"אני כבר בת 18!"

מבינה אותכם, פשוט לא היה לי רעיונות.

הפרק מוקדש לתפארת..

אה, ואגב,

חשוב לי לציין שאתמול התחלתי לכתוב וזה נמחק בטעות.

סורייייי

ו-

אני חייבת לכם משהו!

"דוד איימוס! נחש מה?" דלפי פרצה במהירות הבזק לחדר האוכל.

"כן, יקירתי?" הוא אמר בשיעמום ועירבב את הקוסקוס שלו באיטיות.

"הועלתי דרגה! מעכשיו אני המטפלת שלך, אני כבר לא אחראית על עמדת הקבלה!" היא אמרה בצהלה.

"הו, דלפי, אלה חדשות מצוינות! מותר לי להזמין לך כוס וויסקי?" דיגורי שאל בשמחה.

"בוודאיי! סוף סוף, כבר חשבתי שאני הולכת למות עם ה'היי, שלום, פה זה בית סנט אוסוולד'!"

"מרץ', 2 וויסקי אש, בבקשה!" איימוס קרא אל האחראי על המשקאות.

***

"אני רעב." 

זה היה רון. 

"שקט!" הרמיוני וג'יני לחשו בכעס.

"מה?! הם בסה"כ שותים וויסקי ומדברים על התפקיד הזה שלה!"

הוא התלונן. "וחוץ מזה, אני רעב!"

"אני מסכים עם רון. את לא יכולות להעיר אותנו ב3:00 בלילה ולחשוב שהבטן שלנו תפסיק לקרקר!"

הרמיוני נאנחה.

"מה אתם רוצים? הכל פה מטונף. אני משערת ש'הקלחת הרותחת' כבר נסגרה ממזמן!"

"יש לי רעיון, אולי אני אתעתק לל'מחילה' ואביא לנו משהו קטן." ג'יני הציעה.

"למה קטן? אפשר גדול, אנחנו ממש לא מונעים את זה ממך!" רון גיחך.

"שתוק, רון. הארי, אתה בא איתי?" 

"כן.  אחרי מה שקרה ב'סמטת נוקטורן' אני לא-" הארי השתתק ורון והרמיוני הביטו בו בחשד.

"טוב, בוא כבר!" ג'יני מיהרה והם התעתקו.

הפרק הקודם		הפרק הבא