אילו לא הייתי קוסם 2

אוקי אז סורי על ההתקמות האיטית כמו צב ועל הפרקים הקצרים :(

אני רק אמליץ על פאנפיק חדש שלי בשם "סולאנג'לו" (כמה מקורי... אה?)

ועל פיקצ'ר הומור דרארי חמוד בשם "קטן, אדום ובמרכז האף"

"דראקו!" קראתי אחריו. מעלי גופו של רוג'ר נדרך והוא הביט חליפות בדלת ובפני. אבל אז הוא התעשת ונצמד אלי שוב עם שפתיו.

"רוג'ר" כמעט נחנקתי וניסיתי להדוף אותו ממני "רוג'ר תן לי ללכת! עכשיו!".

"אבל הארי" הוא אמר בקול מפתה "לא קרה כלום. דראקו עכשיו מבין כמה הוא זה שהפסיד אותך. אבל אל תתן לזה להשפיע עלינו" הוא החליק את ידו מתחת לחולצתי וצייר מעגלים קטנים באצבעו על גבי התחתון.

"אין פה 'להשפיע עלינו' רוגר. אין פה 'עלינו' בסיפור הזה" צעקתי והתפתלתי תחתיו. ברגע שראיתי את דראקו כל ההשפעה של רוג'ר עלי פגה. הרגשתי את כל כובד הבושה על כתפי עכשיו. את כל התחושה של כמה אני אפס על זה שנכנעתי לרוג'ר.

רוג'ר התרומם מעלי והתיישב בין רגלי כשהוא מביט עלי מלמעלה. ניסיתי ישר להתגלגל את הרצפה כדי לברוח, אבל הוא כנראה צפה את זה והצמיד אותי בזרוע שרירית אל השולחן.

"אני יודע שעכשיו זה נראה לך שאני פוגע בך, כי כל הסיפור ביניכם טרי ואתה נסער" הוא אמר ונדחק עוד יותר אל בין רגלי, מגרה אותי גם ללא רצוני "אבל אל תשכח מה החלאה הזה עשה לך הארי".

כמה תמונות עלו בראשי, אבל סילקתי אותן מהר. אסור לי לחשוב על כך!

"אתה לא באמת אוהב אותי!" צרחתי "אתה רק משתמש בי. אני רוצה ללכת. אני לא רוצה את הטובות שלך!".

רוג'ר גיחך. "לצעוק לא יעזור לך הארי, השעה מאחורת ואף אחד לא אמור להיות בבנין הזה בשעות כאלו".

הוא התרומם מעט כדי לחזור ולשכב עלי, ואז, בשבריר שניה גיליתי פרצה בהגנה שלו ותקפתי.

שלחתי בעיטה מדוייקת לאזורו הרגיש ביותר.

אחיזתו התרופפה מיד, ואני השתחלתי מאחיזתו. שניה לפני שהכאב גמר אותו, רוג'ר הספיק לדחוף אותי מהשולחן.

צנחתי על הרצפה וראשי נחבט בפינת השולחן. טעם מתכתי שם דם מילא את כל פי והרגשתי חתיכה של שן שבוה מתגלגלת על לשוני. עיגולים שחורים צצו מול עיני.

שניה לפני שלא יכולתי לראות יותר כלום ראיתי איך רוג'ר מתקפל בכאב, אוחז באיברו הפגוע מבעיטתי, ומתפתל מכאבים.

"דראקו" הספקתי ללחוש לפני שאיבדתי את הכרתי "דראקו אני מצטער. תחזור".

הפרק הקודם		הפרק הבא