חייהם של השוכנים בצללים

אני יודעת שלא עדכנתי המון המון המון המון זמן, יש לי די הרבה פרקים מוכנים שרק מחכים לבטא, אך היא לא עונה לי ואנישוקלת להחליף אחת.

אז אל דאגה,

ובבקשה תגיבו! רק כי לא עדכנתי המון המון זמן.

ושאלה אחונה ממש חשובה, בנוגע לפיק של תתחתני איתי אוונס- יש לי פרקים שאין להם כול פאונטה (לפי דעתי)אתם עדיין רוצים שאני העלה אותם?

האם עדיף לאהוב משהו עד לשד עצמותיך, להיות מסורה לו בכול נים בלבך ודעת שגם הוא כול כך אוהב אותך. לחיות רק במה שיכול להיקרא אושר מושלם, לקום כול בוקר עם חיוך וללכת לישון מותשת אך עם חיוך גדול יותר. לחיות את כול זה באמת. אבל רק לתקופה קצרה, רק עד גיל עשרים ושלוש?

כי ככה הסתיימו החיים שלי, מגיל שבע עשרה עד גיל עשרים ושלוש החיים שלי היו קרן או אחת גדולה שנקודות החושך המועטות כמעט לא  השפיעו על האור המסנוור, אבל קרן האור הזו היא קצרה למדי, היא בקושי הצליחה להאיר על אחרים, ואז כשהיא חלפה, היא השאירה את חיו של בני באפלה כמעט מוחלטת במשך עשר שנים שלמות שהוא חיי תחת קרני השמש העמומות של אחותי.

וג'ימי. גם לג'יימס הייתה את קרן האור היפה ביותר שהכרתי. היה לנו טוב יחד וידעתי שהוא מאושר. שהוא נשק לי בכול בוקר, שפתיו החמות על שפתי וברכת הבוקר טוב שלו מהדהדת בחיי וצובעת אותם בגוונים נפלאים של שמחה, היה לנו טוב וקצר. מאוד קצר.

ואני גם היום לא יודעת אם זה היה שווה את זה, כול האושר לתקופה כול כך קצרה.

אני רוצה האמין שכן, אולי רק כי לא הכרתי משהו אחר.

מצטערת שזה ממש קצר.

יהיו עוד פרקים בקרוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא