בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

אז הפרק הזה הוא המשך של הקודם. מפתיע, נכון?

לא יודע מה להגיד לכם חוץ מקריאה נהדרת ולא מברברת

נקודת מבט של ליאו (מפרסי ג'קסון) (מעכשיו גם אני אקרא לליאו מאדון הטלקינזיס ליאון)

אני לא חושב שאי פעם הייתי מעלה על דעתי לבוא לבית ספר כלשהו מבחירה, ובטח שלא פרסי. אולי פרסי הסכים בגלל שהם לא חששו למרות שהוא אמר שבית הספר יתפוצץ, והם לא נבהלו ואמרו שהם לא מפחדים שזה יקרה.

אה כן, שכחתי להגיד לכם. כשהאלבוס הזה שאל בפעם השניה אם אנחנו רוצים לבוא לבית הספר שלו, כולנו ענינו ביחד "כן". אנחנו כל כך החלטיים, בעיקר בהתחשב בתשובות של פעם שעברה.

"רק שניה," אמרתי. "איך קוראים לכם ומאיפה הגעתם ומה המטרה שלכם ומה עשיתם בעבר ומה אתם יודעים לעשות ומה מיוחד בכם אם אתם מיוחדים?"

"חכה שנייה," אמר הג'ינג'י. "לא קלטתי כלום חוץ מאיך קוראים לכם. קוראים לי רון וויזלי."

"ואני הרמיוני גריינג'ר," אמרה הילדה שבינהם. "הגענו כולנו מאנגליה שבה אנו נמצאים עכשיו, המטרה שלנו עכשיו היא לעזור לכם, בעבר הצלנו את העולם שלנו, אנחנו יודעים לעשות קסמים ואנחנו מיוחדים כי הצלנו את העולם."

"ואני הארי פוטר, וכל מה שהיא אמרה נכון." אמר הילד שנשאר (הערת הכותב: בחיים. כלומר, הילד שנשאר בחיים. לא מצחיק, נכון?).

"איך זכרת את כל מה שאמרתי?" שאלתי את הרמיוני בהלם. אני בעצמי לא זכרתי כל כך מה שאלתי!

"אני לא יודעת," היא ענתה. "זה כמו שאני זוכרת את התגובות הראשוניות שלכם על השאלה אם אתם רוצים לבוא להוגוורטס."

"קוראים לבית הספר הזה הוג וורטס?" שאלתי. "כלומר, התרגום של זה הוא יבלות חזיר! לא מצאו שם פחות דפוק לבית הספר הזה?"

"אני מסכים איתך," אמר אדון פרסיוול. "זה באמת שם טיפשי. קראו לו ככה כי הוא הוקם לפני הרבה מאד שנים, ובזמן ההוא חזיר מעופף היה סמל לכוח, בגלל המיתולוגיה היוונית. יש לך הצעה יותר טובה?"

"אתה רציני?" קרא פרסי. "קוראים לבית הספר הזה על שם החברה הזועמת של ה"מתת מפאן" של גרובר? היא סמל לכוח? אני הפכתי אותה לנקניקיות!"

"אני מניח שאתה צודק." אמר וולפריק. "בגלל זה שאלתי אם יש לכם הצעה יותר טובה, כי מעניין לראות אם יש לכם שמות יותר טובים." (הערת הכותב: אל תדאגו, אני לא משנה את השם של הוגוורטס).

"אני חושבת שצריך להשאיר את השם הזה," אמרה בתאני. "כי אנשים כבר מכירים את השם של בית הספר הזה, אז אם ישנו אותו האנשים לא יבינו על מה מדובר".

"אז הנה, בסופו של דבר השם נשאר." אמר בריאן. "ידעתי שזה מה שיקרה." ואפילו יצא לו חרוז: דבר, נשאר.

"אז אפשר קצת הסבר לגבי מה שיהיה ביבלות החזיר שלכם?" שאל אריק. "כי אני לא רוצה להגיע כבור ועם הארץ."

"אתה ממילא לא בור," אמר ליאונצ'יק פיצפונצ'יק (אין לי כוח, מעכשיו אני קורא לו ליאון). "כי אתה לא חור באדמה, ולא שדה בור."

"ואתה גם לא עם הארץ," אמרתי. "הארץ לא איתך, ואתה גם לא עם של עובדי אדמה או משהו. אתה אחד, ולא חקלאי."

"אוי, נו באמת." אמרה סרינה. "אתם יכולים להיות פחות ילדותיים? כי זה נראה שאין כזה דבר בשבילכם."

"את צודקת במאה אחוז!" אמר ליאון. "ליאו באמת לא יכול להיות פחות ילדותי!"

"ואתה יותר ילדותי ממני," אמרתי. "כי אתה יותר קטן, ויותר פטפטן."

"שתקו כבר שניכם!" צעק ג'ינקס ביאוש. "כבר עדיף את הזמנים שאתם משתפים פעולה!"

"אנחנו עדיין משתפים פעולה." אמרנו ביחד, וחייכנו אחד לשני.

"אוף כבר!" אמרה בתאני. "אם לא תפסיקו אני אסביר לכם למה זה-" היא אמרה ושלפה גליון דף ענקי מלא במספרים. "-בכלל שיר!"

זה היה איום מפחיד. כלומר, איך אנחנו אמורים לעשות שטויות כשמישהי יכולה לאיים עלינו במוות משיעמום? זה לא הוגן!

"אני אענה על השאלה של אריק." אמר הארי. "מה שיהיה זה לימודי שיקויים, חקר לחשים עתיקים, לחשים, תולדות הקסם, התגוננות מפני כוחות האופל, שינוי צורה, תעופה, גילוי עתידות, כשפומטיקה, חקר המוגלגים, תורת הצמחים, ואסטרונומיה."

"תעופה?" שאל פרסי. "אתם בטוחים שזאוס לא יהרוג אותי?"

"אם אני אצטרך ללמוד גילוי עתידות אני פורש," אמרתי. "היו לי מספיק נבואות זעם לכל החיים."

"אני מסכימה עם ליאו," אמרה אנבת'. "ולפי דעתי שיעור התגוננות מפני כוחות האופל יהיה קל."

"מה זה חקר המוגלגים?" שאל אריק. "זה לימודי רפואה? כי זה נשמע כמו חקר המוגלות למיניהם."

"מה זה כשפומטיקה?" שאלה בתאני בהתלהבות. "זה מתמטיקה בקסם? כי אם כן, אני בטוח אלמד את זה."

"אם אני אצטרך ללמוד תולדות הקסם אני פורש," אמר ליאון. "כי על פי איך שזה נשמע, זה כמו שיעורי היסטוריה."

"אסטרונומיה?" שאל איידן. "בשביל מה צריך אסטרונומיה? ואיך זה קשור ללימודי קסמים? שיעור לחשים נשמע הרבה יותר נחוץ."

"יש שיעור שינוי צורה?" שאלה סרינה. "קטן עלי."

"תורת הצמחים נשמע מעולה," אמר ג'ינקס. "אבל שיקויים נשמע מאיים, כי אני לא כל כך טוב בלדייק, וליהיות עם סבלנות."

"אני רואה שיש לכם הרבה מה להגיד," אמר דמבלדור. "ואני אענה על השאלות אחת אחת.
פרסי, אתה לא צריך לפחד. זאוס לא יהרוג אותך כי הוא לא נמצא בעולם הזה.
ליאו, אנבת' צודקת. גילוי עתידות הוא מקצוע רשות.
אנבת', התגוננות מפני כוחות האופל יכול להיות דווקא קשה, כי זה מפני כוחות האופל של העולם שלנו.
אריק, מוגלגים זה הכינוי לחסרי קסם, ולא סוג של מוגלה.
בתאני, כן. אין לי יותר מה להגיד לך בעיניין.
ליאו המכונה ליאון, אתה צודק, תולדות הקסם זה היסטוריה. אבל אל תדאג, זה מקצוע רשות.
איידן, אתה צודק. באמת לחשים יותר חשוב. וכדי להבין למה צריך אסטרונומיה, תצטרך להרשם לשיעור הזה.
סרינה, שיעור שינוי צורה מלמד לשנות גם את החפצים שסביבך.
ג'ינקס, שיעור שיקויים באמת דורש הרבה דיוק, ריכוז וסבלנות. אני מקווה שלפחות שיעור תורת הצמחים יעודד אותך."

עכשיו שהשתמשתי בכל השמות שלו (אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור), אני צריך שם לשימוש.

"סליחה, אדוני," אמרתי לו. "איך לקרוא לך? אל בוס, כלומר חוסר שימוש באוטובוסים? פרסי וול, או פשוט פרסי? וולף ריק, כלומר זאב ריק, או וולף פריק, כלומר זאב פריקי? ואולי זה בכלל וול פריק, כלומר שאתה, ובכן, פריקי? אולי ברי? אן? אולי בר יאן, כלומר הבן של יאן? אולי דם בל דור, כלומר דם של פעמון דור? מה זה פעמון דור? ואיך יכול לרדת לפעמון דם? פעמון דור זה פעמון שיכול לרדת לו דם?"

אחרי שסיימתי שמעתי את פרסי ממלמל "ואני חשבתי שהשם שלי מסכן ומעוות..."

"שאלה טובה," אמר המתנגד לאוטובוסים. "אני חושב שאתה יכול להחליט לבד."

"אז אפשר לקרוא לך פרסי?" שאלתי. "למרות שיש עוד פרסי?"

"בטח," אמר הזאב הפריקי. "אמרתי שאתה יכול לקרוא לי באיזה מהשמות שבא לך."

"ואפשר לערבב?" שאלתי. "כלומר, אפשר לקרוא לך פעמון הדור הפצוע בנו של יאן?"

"כן, אבל זה ארוך מדי. אתה תתעייף." אמר וולפריק (אהבתי את השם הזה, אני אקרא לו ככה). "בכל מקרה, בואו למשרד שלי כדי להתמיין לבתים."

עקבנו אחריו, ובדרך שאלתי אותו. "וולפריק, מה אלה הבתים האלה שדיברת עליהם?"

"אלה קבוצות לימוד," הוא ענה. "כולם ממוינים לפי תכונות. מקקים מצופים!" הוא אמר לפסל כלשהו, והוא נפתח כמו דלת.

"מה זה הפסל הזה?" שאל אריק.

"זה גריפין." ענה וולפריק. "ועכשיו, אני אמשיך להסביר על הבתים. יש את הפלפאף, בית טובי הלב, יש את רייבנקלו, בית החכמים, יש את סלית'רין, בית השאפתנים הערמומיים, ואת גריפידור, בית האמיצים."

"אתה מעדיף את גריפינדור," אמרה בתאני. "אני חושבת את זה כי הדלת שלך היא גריפין, ודלת זה דור, אז זה בעצם גריפין דור."

"נכון, אני בעצמי למדתי בגריפינדור." אמר וולפריק. "ועכשיו, בואו להתמיין לבתים!"

אוי, נגמר הפרק. אבל מה לעשות, לכל דבר טוב יש סוף.

אתם גם חושבים שהפרק היה דבר טוב? אני אשמח לראות את זה בתגובות.

הפרק הקודם		הפרק הבא