נקודת מבט

השעה הייתה ארבע ורבע לפנות בוקר, ודראקו התעורר בזעקת כאב, כתופעת לוואי, הרמיוני הזדקפה בבהלה.

"מה קרה?!" היא שאלה אותו, מבולבלת, עינייה פעורות לרווחה. היא הסתובבה אל הבלונדיני ומבטה התרכך.

"דראקו יבב בכאב. " זה... זה... זה נורא!" הוא ענה לבסוף חלושות. הרמיוני הסיטה את הפוני החלק שלו מעינייו והוא צנח אל בין זרועותיה. הם התנשקו, ולשונה של הרמיוני הגיעה בטעות לאזור העקירה. דראקו זעק בכאב והתנתק.

"אתה בסדר?" שאלה בלחש. הוא פלט יבבה רועדת.

"טוב, בוא למטה." נענחה הגריפינדורית והם ירדו. דראקו התיישב על הספה.

"מרק, תה, גלידה, חיבוק?" שאלה הרמיוני.

דראקו הניד בראשו לשלילה.

"אתה יודע מה התרופה הכי טובה להכל?" הוא הרים גבה. " טלוויזיה!" חייכה הרמיוני. דראקו החזיר לה חיוך עייף. "טוב, שים משהו, אני בנתיים אביא לנו חטיף לילה." הרמיוני חזרה עם שוקולד, גלידה בשבילה, ופירה בשביל דראקו. הוא שם חדשות ורק אז ראה את האוכל.

"למה???" שוא שאל בייאוש. " אני רוצה לאכול אוכל מוצק!!!"

"אין לך ברירה." ענתה לו הרמיוני. " תכבה את זה, חדשות זה מבאס."

הוא העביר לערוץ אחר, ופתאום נפלה עליהם הפסקת חשמל. הרמיוני קיללה בשקט והלכה להביא פנס. הם העבירו את שאר הלילה חבוקים על הספה, שהם אוכלים פירה שוקולד וגלידה יחד.

"שילוב די מוזר." העירה הרמיוני ודראקו הימהם בתשובה.

" תגיד, ביום של הסוהרסנים, מה הם גרמו לך לראות?" שאלה הגריפינדורית בשקט.

"טוב," פתח הסלית'ריני. " טוב, ראיתי אותך עם הארי, זורקת אותי. ראיתי את אבא שלי" דראקו נשמע מצונן, קולו היה חנוק ורועד. " ראיתי את אבא שלי, מכה את אמא שלי, עם החגורה שלו, עד מוות, ואז הוא פונה אליי..." הוא לא יכול לשאת את זה יותר ופורץ בבכי. הרמיוני חיבקשה אותו ולחשה:

"אתה זוכר, שראינו את היפה והחיה, אנחנו נשבענו שלעולם לא נעזוב אח את השני, בטוב וברע?"

"אני זוכר." יבב דראקו,  "אבל זה פשוט כל כך מפחיד אותי!" הוא בכה.  הרמיוני ליטפה את שיערו והרגיעה אותו עד שהפסיק לבכות.

" זה לא יקרה לעולם. אני לא עומדת לעזוב אותך."

"לעולם?"

"לעולם. ואפילו המוות לא יפריד ביננו."

מה אתם אומרים?

מטרה: שלוש תגובות.

הפרק הקודם		הפרק הבא