אומות הכישוף

היייייי !!!!!!!!! סורי שלו עידכני כבר איזה עשור ! 

אז בלי יותר מדי קשקושים הנה הפרק

לאחר נסיעה קצרה הם הגיעו.

בית המלון נראה כמו ארמון מאשר בית מלון

…

פנמבי שילמה לנהג בכסף של ממלכת האדמה ; 10 ראלים זהובים .

הם יצאו אל מול בניין גבוה ורחב , מאוד .

"קדימה קדימה " היא אמרה בפעם המיליון , נכנסת אל תוך הבית מלון .

---

לאחר שנכנסו לחדרים שלהם והסתדרו דראקו הלך לכיוון החדר של הרמיוני .

"הי חנה , את יכולה לתת לי ולהרמיוני שנייה ?" שאל דראקו את חנה שפתחה לו את הדלת .

"אם תיגע בה ! אני אהרוג אותך ! "

דראקו נכנס אל החדר , חושב על מילותיה של חנה .

"הי " הוא אומר להרמיוני , אבל היא מתעלמת .

"תקשיבי אני מצטער ! באמת ! לא ידעתי שזה כל כך מפריע לך " הוא מנסה להתנצל .

"מפריע  לי ?!?! אתה רציני !! אתה אשכרה זרמת  עם הפריקית הזאת אחרי שראית איך הם חיים ! אתה אשכרה מעודד אותה ?! אתה ראית איזה חוסר שוויון יש פה ?!? ואתה צחקת ! " צעקה עליו הרמיוני .

"הר-" דראקו ניסה להשחיל מילה אבל נקטע על ידי עוד צעקות "מה אם זה היה אתה ?! אנחנו פה ! יושבים בפאקינג ארמון ! אוכלים כמה שבא לנו ולהם אין אוכל ! זה נוראי !  " הרמיוני צעקה עליו .

"איך אתה יכול אפילו לחייך ! אתה שמעת מה היא אמרה שם ? שצריך ללכת בין חיות בשביל להרגיש אנושיים ?! "

"הרמיוני!!" צעק דראקו

"זה המציאות שלי ! אני גדלתי להבין שאני יותר טוב מכולם ! בעיקר בני מוגלגים ! " צעק דראקו

"אז למה לעזאזל אתה איתי ?" שואלת הרמיוני , רק עכשיו שם לב דראקו שהיא בוכה .

"כי את לימדת אותי אחרת " הוא אומר בשקט

"כשרק יצאנו לדרך נפלה לך תמונה מהתיק , של שני אנשים מחבקים אותך . אבל את בכלל לא דומה להם , את מאומצת נכון ?" שואל דראקו והרמיוני מהנהנת לחיוב .

"ואף פעם לא סיפרת לאף אחד שאת בלי ההורים ביולוגים ובכל זאת את דואגת לכל העולם למרות שההורים האמיתיים  שלך לא היו שם בשבילך !"

שתיקה , הרמיוני מתיישבת על המיטה המפוארת ודראקו מתקרב אליה

"ובשדה התעופה , את קמת בשביל שהמוגלגית הזקנה תשב או שאת תמיד אומרת תודה "

"את כל כך נדיבה , בצורה שאני לעולם לא אהיה , החיוך שלך והצחוק והמילים והגישה שלך !"

דראקו מחזיק בידיה "יש לך לב כל כך גדול , ואני מקנא ! כל כך ! ואני כל כך רוצה להיות את לפעמים ואני לא יודע איך ! "

"ולא משנה כמה אני אנסה להיות נדיב וטוב לב תמיד יהיה את החלק בי שירגיש כאילו אני מעל אחרים , ככה גידלו אותי , לכל אחד יש הצד החלש שבו " עכשיו גם דראקו יושב על המיטה , העיניים שלו רטובות אבל הוא לא בוכה .

הרמיוני שמה את ראשה על כתפו .

"לא ידעתי שאתה מרגיש ככה "

היא אומרת בשקט

"אני יודע "

"סליחה "

"זה בסדר "

"אני אוהבת אותך "

דראקו מסמיק

"גם אני אוהב אותך " הוא עונה לה .

ותודה ענקית לכל מי שנרשם לעידכונים של הפאנפיק ולא עזב באמצע למרות הכל ! אתם מדהימים !

הפרק הקודם		הפרק הבא