קוסמת בטעות

קוסמת בטעות // פרק שלוש עשרה - אובליוויאטה

אליסי החליפה איתי מבטים. סימנתי לה שלא תספר. גם ככה כבר קצת הסתייגתי מהסיפור שלי לאליסי, שהיא החברה הכי טובה שלי, אז נראה לי שיהיה מוגזם לספר לעוד בנות. מילא בנות רגילות, כי הייתי די בטוחה שאלי וקארי אוהבות לרכל. אין מצב שהן יחזיקו את הסוד הזה, ואז, הלך עלי.

נראה כאילו לשתי הבנות התחילה להסתיים הסבלנות. "נו, דברי!" גערה בי קארי.

נדהמתי מהטון התוקפני שלה. הכרתי אותה רק כנערה נחמדה שלא תפגע באיש. הייתי חייבת לחשוב ומהר על תירוץ שהן יחליטו לשמור בסוד, וישמע אמין מספיק ו-

"נו?" המשיכה אלי, "אליסי זעמה עליך, ועכשיו אתן חומקות למסדרונות באמצע הלילה כמו חברות הכי טובות. משהו קרה כאן, אנחנו מפספסות אותו, ורוצות לדעת."

התנשמתי במהירות ואז נשמתי עמוק כאילו אני מתכוננת לספר את האמת. זה כנראה היה אמין, כי אליסי שלחה אלי מבט שואל ולמזלי הרב שתקה. 

"א, אני, אליסי כעסה עלי כי הצלחתי יותר ממנה בלימודים," אמרתי, בינתיים זה לא היה שקר. "ואז, אז היא גילתה שאני יוצאת עם, אממ… לואיס" אמרתי את השם של הנער הרייבנקלואי היחיד שהכרתי. "בגלל שאנחנו יחסית בתחילת הלימודים החלטנו לשמור על זה בסוד, אממ, ואליסי גילתה את זה והחליטה לעזור לי, אממ… להתחמק"

אליסי קלטה במהירות את המצב, ועשתה את 'הצגת האמת' כמו שאני עשיתי. היא הנהנה בין התנשמויות והוסיפה והרחיבה את הסיפור. "נ-נכון. פחדנו נורא שהמורים ית-יתפסו וישעו את כולנו מבית ספר"

לסיום, כדי שלא יגידו דבר ללואיס המסכן שאין קשר בינינו הוספתי, "אבל, אני סומכת עליכן, בבקשה, אני מתחננת שאל תספרו" 

אלי נראתה מרוצה, אבל קארי לא. הן חזרו אחורה, אלי מחייכת מחדש וקארי מעבירה עלינו את מבטה בחשדנות. כשחברתה התרחקה, היא לחשה אלינו. "אולי אלי סומכת עליכן, אבל אני לא מרוצה. זה לא נשמע לי הגיוני שסתם לכיף תסתירו את החברות שלכם"

אני ואליסי הנהנו ביחד, קצת רועדות. "היא לא משקרת" לחשה אליסי לקארי.

כשקארי התרחקה, היא פנתה אלי בלחישה. "לא אמרתי לגבי מה את לא משקרת…"

חייכתי אליה חיוך קטן שלא נראה בחושך. "אליסי, תודה. את אדירה."

היא נפנפה את שערה הצידה. "תודה, תודה. לילה טוב אסטן."

"לילה טוב אליסי." השבתי, בתקווה שאני בכלל אוכל להרדם.

-------------------------

"עכשיו, התאמנו!" הכריזה פרופסור מגקונגל. היא הייתה אחד השיעורים הראשונים במערכת שלנו, וככל הנראה שמה לב להתחלה הגרועה שלי בשיעורי שינוי הצורה. כמובן, הלילה היה נורא. לא ישנתי. בשעה חמש לפנות בוקר הצלחתי להרדם ואז כשקמתי באיחור, כל השיער שלי נראה כאילו רמס אותו עדר של חיות רצות. השפרצתי קצת מים על הפנים שלי מבלי לטרוח לנגב אותם, דילגתי על ארוחת בוקר והלכתי יש לשיעור. גם אם היא הצליחה להתעלם משאר המראה המלבב שלי, ככל הנראה שהיא שמה לב לעיגולים השחורים והבולטים שניצבו מתחת לעיניי החצי עצומות.

הזזתי את ידי מצד לצד, רפויות בתנועה ישנונית. 

פרופסור מגקונגל התקרבה עוד כמה צעדים מאיימים אל עבר השולחן שלי ושל אליסי. נמנעתי מלהסתכל לה בעיניים והייתי בטוחה שזה הסוף שלי (ושל כל הנקודות שהרווחתי בשביל רייבנקלו), אבל היא המשיכה הלאה, אני לא יודעת למה.

הספקתי להזיז את שער אחורה ולקשור אותו איכשהו בצורת קוקו, ואליסי שלפה את המכשיר הלבנבן שבשבילו הסתכנו, מכסה אותו בגלימתה. היא נתנה לי מכה קטנה.

"בשביל מה זה?" שאלתי, "לא יפה להרביץ"

היא צחקה. "יאללה. תתעוררי", ואז לחשה, "כדאי שלא הסתכנו סתם לחינם"

הנהנתי ונתתי לעצמי כמה מכות. אין סיכוי שהתוכנית תכשל רק בגלל שאני לא ערנית מספיק כי הלכתי לתכנן את התוכנית אתמול, הו, האירוניה. הצלחתי לאסוף את כל השערות הסוררות שלי אחורה וחייכתי אל שאר האנשים בצורה מוגזמת בעוד מגקונגל מחלקת כוסות כדי שנהפוך אותן לפרחים.

מבטי חלף בקלילות על כל יושבי החדר עד ש- אוי לא - עיני נפגשו באלה של לואיס, הנער שנתקלתי בו במסדרון ושיקרתי לאלי וקארי לגביו. אוי לא. בטוח בטוח קארי סיפרה לו כדי להיות בטוחה אם אנחנו דוברות אמת, ואז הוא יודע, הוא יכעס עלי, קארי תדע ששיקרנו, אלי תדע ששיקרנו, עד מהר כל רייבנקלו ואז כל בית הספר ידע ששיקרנו, ואז דמבלדור ידע ששיקרנו ו… אני עפה. וגם אליסי שרק רצתה לעזור. 

בזמן שאני שקעתי במחשבות מגקונגל כבר הספיקה להגיע אלינו, להעיף אלי מבט חשדני ולהניח בקשיחות על שולחן העץ שלי כוס זכוכית. 

היא לקחה את הכוס האחרונה שנשארה בידה, ונקשה עליה פעמיים עם מקל דק ממתכת. קול צלצול קטן נשמע בכיתה, וההמולה נרגעה. מקונגל נעמדה לצד השולחן שלה, הניפה את השרביט והסבירה לנו מה צריך לעשות. בזמן שאליסי שאלה שאלות וגרמה לה להתרכז בה, אני ביצעתי את מה שהיה כתוב במדריך למכשיר והפרחים שלי יצאו, אמנם מכוערים יותר משל כל אחד אחר, אבל זה לחלוטין היה עדיף מכלום. כשהסתרתי מחדש את המכשיר הסקיבי מהוגסמיד והצגתי לראווה את הפרחים, חיוכה הקר של מגקונגל נרגע קצת. היא לא שינתה את מאזן הנקודות, אבל מבחינתי הסרת החשד של היתה שווה יותר מכל גביע בתים.

שאר השיעור חלף ביעף, ואני נשמתי לרווחה ורציתי לרקוד כשצלצל הפעמון המבשר על סיום השיעור. עשיתי את זה!

--------------

"מיס דורנר, מיס ריילנד, אתן ביחד בעבודה החדשה" הכריז פליטיק בשיעור לחשים למרבה הקלתי. 

אליסי לא נראתה לי מרוכזת במיוחד, אבל אני הקשבתי. "איזו עבודה?" היא שאלה, ישנונית כמעט כמו שאני הייתי בתחילת שיעור שינוי צורה. 

חייכתי. "עבודת תיאוריה על הלחש 'אובליוויאטה'. אנחנו עדיין קטנים מדי כדי שנוכל לבצע אותו, בין אם על חיות ובעיקר בן אדם אמיתי. אז אנחנו עושות ביחד עבודה על ההשפעות שלו על בני אדם ומה עלול לקרות אם מבצעים את הלחש שלא בצורה מושלמת." הסברתי לה.

היא נאנחה. "כן, כן, נעשה את זה בדיוק בסיום השיעור, לפני שאני אשכח."

הנהנתי, אבל בליבי הספק קינן. זה היה מאוד לא אופייני בשבילה. מה העזרה לי עושה לה? אולי אני צריכה לשכנע אותה לעזוב אותי לנפשי?

--------------

"יש כאן ספרים על אובליוויאטה?"שאלתי את הספרנית שישבה, משועממת ליד הדלפק.

"מי, פליטיק?" היא שאלה בנחמדות.

הנהנתי בכבדות. במצב רגיל הייתי ממשיכה לדבר איתה אבל הייתי צריכה לחזור לאליסי וגם להתעסק בדברים אחרים. סיימתי בקיצור את השיחה, והלכתי משם. אליסי ישבה, חצי ישנה, ליד אחד השולחנות העגולים. ניסיתי לעורר אותה. 

"אליסי?" שאלתי. "הכל בסדר?"

"כן, כן," היא אמרה בעייפות. "פשוט הצלחתי להישאר ערנית אחרי הלילה הזה רק לשיעור הראשון, ועכשיו הכל התפרץ. בכל מקרה לכולם יש ימים כאלה, לא?"

הנהנתי. "טוב, נכון."

פתחתי את אחד הספרים עבי הכרס במיוחד באמצע. "אובליוויאטה, הנה אני באה."

היא המהמה אלי. "אובליוויאטה, ייאי…."

ניערתי אותה. "אליסי, הבנתי את זה! אובליוויאטה! זה הדבר!"

היא קפצה. "הדבר? איזה דבר?"

"זה מה שהאיש בחלום שלי אומר! הוא מוחק לי את הזכרון!" 

"אוי, את גאונה!" התעוררה לפתע אליסי.

"זהו זה," החלטתי. "אני אחלום שוב, והפעם עם הידע הזה אולי זה יעזור לי להתקדם ולהחזיר את הזכרונות האבודים שלי! הם בטוח יגלו ה-כ-ל!"

אליסי חייכה והחליפה איתי כיפים. זהו זה. סוף סוף יש לי רעיון להמשך, והוכחה שלקוסמים באמת היה חלק בחיים שלי.

-----------------------------------------------------------------

סליחה שלא העלתי הרבה זמן אחרי השלוש תגובות. הפעם רק שתיים, בבקשה, ואני אעלה את ההבא. יואו אני שונאת שאנשים עושים את זה למה אני עושה את זה בעצמייי

הפרק הקודם		הפרק הבא