אליזבת מאלפוי

 הרבה זמן לא עדכנתי הא? חחח
ממש כיף לי להיכנס לרשימת המנויים לפיק ולראות כל כך הרבה אנשים רשומים! אני מודה לכל התגובות מחממות הלב שביקשו המשך. אני ממשיכה מהר רק בשבילן.
זה פרק די קצר, שישפיע על כל המשך העלילה. 
סקרנתי אתכם, הא? חחח
תהינו! 

פרק 11
המחלה

שבוע חלף מהמקרה, וכל זכר ממנו אבד ונעלם בחשכה, אבל אליזבת עדיין הרהרה בעניין מדיי פעם, מוציאה אותו מהמקום החשוך בו הוחבא. היא הייתה מהרהרת האם הייתה עושה אחרת אם יכלה לשוב אחורה בזמן ולשנות. בכל פעם היא הגיעה למסקנה שלא. היא לא הייתה משנה כלום.
אליזבת הייתה שקועה במחשבות בחדר המועדון. היא לבשה גלימת בית ספר בצבע חום בהיר. משקפיה נפלו טיפה על אפה, והיא שלחה יד עייפה להרים אותם. רינה ישבה עם ספר עבה וקראה בו בעניין רב. שיערה הבלונדיני גלש על עיניה, אבל היא לא טרחה להרים את ידה ולהזיזו. ואוליבר השתעמם. כרגיל.
"מה את קוראת רינה?" שאל.
"ספר על מחלות קוסמים." ענתה עם ראשה תקוע עמוק בספר.
"למה?" הוא תקע בה מבט מופתע והיא החזירה לו מבט חמוץ.
"כי זה מעניין. מצאתי את זה בערימת ספרים שלי בספרייה, והתחלתי לקרוא את זה." ענתה.
"מה שתגידי." מלמל.
"אחח!" אליזבת פלטה צווחת כאב קטנה. היא הרגישה דקירה חדה בכף ידה הימנית. כל השבוע היא חשה דקירות בידה, אבל יותר חלושות, הן הרגישו כמו פעימות לב. אבל עכשיו זה הרגיש כאילו מישהו תקע לה סכין בידה.
היא הביטה בה, וראתה סימן מוזר. על ידה התחיל להיווצר כוכב. ועוד כוכב. הם התנגשו אחד בשני. הם היו זהובים וריבוע כחול וגדול הופיע גם, כך ששני הכוכבים היו בתוכו.
"מה זה?"היא מלמלה.
"זה פוקסימוס גיגט." קראה רינה בבהלה. "זו מחלת קוסמים מאוד נדירה, ומאוד מסוכנת. קראתי על זה לפני רגע."
"ומה זה עושה?!" קראה בבהלה. רינה דפדפה במהירות בספר עד שמצאה את מה שחיפשה.
"הנה זה: פוקסימוס גיגט. מחוקים כאן כמה דברים אבל כתוב שמהרגע שהסימן מופיע על גופך, את תרגישי דקירות כאב, ואחרי זמן מה את-" היא השתתקה.
"אני מה?!" קראה אליזבת בבהלה.
"אחרי כמה זמן את- את-" גמגמה רינה. שיערה הבלונדיני נפל על עיניה הפעורות בבהלה.
"מה?!" אליזבת חטפה את הספר מידיה של רינה וקראה במהירות. היא קפאה. "אני אמות?"

אליזבת ישבה על הכורסא עם ראשה בין רגליה ובכתה. בכי שקט ואומלל. רינה ישבה עם ערימה ענקית של ספרים ודפדפה בהם בטירוף. 
"זה היה נחמד אם תעודדי אותה רינה." קרא אוליבר בעצבנות והעביר את ידו בשיערו, לחוץ. הוא רצה לעודד את אליזבת, אבל לא ידע איך. זה אחד מהדברים שבנות מומחיות בו.
"ומה לדעתך יותר יעודד אותה, חיבוקים ומילים טובות, או הפתרון?" רינה ניסתה להקפיד על קול נמוך ותקיף, אבל קולה יצא צווחני וגבוה. כמה דקות של חוסר אונים עברו עד שרינה קפצה מכיסאה.
"מצאתי!" צרחה. אליזבת הרימה את ראשה במהירות מברכיה.
רינה קראה במהירות את הכתוב. היא הניחה את ידה על פיה בתדהמה.
"זה יהיה קשה, וזה אפילו מסוכן." לחשה רינה ביראה. היא הראתה לאליזבת ולאוליבר את העמוד בספר, מה צריך לעשות ואת הסיכונים הכרוכים בדבר.
"אני אהיה חייבת לקחת את הסיכון, או שאני אתחיל לכתוב צוואה." לחשה אליזבת בשקט והרהרה בדבר. 

הפרק הקודם		הפרק הבא