מאלפוי הבת

הפעם ממש חצי פרק... פעם הבאה אשתדל להאריך... 

דידיתי אל עבר החלון. רייגן נשארה לשבת. רעמה ג'ינג'ית ונמשים מוכרים הציצו מבעד לחלון הצר. מאחורי הרעמה הג'ינג'ית נגלו שתי צמות בלונדיניות דקיקות ותלתלים חומים. "אמה! לוטי! אליס!" לחשתי בשמחה, "איך אני שמחה שאתן כאן!" "תתפסו את החבל!" קראה אלי אמה. "לא יכולות!" עניתי לה. "יש כאן כלא בלתי נראה והוא לא בגבול החלון". "בעיה" אמרה אליס. "אין ברירה. ניכנס אנחנו" קבעה אמה ושילשלה את החבל. "לוטי, תיכנסי ראשונה. את הכי דקה מכולנו". בזריזות שלא הייתי מצפה לה ממנה, נכנסה לוטי אל החדר. "יופי!" קראה אליה אליס "עכשיו תפסי!"
"מחט?" שאלתי, תוהה לפשר החפץ החד והכסוף שזרקה אליה אליס. "טריקים מהבית" אמרה אליס והיה נדמה לי שראיתי בעיניה זיק של עצב. לוטי דקרה את הכלא שלנו עם המחט והוא התפוצץ בקול קטן. "תודה!!!" שמחתי. הלכתי באיטיות לכיוון לוטי וחיבקתי אותה חזק חזק. גם רייגן קמה וניסתה ללכת לכיווננו. "רייגן!" קראה לוטי במבט מבוהל "מה קרה לך?!" "סיפור ארוך" ענתה לה רייגן בעייפות. "טוב, אין זמן לבזבז" קראה אלינו אמה מהחלון. "אני ואליס לא נצליח לעבור פה, וגם לא אתן. צאו איכשהו עם לוטי מהדלת ותגיעו אלינו". תמכנו ברייגן בגלל הרגל השבורה, והתחלנו ללכת לאט לאט לכיוון הדלת, כשלפתע נשמעו צעדים במסדרון...

הפרק הקודם		הפרק הבא