרד.

"טרייסי תיזהרי!" הוא צעק ורץ אליה. " סופת ברקים מתחילה, תתקופפי!" הוא הגיע אליה וגונן עליה בגופו.

"פרד זה בסדר, ג'ייסון עשה את זה."

"אני צריך לבקש מאבא להגדיל לי את דמי הברקים."  אמר ג'ייסון בעצב בהבנה שבמסע האחרון השתמש בכמה ברקים להרוג כמה מפלצות ואז פרד התעלף.

"לא אמא… עוד חמש דקות…"

כבר כמה דקות שטרייסי וג'ייסון מנסים להעיר את פרד, ורק עכשיו הוא התחיל להגיב.

תודה לאל, טרייסי התחילה ממש לדאוג.

"פרד, קום. בוא תשתה מים."

פרד התחיל להתאושש והתיישב כדי לשתות מן הבקבוק בטרייסי הציעה לו. עכשיו הוא התחיל להיזכר הדברים….. משהו עם ברקים, סכנה ודמי כיס אוליי…?

"מה קרה פה?" הוא שאל יותר מבולבל מרציני.

"אני רוצה לספר לך משהו אבל בבקשה אל תכעס, פרד" התחילה טרייסי לדבר בעדינות .

"אתה מכיר את המיתולוגיה היוונית?" היא שאלה. פרד הנהן בראשו והיא המשיכה. "אז כל זה נכון, ואמיתי. כל האלים אמתיים, וגם החצויים אמתיים. כל כמה מאות שנים האולימפוס עובר למקום אחר, פעם הוא היה ביוון ועכשיו הוא באמריקה. בני האנוש לא מודעים לקיומנו אבל עדיין הם מושפעים מנוכחותינו. ויש עוד משהו….. אני גם אלה." היה רגע ארוך של שקט ואז…    

"וקוסמים, זה אומר שגם קוסמים קיימים נכון?" אלפי מחשבות התחילו לרצד במוחו ואחרי כל כך הרבה זמן הרגיש כאילו מתחיל לקבל תשובות.

"האמנת די מהר יחסית לשאר בני האנוש וחצויים שאנחנו פוגשים" אמר ג'ייסון שבהה במכוניות החולפות על פניהם במהירות.

"פרד, אתה מאמין לנו? באמת?" היא אמרה וחיוך התפשט על פניה.

"כמובן" ואז הוסיף "הכל יכול לקרות, לא, ואולי יש לכם כמה תשובות בשבילי?" בחיוך קונדסי.

"כן כן, יש לנו תשובות. אבל יש לי שאלה אחת אליך. קוסמים?"

"כן, אלים קשורים גם לקוסמים, לא?"

"אולי בני הקטה יכולים להיחשב כקוסמים… אבל קוסמים על פי המונח של בני האנוש אין לנו, זאת סתם מעשייה."

"מי זה רק הקטה שאני הבין? אל הטריקים, הקסם, הערפול, אי המוגלגיות?" והוא הביט בשניהם בתימהון

"מוגלגים?" עכשיו זה היה ג'ייסון.

"אנשים חסרי קסם" פרד ענה לו בחצי פה, ואז התבלבל…. איך ידעתי את זה?

"אתה מתכוון לאנשים שלא קשורים אל המיתולוגיה? אנחנו קוראים להם 'בני אנוש'."

"האמת… אני לא יודע למה התכוונתי."

"אוקיי, הקטה היא אלה במיתולוגיה היוונית. הקטה תלת פרצופית ההולכת ומזדקנת ככל שהיום מתקדם ונולדת מחדש במהלך הלילה. כמו כן, היא האחראית על צמתי דרכים ומקושרת, בין השאר, לכישוף, ללילה ולירח. המקבילה לה במיתולוגיה הרומית היא האלה טריוויה. היא אלה כתונית, ולכן מעטות אגדותיה." קטעה אותם טרייסי. היא ראתה שמצבו של פרד מדרדר בהתקדמות השיחה ההיא.

"הרבה מידע מעט זמן" אמר בהכנעה פרד.

"החיים קשים, חומד. צריך להסתגל אליהם מהר" היא ענתה לו בחוצפה.

"רק שאלה אחרונה. בת כמה את?":

"אף פעם לא שואלים בחורה בת כמה היא" צחקק ג'ייסון.

"אוי תשתוק" ענו לו שניהם בפה אחד.

"פרד.. אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?" היא אמרה לו בצחקוק שניסה להסתיר את הסומק שעלה על פניה, אבל בברור לא הצליח.

"תני לי לחשוב על זה שניה. מצד אחד, את הארוסה שלי ואני אפילו לא יודע את הגיל שלך. מצד שני, אני די מפחד לדעת את הגיל שלך…. אבל יש לי את האומץ הגרפינדורי! אני אצליח לשרוד את הזעזוע". טרייסי חבטה בזרועו.

"אאוץ'! למה זה היה?"

"בשביל האומץ הגריפינדורי שלך, מה שזה לא יהיה" והעיניים שלה נצצו בשעשוע.

"נו טרייסי, אני מת לדעת!"

"בסדר בסדר, אני בת 1756…."

"אמממ, כן אני ידעתי את זה. אני בכלל לא חשבתי על סביבות גיל 50, 60 או משהו כזה."

"אוי שוש, אני צעירה!"

"בטח". עוד חבטה בזרוע.

היה שקט זמן מה ואז ג'ייסון דיבר שוב.

"אז מה בקשר לחתונה ההיא?"

רואים?? פרסמתי בזמן!! אני כל כך גאה בעצמי!

וגם יש לי הפתעה, הפרק הבא ממש ארוך יחסית, אז תהנו! אוהבת

נ.ב. הצבעה: איזה דמות אתם רוצים שתהיה הדמות המעולפת בפרק הבא? לא אחד מהגיבורים, אחד מהחצויים של המחנה

הפרק הקודם		הפרק הבא