בתו של וולדי או המהומה בהוגוורטס ממשיכה

HELLO!!!!!
חופש!!!
איזה כיף!!!
כמה חיכיתי לחופש הזה!!!
חופש שמח לכולם!!!
טוב,אז פרק 14 פה,אז בבקשה,תהנו:)
נ.ב:סקר,פרקים 10-11,הוא עדיין חי^^

--

"ממקור מוסמך אני יודעת שישנה קבוצה אשר מתאמנת בכשפים באופן סודי ללא אישור ממני.אנו הולכים לעצור אותם על כך."
היא רצינית?כולם ידעו את זה.זו הייתה הסיבה שדראקו הצטרף אליהם מההתחלה.כדי לנקום בהם.ובמיוחד ברוז.כן,הוא אהב אותה.מאוד.אבל היא גרמה לו לסבל עצום,וכמה שזה נשמע אנוכי ולא אוהב-הוא רצה שהיא תסבול גם.רצה שתחוש את מה שהוא חש.ואולי,כשהיא תראה מה הוא מרגיש,היא תרגיש את אותו הדבר.היא תאהב אותו.
"המקור שלי אומר שהפגישה הבאה שלהם תתקיים ביום רביעי בשעה 7 בחדר מסוים המכונה חדר הנחיצות.החדר נמצא בקומה השביעית.בזמן בו הם נמצאים בחדר איש מאויביהם לא יוכל להיכנס לתוכו.לכן המקור שלי ייצא מהאימון כמה דקות לפני סיומו כדי שנהיה מוכנים לעצור את כל חברי הקבוצה."מאחורי גבה של אמברידג' הציצה נערה כבת 16.היא הייתה מרייבנקלו אך את שמה דראקו לא ידע.היא הנהנה ונראתה מפוחדת וביישנית באותו הזמן.
"כמו כן,ממקור אחר נודע לי מי הוא המנהיג של הקבוצה הזו."אמברידג' הוסיפה.מקצה החדר נשמע שיעול וכל הנוכחים הביטו במקור השיעול.הדמות בישרה רעות.
"האמת היא שאלו הם 2 מנהיגים.הארי פוטר ו...רוז סמית'."סינדי בארנס אמרה,מסופקת מעצמה.דראקו רצה להתנגד,אך נזכר שהוא אינו יכול לעשות זאת-הוא לא אמור לדעת דבר על רוז והוא גם לא ידע.לא היו לו עובדות מוצקות שרוז אינה מנהיגה את הקבוצה הזו.אבל הוא היה בטוח שהיא לא.הוא היה בטוח שסינדי בארנס רוצה להפליל אותה.והפעם,הוא לא היה יכול לעשות כלום.רק לראול כיצד רוז נענשת על משהו שמעולם לא עשתה.

--

רוז התרגשה מאוד לקראת יום רביעי.מיום חמישי(היום ההוא-היום שבו היא התעלפה בגלל כאב ראש ונהייתה "זאת שוויזלי ודראקו הלכו מכות בגללה")היא התאמנה בסתר על הפטרונוס שלה כדי שבשיעור היא תוכל להראות אותו להארי ואולי סוף-סוף להצליח לגרום לפטרונוס שלה לקבל צורה.
ודווקא כשיום רביעי הגיע היא התעוררה עם כאב בטן.
"באמת?!"היא רצתה לצעוק.כנראה שמזל לא היה לה.או אולי מערכת החיסון שלה נחלשה.לא משנה מה הסיבה הייתה רוז לא האמינה שמאז חג המולד היא לא הרגישה טוב 3 פעמים.היא כמעט אף פעם לא חלתה.במקרים נדירים בהם היא לא הרגישה טוב,התחושה הייתה עוברת תוך כמה שעות ואם היא הייתה חולה כמה תרופות היו עוזרות ותוך שלושה ימים היא הייתה בריאה כמו תמיד.
אבל לא!היא הייתה חייבת להרגיש רע!במיוחד היום.
היא הלכה לחדר האמבטיה והביטה במראה.עיניים אדומות.שקים מתחת לעיניים.היא נראתה נורא.איפור(תודה לאל!)הרשו לה לקחת לכן היא מרחה מייק-אפ על השקים ולאחר מקלחת עיניה היו לבנות יותר.היא נראתה כמעט טוב.כמעט.
"את עוד פעם מרגישה לא טוב?"הרמיוני נאנחה.גם היא לא אהבה את העובדה שרוז הרגישה לא טוב יותר מדיי פעמים.
"מה?אני מרגישה מצוין!"רוז מחתה.
ובאמת במהלך היום היא החלה להרגיש טוב יותר.לא בגלל שהכאב עבר,אלא בגלל שהיא החלה להתרגל אליו.וכי היא ציפתה בקוצר רוח לשעה 7.
היא הייתה אמורה לעלות לחדר המועדון כדי שפרד יאסוף אותה לאימון כשהיא נתקלה במישהו.
"רוז,אנחנו צריכים לדבר."
היא נאנחה.
"מה,מאלפוי?"
הוא נראה מוזר.מודאג ממשהו ועצבני.מאוד עצבני.
"מה שאת עושה היום,תבטלי אותו.אל תצאי מהחדר שלך."
"מה?!"היא לא הבינה מה הוא רוצה ממנה.
"לא משנה מה את עושה עוד מעט,ועד כמה זה חשוב,אל תעשי את זה!"
"מאלפוי,אל תגיד לי מה לעשות...זה עניין שלי.חוץ מזה ממתי אתה דואג לי כל-כך?אני לא הולכת לקפוץ ממגדל האסטרונומיה או משהו כזה...אתה לא צריך לדאוג לי."
"את לא מבינה!"
"אתה אומר לי את זה יותר מדי פעמים..."
"מצטער,"הוא באמת הצטער.רוז ראתה את זה לפי הפנים שלו,"אבל אני לא יכול לומר לך...פשוט תבטלי את מה שאת עושה היום...בבקשה."
"אני לא מבינה מה קרה לך,בהתחשב לעובדה שלפני שישה ימים הלכת מכות עם החבר שלי וכינית אותי במילה שאני לא כל-כל מבינה...-"
"קוסם שהוריו הם מוגלגים."
"מה?"היא שנאה שקטעו אותה,והיא לא הבינה למה הוא התכוון.
"בוצדמית.המשמעות של המילה היא קוסמת שהוריה הם מוגלגים.זה עלבון גדול לכל מי שמאמין שקסם זה כח.וזה מה שקורה כאן לרב."
"קיללת אותי?אה,לא משנה...בכל מקרה,אני יכולה לדאוג לעצמי,אז אני מבקשת ממך שתפסיק עם הדאגה המוזרה והמופרזת שלך..."
רוז הסתובבה והלכה.היא נעלבה מכך שמאלפוי כינה אותה בצורה מעליבה כל-כך.לא פלא שכל החברים שלו צחקו ושפרד זעם כל-כך.
אפילו שהיא לא התכוונה לעשות את מה שהוא ביקש ממנה,רוז הייתה נחושה אפילו יותר ללכת לאימון.גם כי היא ציפתה לאימון הזה מתחילת חג המולד וגם כי היא רצתה להתנקם במאלפוי.סתם בשביל הפרינציפ,סתם בשביל הכיף.

--

כולם עבדו על הפטרונוסים שלהם.חוץ מהצבי של הארי,לא הייתה שום חיה כסופה בחדר.והעובדה הזו החלה לעצבן את כולם.
צ'ו צ'אנג-תלמידה בשנה השישית ללימודיה מרייבנקלו-רטנה,אך הארי מיהר לחייך לעברה וזו הפסיקה.משהו בהחלט קרה שם.
רוז הביטה בפרד.הוא היה מרוכז בפטרונוס שלו.הוא היה מרוכז בעצמו מאז התקרית עם מאלפוי.רוז ניסתה לשכנע אותו שמאלפוי רצה שהוא ירגיש ככה ושזה לא נכון אך ללא כל הצלחה-הוא חשב שהכל קרה באשמתו.
המטה שלה נדבק לידה.
"כל הכבוד רוז!תחזיקי אותו,הוא כמעט קיבל צורה."הארי אמר.רוז הביטה בפטרונוס שלה,וכך גם שאר התלמידים.הוא התחיל לקבל צורה של חיה מסוימת,יחסית גדולה.
רוז לא התכוונה לוותר.היא הייתה נחושה בדעתה לדעת איזו צורה הפטרונוס יקבל.היא שלחה את כל האנרגיה שרק יכלה לידיה-היא הידקה את האצבעות מסביב למטה.
"מעולה תמשיכי ככה!"הארי עודד אותה.
לאט-לאט הפטרונוס החל לקבל צורה ברורה יותר ויותר.הוא נהיה דומה לכלב.כלב גדול מאוד.
"זאב?הפטרונוס שלי קיבל צורה!!!"רוז קפצה.היא איבדה שליטה על המטה והפטרונוס התאדה משאיר אחריו הבזק אור כסוף.
"כל הכבוד,רוז!"הארי אמר.הנוכחים מחאו כפיים.רוז הייתה שמחה שיש לה פטרונוס עם צורה.סוף-סוף!אחרי כל-כך הרבה אימונים מייגעים.
"זאב?"היא שאלה,"ברצינות?זה הדבר הכי מקורי שהדמיון שלי המציא?חשבתי הפטרונוס שלי יהיה פלמינגו,או אולי נץ,או דב פנדה...אבל הוא בחר זאב..."היא צחקה מעצמה.
האימון הסתיים וחוץ מרוז,עוד כמה אנשים הצליחו לתת לפטרונוס שלהם צורה,אבל רוז לא זכרה מי.היא הייתה גאה בעצמה.
היא אספה את הדברים שלה וביחד עם פרד התכוונה לצאת.
כאב הבטן,ממנו רוז שכחה,הכה בעוצמה חדשה שגרמה לרוז לאבד את שיווי משקלה לרגע.
מבחוץ נשמעה צרחה-מהאנשים שכבר הספיקו לצאת מהחדר.באופן אינסנקטיבי,פרד דחף אותה לאחור ונעמד מול הפתח,כך שגופו כיסה את גופה.האגו הגברי התפרע.
לתוך החדר נכנסו כמה תלמידים,רובם מסלית'רין.הם החלה לפנות את כולם מהחדר.כשרוז יצאה היא ראתה את מאלפוי נכנס לתוך החדר.מבטו היה מוזר כמו השיחה שלהם באותו הערב-המבט היה מבט מסופק,מודאג,מבולבל ומלא רגשות אשם יחד.המבט הזה הופנה לרוז.זו הביטה בו בשנאה גלויה-איך הוא מעיז?!היא שנאה כל פיסה מגופו של מאלפוי באותו הרגע.
"מצטער"הוא לחש.היא הרימה את ראשה בגאווה ויצאה מהחדר.

--

"אלבוס,אתה מוכן להסביר את זה?"אמברידג' נתנה לפרופסור דמבלדור מגילה בה היו רשומים כל חברי "צבא דמבלדור".
"זוהי מגילה,דולורס.עם המילים 'צבא דמבלדור' בראשה ועם רשימת תלמידים."
רוז גיחכה בליבה.
"אכן,אלבוס.זוהי רשימה של חברי הארגון 'צבא דמבלדור'.קבוצה לא רשומה ברשימת הקבוצות אשר מתאמנת בשעות הפנאי בקסם אסור."
"את מתכוונת בהתגוננות מפני כוחות האופל,משהו שאת אמורה ללמד אותנו."הארי תיקן אותה.אמברידג' ודמבלדור התעלמו ממנו.
"אני מציעה להעניש את כל חברי הקבוצה עקב הפרת חוק."אמברידג' המשיכה.
"מה?!זה לא הוגן!"רוז התנגדה.היא עדיין לא הבינה למה היא פה.כל שאר חברי הקבוצה נשלחו לחדריהם ורק היא והארי הובלו למשרד של המנהל.היא הבינה למה הארי פה-הם חשבו שהוא היה המנהיג,אבל היא לא ידעה מה הם רצו ממנה-היא הייתה כל-כך עייפה והיא עדיין הרגישה תחושה לא נעימה באיזור הבטן-למרות שהתחושה הלכה ונחלשה.
הארי כאילו קרא את מחשבותיה.
"אני לא מבין למה רוז פה."היא הנהנה להסכמה.
"ידוע לנו שהמנהיגים של הקבוצה הזאת היו מר פוטר ומיס סמית'."אמברידג' אמרה.
"מה?!"הארי ורוז קראו יחדיו.
"באמת?!אתם באמת חושבים שאני אנהיג את קבוצה שלומדת קסמים.אני,נערה שעד גיל 16 לא ידעה מה זה קסמים ועכשיו בקושי מגיעה לרמה של תלמיד שבשנה השלישית.באמת?"רוז גיחכה.זה היה מטורף.
"המקור שלי אומר אחרת."אמברידג' חייכה חיוך מרושע.
"ומי המקור שלך,פרופסור?"
"חצופה!אבל  אני אגיד לך,בכל מקרה.המקור שלי הוא סינדי בארנס,תלמידה נפלאה!"
הארי ורוז החלו לצחוק.
"מה מצחיק כל-כך?"אמברידג' לא הבינה.
"פרופסור,סינדי בראנס שיקרה לך,"רוז אמרה תוך כדי צחוק,"היא החלה לשנוא אותי מהיום הראשון שלי בבית-הספר.מהשיעור הראשון שלך,האמת.היא הפלילה אותי."
"למה לי להאמין לך?"היא שאלה.
"מאיפה לבארנס לדעת מי המנהיג?"הארי שאל.
"היא לא מופיעה ברשימת התלמידים,והיא לא הייתה חברה של אף אחד מאיתנו."רוז השלימה.
"היא ידעה על הקבוצה."
"חצי מבית-הספר ידע!"רוז אמרה.הקבוצה הייתה אמורה להיות סודית,אבל זה לא אומר שהיא הייתה כזאת.למרות כל אמצעי הבטיחות והזהירות של הרמיוני,היו שמועות רבות לגבי הקבוצה שלהם.
"שקט!"אמברידג' הרימה את קולה.
"כמו כן,השם הזה 'צבא דמבלדור',מה הם התכוונו לעשות,אלבוס?"אמברידג' פנתה למנהל.
"זה לא מה הם רצו לעשות,דולורס,אלא מה אני רציתי לעשות.הרי שם הקבוצה הוא 'צבא דמבלדור' ולא 'צבא פוטר' או 'צבא סמית'.הם לא צריכים להיענש."דמבלדור הגן עליהם.
"פרופסור!אתה לא צריך לקחת את האשמה עליך!"הארי צעק.
"אם כך,אלבוס,אני אבקש ממך להצטרף אליי כדי שאוכל ללוות אותך למשרד הקוסמים ומשם לאזקבן."דולורס אמרה בנימה מסופקת ומרוצה.
"כמובן,אני רק אקח מספר דברים."
הפניקס של דמבלדור התעופף לעברו.דמבלדור נגע בזנב הפניקס ועם הבזק אור אדום וקול ירייה הוא נעלם.
אמברידג' הייתה בשוק.
"הוא בהחלט יודע להעלם עם אפקט."רוז אמרה,מופתעת ושמחה.
"כל-כך נכון."הארי הוסיף.
רוז קמה מהכיסא.
"אנחנו יכולים ללכת,פרופסור?"היא שאלה את אמברידג' וסימנה להארי לקום.
היא רק הנהנה באיטיות.
כשהם יצאו מהמשרד הם התפקעו מצחוק.
"כל הכבוד פרופסור.הראתה לכלבה מי הבוס!"רוז אמרה.
"היה שלום,פרופסור,תחזור מהר.היה שלום צבא דמבלדור."הארי אמר,אך לא בנימה עצובה.הוא אמר זאת בנימה מלאת תקווה,בנימה המבשרת טובות.ורוז הסכימה עם הנימה הזאת.
חבל שהיא לא ידעה מה מצפה להם.

--

מקווה שאהבתם^.^
פרק 15 בקרוב...
חופש שמח!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא