תכירו

ישבתי על המדרגות , מעוצבנת על החיים שלי ושקועה לגמרי ברחמים עצמיים . שוב עוד ישיבה של המפקדה מתרחשת כעת בבית שלי , ולי אסור לשחק לרוץ או להרעיש. תודה באמת אמא ואבא שהסכמתם לי לנשום , דפיקות בדלת אילצו אותי לקום , ניגשתי אל הדלת ופתחתי אותה, בפתח עמד אדם עם שיער בלונדיני לבן וילד שנראה דומה לו להפליא.  הם נראו כל כך מכובדים ומסודרים ,מה שגרם לי מייד להתבייש בהופעה שלי ובשיער המבולגן הארוך והשחור שלא חפפתי יומיים,  " הי" מלמלתי נבוכה בעליל,

" שלום רב " אמר האיש " שמי לוציוס מאלפוי ואת בוודאי פנסי תוכלי בבקשה לקרוא לאמא?"

או מיי גאד !! הוא אשכרה ממש דיבר איתי,  אף אחד מהמסדר אף פעם לא דיבר איתי .אולי השער שלי לא כזה מבולגן כמו שחשבתי . הנהנתי בראשי והלכתי לדלת הירוקה שמובילה ל… אממ בעצם אין לי מושג לאן היא מובילה, אסור לי להיכנס אליה , היא גם תחום מסווג למפקדה. בכל זאת דפקתי על הדלת וכדי שמישהו אחר לא ייצא צעקתי " אמא" אימי יצאה בשנייה פנייה אדומות וקולה ארסי 

" מה חשבת לעצמך ילדה מה אמרנו לך על הפרעה לישיבה ?"סיננה מבין שפתיה, 

"אמא לוציוס בדלת" אמרתי במהירות לפני שאקבל עונש .

" לוציוס?" שאלה ועקפה אותי במהירות בדרכה אל הדלת.

"לוציוס" שמעתי אותה אומרת בקרירות "מה מעשיך כאן? כבר שנים שלא טרחת להופיע"

"יש לי מידע " השיב לוציוס בקצרה , ראיתי את אמא מנידה קלות "והילד?" שאלה,

"שישחק עם פנסי" זרק " נרקיסה יצאה ,הייתי חייב להביא אותו איתי ."

" פנסי" אימי קראה , ניגשתי אליה מהר " הכירי , דראקו מאלפוי עכשיו עלי לחדרך ושלא אשמע ממכם ציוץ " אמרה ונכנסה עם לוציוס בדלת הירוקה.

"בוא" לחשתי והובלתי את מאלפוי לחדרי, החדר שלי לא היה יפה במיוחד, למעשה בעיני הוא היה מכוער למידי , כולו היה צבוע באותו הצבע המיטה הארונות הקירות כולם היו באותו צבע אפרורי ומשעמם.

"פפ החדר שלי הרבה יותר גדול " הפטיר דראקו ברגע שנכנסנו לחדרי,

" קוראים לי פנסי "  אמרתי  " פנסי פרקינסון"

" אני יודע" הצהיר דראקו מיד "אבא שלי סיפר לי , אבא שלי יודע הכל!" הוסיף והבליט את חזהו " בת כמה את ?" שאל ,

" אתה לא יודע?חשבתי שאבא שלך יודע הכל." אמרתי בשעשוע אך מיד הוספתי " אני בת עשר וחצי ואתה?"

" אני עוד מעט בן אחד עשרה" השיב דראקו "את תלכי הוגוורטס ?" ספק שאל ספק קבע 

" מה זה הוגוורטס"שאלתי,

" חה! את לא יודעת מה זה הוגוורטס!" אמר בזלזול מתנשא. 

"בטח ההורים שלך לא חשובים כמו שלי!" המשיך דראקו "כנראה רק אנשים חשובים יודעים על הוגוורטס , חשובים לפחות כמו אבא שלי!אבא שלי הכי חשוב!" הכריז בגאווה , ובכל זאת למרות שאני לא חשובה במיוחד , במשך 20 דקות הסביר לי דראקו מה זה הוגוורטס , הוא הסביר לי על 4 הבתים ועל כך שסתליתרין זה הבית הכי שווה. הוא הסביר לי על המורים ועל פרופסור סנייפ שהיה חוץ ממורה גם הסנדק שלו,הוא הסביר לי את כל הפרטים הקטנים שגרמו לי להתאהב ללא ספק במקום הקסום שנקרא הוגוורטס .

" אתה יודע" אמרתי לדראקו אחרי ששיחקנו טאקי מתפוצץ "אתמול אבא ואמא קנו לי יומן!" סיפרתי לו בגאווה.

"נחמד" אמר "תגידי פנסי את אוהבת אותי ?" שאל,

"כן " השבתי "אתה ילד נחמד מאוד" אמרתי

"יש" צעק " פנסי את יודעת , אתמול שאלתי את אמא והיא גם אמרה כן. יש לי כבר שתיים , שתי אנשים שאוהבים אותי!" הכריז אגרופו מונף למעלה.

" כמה לך יש?" שאל אותי במבט שאומר אין סיכוי שתצליחי לעקוף אותי,

" טוב " אמרתי " אתה אוהב אותי?" שאלתי ובפשטות ענה  " כן"

"יופי" אמרתי "אז גם לי יש שניים"

"איך שניים? מי השני?" שאל

"היומן שלי !" אמרתי בהחלטיות 

" יומן לא נחשב !" הטיח, 

"למה לא ?" שאלתי בקול מעוצבן,

" כי הוא לא בן אדם ויכול להיות שהוא בכלל לא אוהב אותך ,אבל הוא לא יכול להגיד" אמר בקול של מי שיודע הכל .

" טוב " אמרתי כמשלימה עם גורלי את האמת בכלל לא חשבתי על זה , באותו זמן  חשבתי על משהו אחר , משהו שמילאה אותי שמחה , כי גם אחרי שדראקו הלך ידעתי שלמרות שהוא קצת מתנשא ולמרות שהיחס שלו לבוצדמים מעורר בי בחילה , ידעתי היום רכשתי חבר.

הפרק הקודם		הפרק הבא