זעם - רק עוד סיפור אהבה ממוצע

הנה הפרק הגורלי! פרק מצוין ומרכזי מאוד בעלילה! אני מקווה שכולכם תהנו ממנו, ומצטערת על ההמתנה הארוכה. תהני! 3>

מתקרבים בצעדי ענק לסיום!

פרק 14

ג'ניברה וויזלי,

את יכולה להסביר לי את פשר העימות עם בלייז זאביני אמש?

הרמיוני.

~*~

לא עד שתסבירי מה בדיוק עשו שפתיו של מאלפוי דבוקות לשלך, מיס גריינג'ר. פספסתי משהו? ה'בסיס המקצועי גרידא' פרח מזיכרונך?

~ ג'יני.

~*~

הו. אז ראית את זה, הא? טוב, איך יכולת לפספס את זה, אני מניחה – היינו *באמצע* האולם הגדול.

~*~

מסתבר. אבל לא לנשיקה הזו התכוונתי. דמייני את זה, אם תוכלי: בדיוק עמדתי למצוא את הארי אחרי שרקדתי עם נוויל (לזכר הימים הטובים), כשהבחנתי בחתיך בלונדיני מסוים מושך ברונטית מסוימת – עם שמלה אדומה ומהממת – אל המדשאות. הסתקרנתי, באופן טבעי, והתחלתי לעקוב אחריהם ממרחק דיסקרטי. בכל מקרה, לצערי נתפסתי על-ידי האח האידיוט שלי, שזעם על זוג אנשים מסוים שהלך יחד לנשף (אתן לך שלושה ניחושים לאיזה זוג הוא התכוון!). לאחר שהצלחתי לשכנע את האח האידיוט שלי ללכת ולרטון לחבר שלי במקום לי, הגעתי סוף-סוף למדשאות. אחרי חיפוש קצר, במי את חושבת שנתקלתי, מצטופפים בפינה הדיסקרטית שמאחורי פסל הקרח בדמות האריה של גריפינדור? הו, באף-אחד חשוב – רק במדריך והמדריכה הראשיים שלנו, מתחבקים בלהט!

עכשיו, תוכלי למלא את החלקים החסרים לי? אני מניחה שלא ישר הגעתם למדשאות והתמזמזתם...

ג'.

~*~

ראית גם את זה? הו, מרלין...

טוב, מאחר וראית את הקטע הזה, אני מניחה שזה לא יהיה נורא לספר לך מה קרה...

כל עוד תסבירי את העניין של עם בלייז מיד אחרי זה.

ה.

~*~

בסדר, בסדר, עשינו עסק.

עכשיו, ספרי לי! ישר מההתחלה!

~*~

טוב, אז פגשתי את דראקו בחדר המשותף שלנו, והוא כבר היה לבוש ומאורגן בגלימות שלו. מה חשבת על הצבע? אני חשבתי שירוק התאים לו, זה מאוד הולם אותו.

בכל מקרה, אנחנו בירכנו אחד את השנייה והחמאנו ללבוש אחד של השני, ואז התחלנו לרדת במורד המדרגות. הוא רצה להחזיק את היד שלי... קצת נרתעתי מהעניין, אני חייבת להגיד...

ה.

~*~

למה נרתעת? בגלל שידעת שאם הוא היה  נוגע בך ליותר מדי זמן, המחסומים הרגשיים שלך היו נפרצים והיית מכריזה על אהבתך הנצחית אליו?

~ ג'ין

~*~

לא, לא ממש... אני לא יודעת למה נרתעתי, באמת. אולי תת-המודע שלי החליט להתנגד לכל מגע פיזי אחרי אירועי הוגסמיד?

ה.

~*~

אבל נהנית מהמגע הפיזי ההוא, הרמיוני, אם אני זוכרת נכון.

ג'.

~*~

אני יודעת, אני יודעת... אבל *דראקו* לא ידע, נכון? בכל מקרה, זה לא משנה.

אז הערתי משהו לגבי זה שאני לא צריכה עזרה בשביל להגיע לאולם הגדול, תודה רבה, ואז הוא העיר משהו על היותו ג'נטלמן ועל כמה זה נימוסי זה ללוות אישה או משהו כזה... אז הוא שאל אותי מה הייתה הבעיה, בהתחשב בכך שאנחנו צריכים לרקוד יחד בנקודה מסוימת בערב. אמרתי לו שאני לא ארקוד איתו אם יש לי מה לעשות לגבי זה!

~*~

אממ, אני מצטערת לבשר לך, הרמיוני, אבל זה נשמע כאילו את בהכחשה רצינית.

ג'.

~*~

כן, אני יודעת את זה *עכשיו*, ג'יני...

אז הגענו לנשף, והכרוז הכריז "גברותיי ורבותיי, המדריך והמדריכה הראשיים שלכם, דראקו מאלפוי מסלית'רין והרמיוני גריינג'ר מגריפינדור!"

ואני נשבעת, ג'יני, הייתי צריכה לגייס כל טיפת אומץ גריפינדורי כדי לאחוז בזרועו של מאלפוי ולעבור דרך הדלת ההיא.

ה.

~*~

כשנכנסת נראית פשוט *מהממת*. את *חייבת* להראות לי איך הצלחת לסדר את השיער שלך ככה. והשמלה הזו... היא פשוט מושלמת. אדום זה *כל-כך* הצבע שלך. אני כל-כך מקנאה... להיות ג'ינג'ית זה חרא.

הוא בירוק סלית'ריני, את באדום גריפינדורי... נראיתם מדהים ביחד, כמו חיזיון חג המולד!

ואז...

הו, כמובן, הריקוד!

ג'.

~*~

כן, הריקוד.

של מי היה הרעיון הזה, שהמדריך והמדריכה הראשיים יפתחו את הריקוד הראשון?

~*~

אמ, מודה באשמה.

~*~

איכשהו, זה לא מפתיע אותי. יש לך מזל ששאר הערב שלי הלך כל-כך טוב, או שלא היית חיה בשביל לראות את חג המולד הזה.

ה.

~*~

אני מכירה אותך טוב משאת מבינה. הייתה לי הרגשה שהנשף יהיה הצלחה! אז לקחתי סיכון והצעתי את הריקוד! את יכולה להודות לי בזמנך הפנוי, את יודעת.

ג'.

~*~

הממ.

בכל מקרה, בזמן שרקדנו, דראקו היה... טוב, הוא התנהג בסדר גמור. והוא גם רקדן מצוין.  הוא מוביל טוב ואני, כמו שראית, לא עשיתי מעצמי צחוק.

ה.

~*~

מה אמרתם אחד לשני בזמן שרקדתם? בדיוק כשכמה אנשים החלו להצטרף לריקוד, שמתי לב שהוא אמר לך משהו. לא בדיוק יכולתי לקרוא את הבעת פנייך מהמקום בו עמדתי, ואז הארי הכריח אותי להצטרף לריקוד. אפילו לא היינו קרובים לכמה טוב שנראיתם שניכם, דרך אגב.

ג'.

~*~

אה, ג'ין, ראיתי את שניכם, נראיתם נהדר ביחד! השמלה שלך הייתה מדהימה – הטורקיז הזה הולם אותך היטב. והארי, שהאל יברך אותו, נראה כל-כך חמוד, מגונדר כולו!

מה דראקו אמר? הו כן, הוא אמר, "רואה, גריינג'ר? זה לא כזה נורא, הא? לא מתת מלגעת בי, נכון?"

וכן, הוא צדק. לא מתתי, אבל עדיין היה בי חלק שנרתע מהמגע.

אז הערתי משהו לגבי זה שהוא בטח חושב שהוא צריך ללכת לשטוף ידיים לאחר שנגע בי, והוא נראה... טוב, די פגוע. כאילו העלבתי אותו.

והוא הסתכל עליי ואמר, בקול ממש נרגז, משהו בנוסח, "אמרתי לך קודם, גריינג'ר, זה לא אני יותר. המלחמה נגמרה, כמו שאת ממשיכה להזכיר לי. החלפתי צדדים, כמו שאת ממשיכה להזכיר לי. בחרתי בצד הנכון. ועדיין, את חושבת שאגעל מלגעת בך?"

הרגשתי נבוכה באמת ובתמים, כי מהדרך בה הוא אמר את זה התפרש כאילו אני זו שעדיין נוטרת טינה. ובדרך מסויימת, אני מניחה שנטרתי. אז מלמלתי משהו על זה שהרגלים ישנים קשה לשנות, מקווה שזה יחפה – איכשהו – על השיפוט המהיר שעשיתי לו. אני ידעתי שזה לא חיפה, *והוא* ידע שזה לא חיפה, אבל הוא עדיין קיבל את זה. ואנחנו המשכנו לרקוד.

ה.

~*~

הרמיוני, למה כל-כך קשה לך להאמין שמאלפוי השתנה ושהוא רוצה להתפייס איתך? לאורך כל דרכך בהוגוורטס הוא אמלל את חייך, ועכשיו הוא רוצה לפצות על כך. בטח, הוא עדיין יכול להיות קצת אידיוט נפוח ולהשתמש בעודף סרקזם, אבל הוא לא הבחור הרע. אלוהים, ואני חשבתי שאת חכמה!

ג'.

~*~

אני יודעת את כל זה *עכשיו*, ג'יני. אני יודעת כל-כך הרבה יותר עכשיו. ליל אמש היה מאיר עיניים.

~*~

זה נשמע ככה. בכל מקרה, מה קרה בהמשך? הריקוד נגמר ו...

~*~

ודראקו הלך להביא לנו משקה. רון הגיע.

וקיבלתי תחושה נוראית של דה ז'ה וו.

~*~

לאאא, השטויות האלו של "מתרועעת עם האויב" שוב? אני הולכת להרוג את הבחור הזה יום אחד. הוא הפנה את הזעם שלו אליי לאחר-מכן, את יודעת.

אני מקווה שאמרת לו לאיזה חלק בגוף שלך אכפת מהשטויות שהוא אומר.

ג'.

~*~

טוב, לא במילים האלו ממש... אבל כן הזכרתי לו שאם הוא לא היה בוחר בלבנדר על פניי עדיין היינו ביחד, ולא היינו מנהלים את השיחה הזו עכשיו – כי לא הייתי באה לנשף עם דראקו.

ה.

~*~

זה הגיון בלתי ניתן להכחשה.

~*~

בדיוק. כרגיל, הגיון מבלבל את רונלד, והוא היה צריך למצוא מישהו אחר להתרעם בפניו.

~*~

ובשמו המלא – אני. טוב, קודם-כל לבנדר, שלא שמה עליו זין, ואז אני.

~*~

כן, מצטערת על זה.

ה.

~*~

כנראה שאני אשרוד, אל תדאגי לגבי זה.

ואז מה קרה? האח האידיוט עזב בתרעומת, מאלפוי חזר עם המשקאות...?

ג'.

~*~

אכן. הוא חזר עם המשקאות, ואנחנו עמדנו בשתיקה מביכה בעודנו לוגמים מהשתייה, צופים בכולם רוקדים ומפטפטים...

אף-אחד לא פנה אלינו, מה שנראה לי בהתחלה מעט מוזר, אבל אז הבנתי שזה *אכן* דראקו מאלפוי... שזה מאיים במקצת.

למרות זאת פרופסור דמבלדור ניגש אלינו באומץ, העיר ש'כמה טוב שהבדלי הבתים הונחו בצד לכבוד הערב הזה' ושיבח אותנו על עבודה כה יעילה בארגון הנשף.

ואת יודעת מה דראקו אמר?

~*~

מה הוא אמר?

~*~

הוא אמר, "טוב, פרופסור, אתה צריך להודות בעיקר להרמיוני כאן. בלי המוטיבציה הגבוהה שלה, סביר להניח שהערב לא היה הולך חלק כל-כך. היא מדריכה ראשית מוכשרת ביותר."

!

וניסיתי למחות ולהגיד שדראקו גם עזר הרבה – כי זה נכון, בעיקר לגבי השלבים האחרונים – והוא הניח יד על השפתיים שלי בשביל להשתיק אותי !הוא אמר לפרופסור דמבלדור, "אתה רואה כמה צנועה היא, פרופסור?"

מנהל בית-הספר חייך ושלח בדראקו מבט משועשע, לפני שאמר באגביות, "תמיד אמרתי שאנחנו ממיינים מוקדם מדי". אז הוא איחל לנו ערב טוב והלך.

מה המיון קשור לכל זה?

ה.

~*~

הו גודריק האדיר! מאלפוי אמר את זה? הוא נתן לך לקחת את הקרדיט?

וואו, אולי דמבלדור צודק. אנחנו באמת ממיינים מוקדם מדי.

~*~

למה את מתכוונת, ג'יני? אני באמת לא מבינה את ההערה על המיון.

ה.

~*~

וואו, מאלפוי באמת הפך את המוח שלך לדייסה, הא? מובן מאליו שדמבלדור דיבר עם העובדה שמאלפוי הציג כמה תכונות שאינן עומדות בשורה עם עמיתיו הסלית'רינים; סלית'רינים מטבעם הם אנוכיים ושאפתניים, אבל מאלפוי סירב לקחת קרדיט על מה שהיה ברובו מאמץ משותף. לא מאוד סלית'ריני מצידו.

וואו. אני מתחילה להישמע כמוך כשאני מסבירה דברים.

ג'.

~*~

הו, תהיי בשקט.

אבל כן, אני מבינה למה את מתכוונת עכשיו, תודה.

~*~

מתי שתרצי!

אז אחרי שדמבלדור עזב, מה קרה?

~*~

טוב, עמדנו בשקט קצת. לא ידעתי מה לומר, ובאמת שרציתי לתרץ תירוצים ולמצוא אותך או את הארי, או *מישהו* למען האמת... בדיוק עמדתי לומר משהו בסגנון של, "הו תראו! ג'יני מנופפת לי, אני חייבת ללכת!" כשהוא אמר, "יש לך דקה, גריינג'ר? אני רוצה להראות לך משהו," ומשך אותי אל המדשאות.

ה.

~*~

וזה מה שראיתי לפני שהאח האידיוט שלי הופיע.

~*~

כן, כנראה.

אז הוא החזיק בידי (מה שהרגיש, את יודעת, די נחמד בעצם – נחמד יותר מאשר היד של זכריה) והוביל אותי אל המדשאות.

המדשאות נראו *מדהים*, ג'יני! מי היה אחראי על כישוף פסלי הקרח? אני יודעת שמיניתי את כיתת הלחשים שלך כאחראית על הקישוטים, אבל הם היו פשוט פנומנאליים! הקסם הזה באמת מתקדם, להכין פסלי קרח בלתי-נמסים בגודל שניים וחצי מטרים כל אחד, בדמות קמעות הבתים... מי הכין את זה?

~*~

היית מאמינה שלונה הכינה את כולם בעצמה? ברגע שהיא הציעה את זה כולם חשבו שזה לעולם לא יעבוד. אבל הם היו *פנטסטיים*, נכון?

בכל מקרה, תפסיקי להתעסק איתי! ספרי לי מה קרה כשיצאתם החוצה!

ג'.

~*~

טוב. אז הוא לקח אותי עד לגבול היער – מה שהיה הישג לא מבוטל בנעליים שלי, אני חייבת להגיד לך. אני מתביישת להגיד את זה, אבל חשבתי שהוא הולך לתקוף אותי או משהו, ושהוא הביא אותי ליער בשביל להסתיר את הגופה שלי.

אבל זה לא היה המקרה. במקום זה, הוא הושיט לי זוג משקפיים. ואני הייתי די כזה, "אמ, מאלפוי, אני יכולה לראות, אתה יודע."

אולם הוא רק חייך ואמר לי להביט בהם מקרוב יותר. אז זה מה שעשיתי, ונחשי מה – לעדשות היה ברק ססגוני האופייני לרוק של פיוניות!

ה.

~*~

סלחי לי, הרמיוני, אבל זה נשמע די מגעיל. מה המשמעות של רוק פיוניות?

~*~

כשרוק כזה נמשח על זכוכית, הוא מאפשר לעין האנושית לראות יצורים קסומים מסוימים.

אז דראקו אישר שכן, אלו עדשות עם רוק פיוניות, ודחק בי לשים אותן.

ואז, הו ג'יני...

~*~

הו ג'יני מה? את עושה את זה שוב, 'מיוני! עשית את זה אחרי הוגסמיד, והייתי צריכה פשוט *להתחנן* בשביל להוציא ממך את הסיפור! *ספרי ליייייייייי*!

ג'.

~*~

אז דראקו, העדשות עבדו טוב?

בלייז.

~*~

יותר טוב משחלמתי, חבר. בבקשה תשלח את המון תודה לאימא שלך.

לעזאזל, בלייז, הבחורה הזו... זה מדהים אותי שלא ראיתי את זה קודם. יש בה הכל.

ד.

~*~

נשמע כאילו מישהו השיג זיון אתמול בלילה... אחרי הצגה מאוד פומבית של חיבה אתמול בלילה...

~*~

בכלל לא. אני לא רוצה לדחוק במזל שלי איתה. לקח כל-כך הרבה זמן להגיע עד כאן.

להציג לה את הפיות היה יותר מהנה ממה שדמיינתי. אחרי ששכנעתי אותה לשים את המשקפיים, הפה נפער בתדהמה ושמעתי אותה עוצרת את הנשימה. לאחר-מכן היא הביטה לכל הכיוונים, אז הנחתי שהפיות היו ממש מסביבנו.

ד.

~*~

איך ידעת שהפיות הולכות להיות שם? אף-פעם לא אמרת לי.

ב.

~*~

בעזרת ספר יקר מפז אחד שנקרא 'הוגוורטס: תולדות', ידידי.

היא פשוט נדהמה מהן. מובן מאליו שלא יכולתי לראות את מה שהיא ראתה – כי היה רק זוג משקפיים אחד – אבל ידעתי מהבעת פניה שזה שווה את זה. תראה, גריינג'ר יכולה להעריך כמה נדיר זה לראות מקבץ פיות אוונגרדיות, אז ידעתי שהיא ידעה כמה מיוחד היה הרגע.

החלק הכי טוב: היא שכחה שהיא החזיקה את ידי עד הסוף, ואז היא כרכה את זרועותיה סביב צווארי ולחשה, "תודה, דראקו, תודה רבה..."

וכל מה שיכולתי להגיד זה, "חג מולד שמח, הרמיוני."

~*~

אתה מאוהב בטירוף,  דרייק, אתה מאוהב בטירוף.

ב.

~*~

*הו אלוהים, הרמיוני!* הוא לקח אותך לראות את הפיות? רציתי לראות את הפיות כל חיי, אבל אמא אמרה שרק הנביאים יכולים לראות אותם. אני מניחה שהיא לא רצתה שאדע שמשקפיים עם רוק פיוניות הן יקרות מדי.

הו, 'מיוני, את כל-כך כל-כך כל-כך ברת-מזל! וכמה מתוק זה? מתנת חג המולד שלו הייתה לגרום לך לראות מקבץ פיות אוונגרדיות... משהו שכסף לא יכול לקנות...

ג'.

~*~

אני יודעת, ג'יני, הרגשתי כל-כך ברת-מזל וכל-כך מכובדת. וש*דראקו מאלפוי*, מכל האנשים, יחווה את זה איתי... זה היה סוריאליסטי. למרות שהוא אחד מהאנשים הבודדים שבאמת יעריכו איזו הזדמנות של פעם בחיים זו. הוא לא הפך למדריך ראשי סתם, אני מניחה.

ה.

~*~

לא, הוא לא.

אז... עדיין לא סיפרת לי על החלק הכי חשוב...

~*~

ואיזה חלק זה יהיה, מיס וויזלי?

~*~

החלק שהייתי עדה לו? החלק ששאלתי עליו מההתחלה? החלק הכי חשוב?

*הנשיקה, הרמיוני. אני מתכוונת לנשיקה המזוינת*.

~*~

הו כן... החלק הזה.

טוב, היינו בדרך חזרה אל בית הספר ואני בדיוק התכוונתי להיכנס לאולם, אבל דראקו תפס בידי ומשך אותי לכיוון פסל האריה. "את יודעת מי עשה אותם?" הוא שאל אותי, וברור שלא ידעתי באותו הזמן שלונה הכינה אותם, אז אמרתי לא. גם הוא חשב שהם היו מדהימים.

אז הלכנו לגב הפסל, והוא הפנה את פניו אליי. "תודה על שבאת איתי לנשף, הרמיוני." הוא אמר, "תודה על שנתת לי את ההזדמנות."

עדיין הייתי מעט מבולבלת מדבריו, אז הרמתי את עיני, להביט בו (כבר ציינתי כמה גבוה הוא? והייתי על עקבים!) ושאלתי אותו, "הזדמנות למה?" והוא צעד קרוב יותר אליי...

את היית חושבת שכבר למדתי את הלקח מהפעם הקודמת, נכון? אם הוא מתקרב, אל תעמדי שם כמו אידיוטית,  תתרחקי!

בכל מקרה, הוא צעד קרוב יותר אליי ואמר, "הזדמנות לעשות את זה כמו שצריך."

ואז דראקו מאלפוי נישק אותי.

~*~

היא נתנה לך לנשק אותה שוב, דראקו? פעמיים? וואו, היא חייבת לאהוב אותך. חוץ מזה, היא לא הכתה אותך הפעם, אז אני חושב שזה סימן טוב, כן?

בלייז.

~*~

לגמרי.

ד.

~*~

טוב, בהחלט יש לך יותר מזל משציפיתי. ציפיות שהתבססו על מערכת היחסים הקודמת שלי עם גריפנדורית מסוימת אחרת.

ב.

~*~

כן, קלטתי את כל קרב המבטים הזה בינך לבין וויזלי. ספר לי את הסיפור המלא – איך דרכיכם הצטלבו ונפרדו בכלל?

~*~

בעיקרון, הוויזלית אהבה את פוטר, ופוטר לא ידע שהוא אוהב את הוויזלית. הוויזלית רצתה להיות בטוחה שהיא טובה מספיק בשביל פוטר, כדי שפוטר יבחר בה. היא רצתה ניסיון במיטה. היא רצתה אותך, מאלפוי – כלומר את 'אליל המין הסלית'ריני'... אבל אתה היית עסוק במקצת במשימה שנתן לך אתה-יודע-מי. אז הוויזלית עשתה את הדבר השני הכי טוב – פנתה אליי.

היא פשוט ניגשה אליי לילה אחד כשסיימתי את ארוחת הערב שלי ואמרה בבוטות, "אני רוצה שתלמד אותי איך להיות בלתי ניתנת לסירוב במיטה."

מה יכולתי להגיד? היא לא הייתה מכוערת, וקיבלתי זיונים בחינם. מה אני יכול לבקש יותר?

~*~

הו.

טוב, לא ככה דמיינתי שזה היה, אבל אני אקבל את זה. מתי זה היה, שוב?

~*~

מאז השנה השישית שלנו, החמישית של ג'יני. ואז, אפילו אחרי שפוטר החל לצאת איתה (אחרי גביע הקווידיץ') היינו נפגשים מדי פעם בשביל 'לחדד את כישוריה'. היא אכן הייתה מאוד מוכשרת. אז עשיתי שגיאה חמורה – הבנתי שאני רוצה יותר.

~*~

הו, בלייז... הפרת את החוק הראשון שלנו: שמירה על יחסים מקצועיים עם היזיזות שלנו.

ד.

~*~

כמו שעשית עם גריינג'ר, אתה מתכוון?

~*~

עדיין לא שכבתי עם גריינג'ר, אז אל תנסה להתחכם!

אז אתה עדיין עם וויזלי?

~*~

טוב, אף פעם לא באמת הייתי איתה, נכון? אבל לא, היא סיימה את זה לפני הקיץ.

תראה, העניין הוא שהיא אמרה לי שפוטר לא היה טוב כמו שאני הייתי בלספק אותה ושהיא מאוכזבת. חשבתי שיש לי סיכוי איתה, אז ניסיתי כמעט... טוב... להפנות אותה נגד פוטר.

ב.

~*~

להפנות את הוויזלית נגד נער הזהב? חה. זה לעולם לא היה מצליח. היא בטח כבר בחרה את מקום חתונתם.

~*~

כן, הבנתי שכל המאמצים שלי היו לשווא לאחר שאני... בטעות... פלטתי את שלוש המילים הללו במהלך רגע שיא מיוחד.

~*~

הו בלייז, ידידי... חטפת את זה קשה לוויזלית...

ד.

~*~

הו אלוהים, ג'יני! בלייז זאביני התאהב בך?

הרמיוני.

~*~

כן... ואני הרגשתי כל-כך רע, כי לא יכולתי לעזוב את הארי. אני אוהבת אותו יותר מדי.

בלייז היה כזה, "אני רוצה שתבחרי בו על פניי."

~ ג'ין

~*~

אני לא יכולה לדמיין אותו אומר את זה... זה די נדיב ועדין.

~*~

הוא די נדיב ועדין, את יודעת... הוא רק לא נותן לאנשים לראות את זה. וגם זה גורם לי להיות עצובה, כי הוא הראה לי את הצד הפגיע שלו כדי להוכיח לי שאכפת לו ממני... ואני דחיתי אותו.

זו חלק מהסיבה לכך שהיינו די תרבותיים אחד כלפי השני; הוא לא יכול להביא את עצמו לשנוא אותי יותר משהוא שונא את עצמו על זה שנקשר למערכת יחסים שהייתה בבסיסה מערכת-יחסים-חסרת-רגש. ואני מרגישה כל-כך רע לאור העובדה שאני לא חשה כלפיו אותו הדבר, שאני חושבת שלפחות אוכל להיות נחמדה אליו.

אבל אמש... טוב, הוא רצה לרקוד איתי. ולא היה פוגע בי לרקוד איתו, אבל איכשהו לא יכולתי להביא את עצמי לעשות את זה.

~*~

ואז דראקו ואני באנו בדיוק שבלייז הכריז, "אף פעם לא ויתרתי עלייך, ג'יני, ואת עדיין לא יכולה להרשות לי ריקוד אחד? כמה גריפינדורי מצידך." לאחר מכן הוא ראה אותנו ויצא בסערה.

הרמיוני.

~*~

הו, 'מיוני... אהבה זה כל-כך מסובך. אני מקווה שאת ודראקו תעשו את זה טוב יותר.

חכי. אתם ביחד, נכון? הנשיקה הזו לא הייתה משהו זמני לפני שאת משתגעת לנו שוב, כמו שעשית אחרי הוגסמיד, נכון?

ג'יני.

~*~

אמ, אני לא יודעת. אף פעם לא ממש דנו בזה. אבל אני מניחה שאנחנו די ביחד, שכן הוא טרח לרקוד איתי כל הלילה ואז נישק אותי באמצע רחבת הריקודים...

~*~

*אני יודעת, ראיתי את זה! זה היה כל-כך רומנטי!*

והיית צריכה לראות את הפנים של האח האידיוט שלי! מרלין, זה היה מצחיק!

~*~

הייתי שמחה לראות את הבעתו של רונלד, אבל אני בטוחה שתביני שהייתי די עסוקה באותו הזמן...

הרמיוני.

~*~

את מבינה, אני לא אתן לך ללכת עכשיו, הרמיוני. את שלי.

ד.מ.

~*~

הממ... אני בטוחה שאוכל להסתדר עם זה...

ה.ג.

~*~

מעולה. מה את עושה אחרי ארוחת צהריים?

~*~

שום דבר בינתיים... תכננת משהו?

~*~

תפגשי אותי בחדר המשותף אחרי שתאכלי.

~*~

אוקי.

תודה שוב על ליל אמש, מאלפוי. על זה שפתחת את עיניי והראית לי שאנשים יכולים להשתנות.

~*~

מתי שתרצי, גריינג'ר. תודה גם לך, על זה שאת בחורה שכל-כך שווה את הרדיפה אחריה.

~*~

אני מניחה שזו מחמאה?

~*~

זו הייתה התוכנית.

ד.מ.

~*~

הממ... טוב, מאחר וזה אתה, אני אקבל את זה.

בלייז בסדר?

~*~

אני אקח את זה כאילו הוויזלית סיפרה לך את סיפור האהבה המחורבן שלהם, הא? כן, הוא ישרוד.

~*~

הוא יהיה טוב לג'יני, אני חושבת.

~*~

מדברת החברה הכי טובה של הארי פוטר?

~*~

אתה יודע שאני אוהבת את הארי, אבל הוא נותן לה לדרוך עליו! בלייז יאזן אותה. זה בהחלט יהיה משהו משעשע לצפות בו, זה הכל...

ה.ג.

~*~

אולי.

בכל מקרה, מה את עושה עכשיו?

~*~

לא הרבה, אני עדיין בפיג'מה שלי!

~*~

ממ, סקסי, גריינג'ר. בכל מקרה, תארגני את עצמך, אני מגיע לביקור. השפתיים שלי מעקצצות.

~*~

השפתיים שלך מעקצצות? נשמע כאילו אתה צריך לראות את מאדאם פומפרי, זה יכול להיות מדבק.

~*~

אני בטוח שהיא תגיד לי את מה שאני כבר יודע – התרופה היחידה היא נשיקה מהחברה השווה שלי.

~*~

חברה? טוב, אז למה את מבקר אותי? אתה לא אמור ללכת לבקר את פנסי?

~*~

הו, אל תתעסקי איתי, גריינג'ר...

~*~

אתה יודע שאתה אוהב את זה! אני אראה אותך בעוד עשר דקות.

הפרק הקודם