בת זאוס אחת ושני בני פוסידון-ננטש

הפרק שוב מוקדש ל.yes!!

איזה קטע..

אה ואנשים רק שתדעו יצא לי חרה פרק.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--

דיימון

בין כל הארמונות המפוארים הייתה טירה, טירה ענקית שלתוכה נכנסנו. בפנים היו שניים עשר כיסאות ענקיים. פוסידון התקרב לאחד מהם ואמר שאם אני רוצה להישאר בחיים אז כדי לי לעצום את העיניים.

עשיתי זאת מיד. ועדין יכולתי להרגיש בכוח שקרן ממנו כשהוא השתנה לדמות האל שלו. "זהו." אמר. פתחתי עיניים בזהירות. כל האלים הגדולים ישבו על הכיסאות שלהם. מסתכלים ישר אלי.

התכווצתי. ששתיים עשרה אלים יוונים יושבים ובוחנים אותך, אתה נלחץ. מניסיון. "ברוכה הבאה למשכננו! דיימון בת זאוס!" רעם קולו של אבי.

ראיתי איך פוסידון וזאוס נמנעים מלהביט אחד בשני. היה ברור שהם לא רוצים להיות שם יחד. "את הגעת לכאן, מפני שאחי לא רצה אותך שם. איני חושב שבסמכותו להוציא את ילדי מהמחנה, לכם אני מעניק לך חופש בחירה מלא."

הוא הדגיש את המילה האחרונה. רעד עבר בי. בתוכי ממש רציתי לחזור, אבל הייתי חייבת להבין. להבין מה הולך כאן. מה קאי עשה בתוך הארמון בחלום שלי. למה הגעתי לכאן? ולמה פוסידון וזאוס כל כך שונאים אחד את השני.

פוסידון הזעיף את פניו אבל לא אמר מילה. "מה את בוחרת? כמובן שבמידה ותבחרי להישאר את תגורי בביתי." הסתכלתי מסביב כמחפשת תשובה. "אני חושבת שאני... אשאר..."

הפרק הקודם		הפרק הבא