בסך הכל משחק

"אני לא מבינה.." אמר הרמיוני "היה נראה שכל כך טוב לכם ביחד..."

"אמרתי כבר," אמר רון, מפגין כישרון משחק מפוקפק "פשוט התזמון של זה- גרוע."

"אבל... היא לא תחכה לך." אמרה הרמיוני.

"יש לה יותר מחזרים מקרפיון דלעתי." הוסיפה לונה את אמירותיה המוזרות.

"מה?" שאל הארי שעד אותו רגע ישב ושתק.

"אולי די כבר-" לפתע רון הבחין באמנדה וג'יני מתקרבות, גם הארי הבחין בהן.

"אני צריך ללכת." מלמל רון וקם ללכת.

"אני אבוא איתך." אמר הארי והם נעלמו במהירות.

"לאן הם הלכו?" דרשה ג'ני לדעת.

"לבקר את האגריד." שיקרה לונה באופן מאוד לא משכנע.

"נמאס לי." התעצבנה ג'יני והתיישבה לצד אמנדה, מול לונה והרמיוני.

"זו כבר הפעם החמישית שהארי בורח ממני!"

"ג'יני..." ניסתה הרמיוני להרגיעה.

"זהו! זה נגמר! נמאס לי מהשטויות שלו! ועם הוא יברח ממני שוב- אפילו לא אומר לו! הוא יבין את זה כשיראה אותי בנשף עם מישהו אחר!"

"ג'יני.. את קצת מגזימה." אמרה אמנדה, נוטשת את עמדה המתוסכלת שהחבר שלה עזב אותה.

"אני לא." התריסה ג'יני "נמאס לי ממנו!"

"איך מתקדמת התוכנית?" שאל קולו המקפיא של וולדמורט.

"כמתוכנן." השיב אוכל מוות מזוקן וזקן למראה שישב מצונף בפינת החדר.

 קולו היה מוכר, מוכר מדי.

"אם כך, מדוע לא השגנו את הילד?!" נשמע קולה של בלטריקס.

"הוא אינו חייב לך תשובות!" השיב לה אוכל המוות אמיקוס קארו בכעס.

"מה הוא יודע?" שאל וולדמורט, מתעלם מההפרעה.

"את החלק הרע." השיב הזקן.

"כמובן." אמר וולדמורט ופיו נמתח לחיוך מעוות.

"והוא?" שאלה בלטריקס.

"תחת אימפריוס כבר חודש." אמר אמיקוס והפעם היה זה תורו לחייך.

"הישג נאה לאור העובדה שהשתחרר ממנו כבר פעמיים." ציין וולדמורט.

"הכל בשליטה." הבטיח אמיקוס "שתי המטרות יושגו עוד לפני חג המולד."

וולדמורט הרחיב את חיוכו המעוות ופרץ בצחוק מקפיא ששיתק את שני נאמניו.

"אם כך," אמר לפתע ופנה למזוקן "חזור לעמדתך מיידית."

וולדמורט רק סיים את המשפט והמזוקן נעלם בצליל 'קראק' חלש.

הארי התעורר באחת. זיעה קרה ניגרה על פניו ושערו נדבק למצחו. לקח לחדר סביבו זמן להתייצב מעט. הארי מיהר במורד המדרגות לכיוון משרדו של דבלדור אך נאלץ לראות כי חור התמונה חסום. הוא נתן אגרופו בעץ של אחורי התמונה אך זו לא זעה.

"אין טעם," אמר לפתע קול מאחוריו.

הארי הסתובב וראה את שיימוס יושב ליד האח עם ספר כשפומטריה פתוח ופיסת קלף פרוסה לפניו.

"פרופסור מגונגל נועלת אותה כל כיבוי אורות מאז שחטפו את פליטיק." הסביר שיימוס.

הארי נאנח וחזר לחדרו. אז הוא מיהר לקום ולשלוף ממזוודתו קלף ועט נוצה.

פרופסור דבלדור,

רק רציתי לבקש לדבר איתך בדחיפות  כאשר תשוב להוגווטס מהעדרותך זו.

בדחיפות, הארי פוטר

אוחז את הפתק שבידו בחוזקה יתרה, הלך הארי לישון בידיעה שדבלדור, כמו תמיד- כבר ידע.

כבר עבר שבוע מאז "הפרידה" של רון ואמנדה, השניים כבר "חזרו" לדבר זה עם זה ולבלות יחד.

"אני לא מאמינה שהברזת לקונור מהמשחק." אמרה הרמיוני.

"עדיף ככה," אמרה לונה "שלא תידבק ממנו בכחלחלית."

רון וג'יני תקעו בה מבט מבולבל, אמנדה חייכה לעצמה.

"זה כשצומחים מחושים כחולים בכפות הרגליים." הסבירה לונה בנימה ידענית.

אחרי ההערה הזו כבר היה קשה להמשיך בשיחה רצינית.

"תגיד," פנתה הרמיוני לרון "איפה הארי?"

"לא יודע. גם לי הוא נעלם."

"אולי יש לו קדחת טומטום." הציעה לונה כבדרך אגב.

"אני לא חושבת." אמרה אמנדה בבדיחות דעת.

"אמנדה?" נשמע קול מהוסס.

אמנדה הסתובבה.

שיימוס ניצב מולה בחיוך קטן, דק ומהונדס.

"כן?" היא שאלה בחיוך.

"אכפת לך לצאת שנייה? אני רוצה לדבר איתך."

"כ-כן.. בטח." השיבה אמנדה וקמה ממקומה.

'בהצלחה.' אמר לה רון ללא קול נדמה היה כי הרמיוני הבחינה אך אם כן,

הסתפקה בהרמת גבה תמוהה.

"אז.. מה העניין?" שאלה אמנדה ברגע שיצאו מהאולם הגדול.

"אני מבין שאת ורון כבר לא ביחד..." החל שיימוס לומר.

"כן.. הטיימינג לא התאים.." הסבירה אמנדה.

"רק רציתי לוודא." אמר שיימוס והנהן קלות.

"למה?" הופתעה אמנדה.

"כי רציתי להזמין אותך לבוא איתי לנשף בשבוע הבא." אמר שיימוס כברור מאיליו.

"או.." המילים נעתקו מפיה.

"זה כן?" שאל החיוכו המושלם.

"אה.. כן." השיבה אמנדה, מבולבלת מעט.

"אאסוף אותך מהכניסה לחדר המועדון שלכם."

"אוקיי, זה במגדל המערבי-"

"זה בסדר, אני יודע."קטע אותה שיימוס ומיהר להסביר "רון אמר לי, הוא גם שיכנע אותי להזמין אותך. אני מקווה שזה בסדר."

"זה בסדר גמור." השיבה אמנדה בחיוך ונצרה בליבה להודות לרון ברגע שישבו לבדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא