יומנו של הנסיך

הפרק הזה מוקדש, לאלבוס דמבלדור, על הדמות שהוא.

יומן יקר.

היום הוא יום נוראי.

היום תפסתי את סיריוס בלק.

אבל הוא ברח.

זה התחיל, כשראתי את פוטר נכנס אל מתחת לערבה המפליקה.

לופין היה שם.

ידעתי שהוא מסכן את עצמו.

אז הלכתי להציל אותו.

אבל כשהתקרבתי, שמעתי דיבורים.

התעטפתי בגלימת ההעלמות של פוטר.

ונכנסתי.

סירויס בלק היה שם.

ולופין.

ופוטר.

ווויזלי.

וגרייניג'ר.

לזה קוראים, ארבע במכה אחת.

הם דיברו.

אז כיוונתי את השרביט אל לופין.

והורדתי את הגלימה.

והודעתי להם שאני הולך לאסור אותם.

למרות שידעתי, שלא סיריוס אשם במותם של הפוטרים.

בשונה ממה שכולם חושבים.

אחרי הכל, הוא הרג 13 אנשים בקללה אחת.

ועל זה, הוא צריך להיות באזקבאן.

אבל פוטר האידיוט תקף אותי.

התעלפתי.

כשהתעוררתי.

פוטר שכב מעולף על הדשא.

לידו גריינג'ר.

לידה בלק.

לקחתי אותם למרפאה.

ואת בלק, כלאו במשרד של פליטיק.

אבל הוא ברח.

וכשביארתי את ההכרה של פוטר, התברר שזה הוא.

על ידי מחולל זמן.

אבל הבעיה, שאין לי דרך להוכיח את זה.

ולכן, היום הזה הוא נוראי.

איבדתי אות מסדר מרלין.

אבל זה לא נורא.

הנקמה שאיבדתי, נוראה בהרבה.

הנסיך חצוי הדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא