עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

מספר ימים עברו מאז שהוא הציע לה, דראקו הסתכל על הרמיוני הישנה בתמיהה וסקרנות מוחלטת, הוא חשב שהיא תגיד לו לא, שהיא תצחק לו בפרצוף ותטיח את כל הדברים שהוא עשה לה או לחבריה הגריפינדורים המתחסדים.
אבל הוא לא חשב שהיא תגיד כן, היא מלמלה משהו לא מובן מתוך שינה והתהפכה במיטתה.
דראקו הסית את שערה הפרוע  מפניה ויצא מחדרה בשקט מתמתח ומעיר את גופו מהשינה, הוא התכוון להכין חביתה (משהו שהוא גילה שלמרבה הפלא היה קל להפליא)
אך הבחין בינשוף שחור ומוכר דופק על פתח החלון בעצבנות יתרה הוא פתח את החלון והצליח לשחרר את המכתב מן הינשוף לאחר שחטף כמה נשיכות מן היצור המפלצתי.

"דראקו, פגוש אותי בפונדק שלושת המטאטאים, בשש- זאביני"

דראקו גיחך לנוכח הרשמיות המיותרת במכתב של חברו ושחרר את הינשוף עם מכתב הסכמה ואז ניגש למלאכה, הוא שבר ארבעה ביצים בדיוק שהזכיר
לו את שיעורי השיקויים בהוגוורסט והניח אותם על מחבט שחוממה על ידי השרביט שלו.
"בוקר טוב" הרמיוני אמרה בפיאוק בניגוד אליו כבר לבושה ומוכנה ליום העבודה מכיוון שהיו להם תפקידים שונים בעלי מערכת שעות
גמישה שדראקו בחר לנצל והרמיוני לא הוא לקח את הזמן ואולי אפילו הוא יחליט לא ללכת היום מי יודע. "בוקר טוב" הוא השיב בזמן שחילק את
החביטה הענקית לשתי צלחות לבנות, הרמיוני התיישבה במקומה בשולחן וטופפה בידה בעצבנות על השולחן היא לא הייתה רגילה למשקל הטבעת על אצבעה, "מה?"
היא שאלה כאשר הבחינה בדראקו בוהה בה "כלום" הוא השיב עם גיחוך זעיר ובפתאומיות ובמהירות נישק אותה והתיישב מולה.
הרמיוני שסומק קלוש קישט את לחיה  כחכה בגרונה מופתעת למדי  אך החליטה לשמחתו של דראקו לא לומר כלום. לא לקח לה
הרבה זמן והרמיוני לא חיכתה לדראקו שהוסיף גבינה וסלט לשולחן והחלה לאכול במהירות כדי שהיא תוכל להספיק לעבודה.
דראקו גיחך ברגע שמן הצלחת נעלמה חתיכת האוכל האחרונה ורוב הצלחת שלו עדיין מלאה.
היא מזגה לעצמה כוס מים במהירות  הוא לא יכל להתעלם מן הטבעת הזהובה על אצבעה "תיהני בעבודה, אהובה"
הוא אמר באופן רגוע למדי בידיעה שזה יוציא אותה מן שלוותה וכמו שהוא חשב המכשפה הברונטית  כמעט נחנקה מן הכוס והביטה בו בעיני עגל כעוסות.
"תפסיק את זה!"
"להפסיק את מה?" הוא שאל בחלקלקות ושילב את ידיו על השולחן "אסור לי לקרוא לארוסתי, אהובה?"
היא נשכה את שפתיה והסיתה את עיניה מימנו, הוא רצה לקרוא לה כך כמובן והעובדה שהיא נהפכה לעגבנייה כל פעם שהוא עשה מחווה כזו או אחרת הייתה בונוס.
היא החזירה את עיניה החומות אליו בחזרה והפעם חיוך קטן וזדוני שנראה כאילו היא למדה אותו מימנו הופיע על שפתיה היא התקרבה אליו באיטיות והניחה יד אחת על סנטרה ובכך הפתיעה את דראקו.
היא עצמה את עיניה ודראקו בדיוק כמוה עוצם את עיניו  והתרומם כמה סנטימרים ממקומו בכדי לפגוש את שפתיה אך לשווא.
ידה שנחה על לחיו תפסה את פניו משני צדיו ומחצה אותו כך ששפתיו נמחצו זו לזו והדמו אותו לילד קטן העושה פרצוף של דג.
"אתה רואה" היא לחשה באוזנו גורמת לצמרמורת לחלוף בגופו "זה לא כיף שמנסים להתגרות בך" היא צחקקה לנוכח פניו הכעוסות אך בפיוס נשקה ללחיו בעדינות שגרמה לליבו להחסיר פעימה.
 "ביי דראקו" היא אמרה שנייה לפני שהתעתקה לעבודתה, משאירה את דראקו המנסה להרגיע את ליבו.

הרמיוני נחתה במשרדה והניחה את תיק המסמכים על שולחנה בהטחה, היא תעבוד על ההוראות חדשות שהמחלקה הולכת
להציע לגוף האחראי על דרקונים וחיות קסומות מאותה משפחה בקשר להרגעתם.
היא נאנחה כשנזכרה בדרקון ההוא כאשר הם פרצו לבנק, היחס שהוא קיבל היה נוראי ולכן היא חייבת לגמור את הטיוטא היום, כדי שיצורים אחרים לא ינוצלו באופן כזה, היא התיישבה והחלה לעבוד.
"הרמיוני?" קול גברי ועמוק שאל ממשרדה, היא הרימה את עיניה בעצבנות מן המסמך,  היא לא ידעה כמה זמן עבר בדיןק אבל ההניחה שהרבה השמש שעמדה במזרח בבוקר נטתה למערב עכשיו, היא לא הצלחה לסיים את הכל וזה חירפן אותה.
בכניסה למשרדה  עמד בחור גבוה שערו היה שחור ולמרות שנראה פרוע למדי באופן מסויים הוא נראה מסודר למדי, הוא לבש בגדים מוגלגים חולצה מכופתרת פשוטה אך רשמית.
הדבר הבולט ביותר בו היה העיניים הירוקות שלו שהיו כצבע הדשא והעלים הבוהקים ביותר באביב.
הוא נשען על המשקוף, חיוך זהיר על שפתיו המשורטטות. "כן?" היא שאלה בחשדנות היא מעולם לא ראתה אותו במשרד בקסמים ואילו הייתה רואה כנראה שלא הייתה שוכחת.
"קוראים לי קאסידי, קאסידי ג'ואל" הבחור בעל מבטא האירי נכנס  למשרד ,הזמין את עצמו והתיישב מולה.
"קאסידי?" היא שאלה בבלבול מנסה להיזכר אם שמעה את השם פעם, הוא אכן צלצל מוכר.
"ג'ורג' וויזלי, חבר טוב שלי  נתן לי את המספר שלך"
הרמיוני הינהנה בחיוב כשנזכרה כך "כן אני זוכרת אבל-"
"אני מצטער שלא התקשרתי, אני בדיוק חזרתי מיפן במשלחת מהקונסוליה של אנגליה. אני רציתי לבוא באופן אישי להזמין אותך, אני מקווה שזה בסדר"
 "זה בסדר ובנסיבות אחרות הייתי שמחה אבל" היא הושיטה לו את ידה והניחה לו  לראות את הטבעת על אצבעה "אני מאורסת הסבירה וג'ורג' מעצם העובדה שהוא ג'ורג' לא בדיוק טרח לברר איתי אם אני פנויה"
"כן זה בדיוק ג'ורג' וויזלי" קאסידי צחקק מובך  לחלוטין,"זה בהחלט מאכזב הרמיוני גרינג'ר שמעתי עלייך דברים מופלאים"
"כמו מה?" הרמיוני שאלה מסוקרנת, "מה לא, הרמיוני גיברת המלחמה והמכשפה החכמה בדורה"
"בכל מקרה, אני מצטערת שטרחתך ובאת על לכאן" הרמיוני סמוקה ביותר השיבה "זה בסדר הרמיוני גרנג'ר, אבל בכל מקרה אשמח לשמור איתך על קשר" הוא חייך חיוך שובה אך הוסיף במהירה  "בתור ידיד כמובן".
   --------
דראקו יצא מן הפונדק ונשם את האוויר הצח הוא חיכה לבלייז כבר חצי שעה והוא עדיין לא הופיע.
"דראקו!" קולה העווה של פאנסי פארקינסון הידהד בסימטת דיאגון, היה קשה שלא להודות בעצם העובדה שהיא חיכתה לו שם, זועפת אפלה ועצבנית.
"פאנסי" דראקו אמר באכזבה, היא האדם האחרון שהוא רוצה להיתקל בה אבל זה מובן עכשיו, המכתב לא היה מבלייז אלא מפנסי.
"דראקו עברת כל גבול", היא רשפה לעברו בכעס "אתה השתגעת הבוצדמית שמה לך משהו במשקה?" 
'אז היא כבר שמעה שאני עם הרמיוני' דראקו חשב, "אל תקראי לה ככה" דראקו התפרץ עליה, ולמרות שהיא הייתה רגילה לצעקותיו היא עדיין נרעדה כל פעם מחדש.
"אתה באמת איבדת את זה" היא אמרה בתדהמה "אנשים מדברים דראקו, שהתינוק שלה הוא ממך, עדיף שתעזוב אותה לפני שיקרה משהו"
פאנסי לחשה לעברו בעדינות, "מה כבר יכול לקרות" הוא גיחך "אתה שוכח שאתה מאורס"
"אם אני אתחתן עם הרמיוני לפני זה זה לא ישנה" לנוכח ההערה הזו פאנסי עיוותה את פניה
בגועל "בשם סליתרין,  דראקו" היא נאנחה בעצב "אתה לא משאיר לי בררה" עיניו הכסופות של דראקו התרחבו, השרביט
שלו עמוק בכיסו בזמן ששלה נראה חזק וברור בידה "למה את מתכוונת?".
"אני עובדת במשפחה שלה דראקו, היא שלחה אותי לוודא ששום דבר מזה לא נכון"
"ומה את מתכוונת לעשות אם כן" הוא שאל בזהירות.
"תחשוב בעצמך" היא כיוונה את שרביטה כלפיו, כך שגם אילו ניסה לברוח בצורה כל שהיא הוא היה נפגע "אל תדאג אני רק אחזיר אותך לדראקו מאלפוי שונא המוגלגים שיודע מה מקומו"
"אני אוהב אותה, אני אוהב את הרמיוני גרינג'ר" היאוש בקולו היה ברור "תני לי להיות עם מי שאני אוהב פאנסי"
"זה לטובתך" פניה המרחמות עליו מן כל הסיבות הלא נכונות היו הדבר האחרון שראה  לפני שהאור הלבן פגע בגופו. 

הפרק הקודם		הפרק הבא