זואי ג׳קסון והאולימפיים

אני אוהבת את הבריכה שלנו.

אנבת׳ ופרסי הזמינו את כל השבעה ואת הילדים שלהם אלינו.

אני, ריינה וג׳ייס היינו בבריכה, בזמן שהמבוגרים ישבו בצד ודיברנו. גם ליאו וקליפסו היו אמורים להגיע, יחד עם הבן שלהם לוק, אבל הם הודיעו לפרסי שיאחרו.

היה לנו כיף ענקי, התגלשנו במגלשות ועשינו מלחמת בלוני מים. ריינה בדיוק זרקה עלי בלון מים כשנזכרתי מה רציתי לומר להם. לא התרכזתי, כמובן, אז הבלון התפוצץ לי על הפנים. ״את בסדר?״ שאלה ריינה וציחקקה. ״כן, כן,״ עניתי בהסח דעת ״תקשיבו, אני צריכה לספר לכם משהו ממש חשוב.״. ג׳ייס הניד בראשו אל המבוגרים ״את רוצה שהם לא ישמעו?״. הנהנתי בראשי להסכמה. ״בואו נלך לחדר שלך.״ הציעה ריינה. 

כולנו יצאנו מהבריכה והתנגבנו. ריינה ואני לבשנו שמלות קצרות מעל וג׳ייס לבש חולצה. עלינו לחדר שלי. ״וואו,״ ריינה אמרה שנכנסה לחדר ״יש לך הרבה דברים.״. ״כן,״ עניתי ״אני אוהבת שיש לי הרבה אפשרויות.״. ג׳ייס התיישב על הכורסא שלי וריינה על המיטה. ״טוב,״ אמר ״מה רצית לספר לנו?״. ״אתה מכיר את הנבואה הגדולה השלישית?״ שאלתי. ״כן.״. ריינה החלה לדקלם ״הנבואה הגדולה השלישית:

נצר אתנה מתהלך בארץ יהודה,

על הלילה נגזר לעלות ולקום.

כאשר יעמדו לצידו השמים והים,

ומביסי גאיה אותו יקחו,

ויתחבר לילד הים,

וימצא את חבריו,

אז יוכל הוא לנצח את החשכה.״

״כן, הנבואה הזאת,״ אמרתי ״אני וריינה ניסו לפענח אותה, ואתמול חשבתי על רעיון.״. לא רציתי לספר להם על החלום שלי מההפלגה, שבו אישה חשוכת פנים אמרה שלילה מחכה לי. ״לילה זה אחד הכינויים לניקס, אלת הלילה, שגרה בטרטרוס. בנבואה כתוב ׳על הלילה נגזר לעלות ולקום׳, אולי הם מתכוונים לניקס?״. ״אין סיכוי,״ אמרה ריינה ״ניקס כלואה בטרטרוס כבר שנים.״. ״ ׳ומביסי גאיה אותו יקחו׳, מה עם השורה הזאת?״ ג׳ייס שאל. ״היא מתכוונת לפרסי ואנבת׳, כמובן,״ ריינה ענתה ״שלקחו את זואי, ׳נצר אתנה מתהלך בארץ יהודה׳.״

״בכל מקרה,״ ניסיתי לזרז עיניינים ״אני חושבת שאנחנו צריכים ללכת לאולימפוס.״. ״לאולימפוס?״ שאלו ריינה וג׳ייס במבטים מופתעים. ״כן, לאולימפוס.״ אמרתי, וכשראיתי שהם עדיין מבולבלים המשכתי ואמרתי ״נו, האולימפוס. אתם יודעים, בניין אמפייר סטייט?״. שניהם הנידו בראשם. ״מאיפה את יודעת את כל הדברים האלו?״ שאל ג׳ייס. ״מהספרים.״ עניתי והצבעתי על כוננית הספרים שלי. ריינה התקרבה אל הכוננית ״באמת יש כאן כמה ספרים שנקראים פרסי ג׳קסון, וגיבורי האולימפוס…״ אמרה ״מה זה?״. ״זה הסיפורים על המעשים של ההורים שלכם,״ הרגשתי כמו מרצה באוניברסיטה ״כדאי לכם לקרוא אותם מתישהו…״ 

בדיוק בשנייה שג׳ייס בא לקחת אחד מהספרים, נשמע דפיקה על הדלת. תהיתי מי זה. פתחתי תא הדלת ומולי עמד בחור צנום, עם שיער מבולגן ובגדים מלאים באבק. הוא החזיק מברג ביד והתעסק במין מכונה קטנה. כשראה שפתחתי לו את הדלת מיהר להכניס את המברג ואת המכונה אל כיסו. ריינה התקרבה אלי ואמרה ״לוק, הצלחת להגיע!״ היא חיבקה אותו. ״זה לוק,״ היא אמרה ״הבן של הפסייטוס שליאו וקליפסו אימצו מאילת.״. היא פנתה אליו ״לוק, אלו ג׳ייס וזואי.״ הצביעה אלינו. ״טוב,״ אמרתי וניסיתי לקצר את השיחה שלנו ללוק. 

״אוקיי,״ לוק ענה, לאחר שסיימתי להסביר לו ״אז אנחנו צריכים להגיע לניו יורק, זה יקח בערך… שבוע על פסטוס.״. ״פסטוס?״ ג׳ייס שאל. ״זה הדרקון של ליאו.״ עניתי. ״אתם מפספסים את הדבר הכי חשוב בתוכנית הזאת, איך אנחנו טסים לניו יורק בלי שההורים שלנו ידעו.״. ״אין לך מה לדאוג לגבי זה,״ אמר לוק ״שמעתי את ליאו וקליפסו מדברים, ההורים שלנו מתכוונים לשלוח אותנו למחנה החצויים, אל כירון שיאמן אותנו.״. ״ככה סתם?״ שאלתי ״לבד?״. ״כן,״ ענה לוק ״הם חושבים שאנחנו מסוגלים לשמור על עצמנו, כי בגילנו פרסי ואנבת׳ הסתובבו בכל המדינה לבד.״.

״אבל אנחנו צריכים אימונים, לא?״ שאל ג׳ייס. ״אני לא,״ ענתה ריינה ״אני כבר לוחמת מיומנת.״. ״ואני במילא לא נלחם כל כך.״ הוסיף לוק. ״ומה איתי ועם זואי?״ ג׳ייס שאל בחשש. ״אני יכולה לבקש מפרסי שיאמן אותי,״ אמרתי ״ואתה יכול לבקש מג׳ייסון.״.

״אז קבענו,״ אמרה ריינה ״אנחנו טסים לניו יורק, בייבי!״

הפרק הקודם		הפרק הבא