הוגוורטס החדש

פוקסילגס עולה בלהבות. עמדתי בלי לזוז מול החלון הבוער. בית הספר שלי בוער.

"לילי את באה?" ג'נלו העיר אותי ממחשבותי, בית הספר בוער! רצתי אחרי כ המורים אל מקום עם הד והגברתי את קולי בעזרת שרביט, "כולם מתבקשים לצאת מבית הספר!" צרחתי את המשפט הזה לפחות 10 פעמים.

אחרי שספרנו, ובדקנו, כל התלמידים היו שם. רק אז נתתי לעצמי לנשום לרווחה, אבל... דמעות עמדו בעיניי "פוקסילגס" לחשתי והבטתי אל בית הספר הבוער, המקום היה כמו בית בשבילי, אומנם היינו פה רק חודש וקצת אבל זה המקום הכי טוב שהייתי בו בחיי... היה המקום הכי טוב... בכיתי, נתתי לעצמי להוציא הכל, את כל מה שעברתי בשבוע האחרון.

התלמידים התרחקו, נתנו לנו קצת זמן, תלמידים חכמים... "אני לא מאמין..." פושיפ הניד בראשו בחוסר אמון כשראה את הלהבה האחרונה דועכת על הדשא.

"זהו זה?" מית'קרן לחשה. הם התפרקו, הייתי צריכה לשמש דוגמא, כמו תמיד...

"תלמידי פוקסילגס, אנו מאוד מצטעים על מה שראיתם כרגע, זה היה מחזה נוראי שיהיה טראומטי בשבילנו המורים" ניסיתי למנוע מהקול שלי לרעוד, הם צריכים לראות אותך חזקה.

"בנתיים..." הקול שלי רעד, לא טוב. מייפל הניחה את ידה על ידי במסר דומם: תני להם לראות את הכאב שלך, תני להם לדעת שהם לא לבד.

"בנתיים נחכה שהוריכם יאספו אותכם, פרופסור נידל שלח מכתב דחוף עם השועלים הכי מהירים שלנו. אנחנו מבקשים את סליחתם לרגע" הסתובבתי אל המורים.

"מה נעשה עכשיו?" ג'נלו שאל, הייתה לי תוכנית אבל לא הייתי בטוחה שהיא תעבוד.

לפני שהספקתי להגיד משהו פושיפ הוציא הוראות של משהו, היה חושך ולא יכולתי לראות טוב.

"לילי..." קול קרא לי אבל לא הקשבתי "אז אם נפעל לפי ה..." אבל הקול קטע אותי שוב "לילי! בבקשה!!!" ואחרי זה יללה קורעת לב. תלמידים פנו להסתכל על סאמר. היא זאת שדיברה.

"כן סאמר, איך אני יכולה לעזור?" ניסיתי לשמור על קול רגוע, ליוויתי אותה הצידה.

"אני-אנ-אני הת-התח-התחל" סאמר גימגמה, חיבקתי אותה "תרגעי... מה קרה?" סאמר לא הביטה אל תוך עיניי, ראיתי איך היא מגייסת את כל הכוחות שלה, היא נשמה נשימה עמוקה, ישרה אלי מבט ואמרה "אני התחלתי את השריפה שהרסה את פוקסילגס"

הפרק הקודם		הפרק הבא