רק בדיחה לא מזיקה

לפרד, ג`ורג` ולי היה יתרון על פני הארי, רון, הרמיוני וג`יני במהלך השבוע; הארי, רון, הרמיוני וג`יני היו טרודים במבחני סוף המחצית, במיוחד בהתחשב בכך שלימודיהם הוזנחו משהו במהלך המלחמה, אבל מהצד השני רק לי העניק לבחינות מחשבה שנייה. לי והתאומים השקיעו זמן רב בתכנון זווית מהלכם, והצליחו לפתור בעיות רבות שצצו.

אז, בכל אופן, הגיע הרגע שמילא את שבעתם פחד: כולם עלו על רכבת `הוגוורטס אקספרס` לכיוון קינג קרוס. פרד, ג`ורג`, הארי, רון, הרמיוני וג`יני הלכו למחילה ולי לביתו.

אחרי נסיעה מתוחה ברכבת, אשר בה שני הצדדים מיהרו להכין תוכניות למקרה שהצד השני לא יפסיק מתחת לעיניה על גברת וויזלי, וכמו כן גם ביל וצ`רלי, שחיכו להם ברציף.

הם היו חייבים לנסוע ב`אוטונוס הלילה` אל המחילה, אשר ממנה ירדו בסמטה לא רחוקה מתחנת אוטובוס. האוטונוס היה מלא כל כך עד שהם אולצו להתפצל; גברת וויזלי, שלא הבינה שדבר מה פיצל את התאומים מהאחרים, לקחה איתה את מר וויזלי, ג`יני וביל אל הקומה העליונה, בעוד הארי, רון והרמיוני הושארו עם התאומים וצ`ארלי.

בעודם מסיימים לשלם על הכרטיסים, פרד לא יכול היה להתאפק מלתקוף את הרמיוני. "אולי נמשיך כאן?" אמר פרד כלאחר יד וחייך כשהסמיקה.

"לא, אני לא חושבת שכדאי," אמרה הרמיוני, נועצת בו מבט בעודה מתיישבת בקשיחות על כסאה; אף אחד משניהם לא רצה עדיין לדבר גלויות לפני צ`ארלי.

“את בטוחה? זה יכול להיות די- אה!" פרד הופסק ביללה בעוד האוטונוס היטלטל פתאום לצד. הארי הצליח לא ליפול על ידי כך שאחז בכל מה שיכול היה, וכמוהו עשה צ`ארלי, שנסע באוטונוס בעבר, וכך גם הרמיוני ורון, שהוזהרו על ידי הארי קודם. אבל התאומים שלא היו מוכנים עפו.

האוטונוס נסע בכל רחבי בריטניה, מוריד כמה נוסעים ומעלה מעט יותר. התאומים הלכו בעקבות האחרים ואחזו את מוטות מחזיקי הנרות שהיו נעוצים באוטונוס, תוך כדי נעיצת מבטים על הבעתם המדושנת מעונג של האחרים.

כולם היו מעט ירקרקים כשהאוטונוס נסע ל`מחילה`, והצריף קפץ הצידה עבור האוטונוס. "איך זה היה?" לחשה ג`יני בלהיטות כשנפגשו בחצר.

"בסדר, למעשה," אמרה הרמיוני, מצירה את עיניה לעבר פרד וג`ורג`.

"וואו, זאת הקלה… האוטונוס הזה זה משהו אחר, ביליתי את כל זמן הנסיעה באחיזה במוט שמעל לראש כשרגלי מהודקות על החלון, מדמיין שנראתי כמו קוף…"

"כן, אבל זאת הדרך הבטוחה ביותר לנסוע," אמר ביל, מחייך.

"ביל לימד אותי את זה," אמרה ג`יני בשמחה, "הוא עשה את אותו הדבר... קצת לא נוח, אבל טוב יותר מלהיות מושלך לכל הרוחות."

"לימדתי אותה את כל מה שאני יודע," אמר ביל, עוטף בידו את כתפיה על ג`יני; שניהם נראו מאושרים להיות זה בחברת זה שוב.

פרד וג`ורג` הביטו מבט אחד בג`יני וביל והלכו הישר אל צ`ארלי, אחזו בזרועותיו והצעידו אותו לעבר הבית.

"צ`ארלי, אחי, מה שלומך-"

"-יש לנו הרבה דברים לשאול אותך-"

"-בוא לחדר שלנו, נדבר קצת-"

"זה לא יכול להיות טוב," אמר ביל בחשדנות, מקדיר את מצחו כשצ`ארלי ירה בביל מבט חושש מעל לכתפו בזמן שהתאומים גררו אותו לבית. ביל רשם לעצמו ללכת לחלץ את צ`ארלי אם הוא לא יחזור בתוך שעה ופנה אל הארי, רון, הרמיוני וג`יני בעוד מר וגברת וויזלי עקבו אחר התאומים וצ`ארלי ונכנסו ל`מחילה`. "אתם יודעים מה הם רוצים?"

"למרבה הצער, כן," אמרה הרמיוני ביובש.

"אנחנו צריכים את עזרתך במשהו, ביל," אמרה ג`יני, מובילה אותו רחוק יותר מהבית.

"תמיד, ג`ין- מה קורה?"

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"זה לא מצחיק," יללה הרמיוני בפעם העשרים בעוד ביל צחק בטירוף.

"כן זה כן!" שאג ביל. "הו, אלוהים אדירים!"

הלילה ירד; הם ישבו בחוץ ליד האגם, איפה שהם היו מאז הגעתם, פחות זמן קצר בו אכלו ארוחת ערב. ביל הטיל עליהם לחש שיחמם אותם (כי לאחרים היה אסור לעשות קסמים מחוץ לבית הספר), והם בדיוק סיימו לספר לו את כל הסיפור, עד מלחמת המים.

"אני פשוט יכול לראות את פרד יושב שם, כולו זועף עם דלי על ראשו," נחנק ביל, דמעות של צחוק זולגות במורד פניו.

"זה כל מה שחשבתי לעשות," אמרה הרמיוני בכעס. "כמובן, נגמרו לי הרעיונות- נלחמתי בעזרת סמרטוט, למען השם, וכשהוא עצר אותי מלהכות אותו בעזרתו רתחתי מכעס-"

"הי, מאדאם פומפרי?" חיקתה ג`יני את פרד בצורה נפלאה. "את יכולה לעזור לי? האף שלי נשבר על ידי סמרטוט..."

כולם צחקו, אפילו הרמיוני. "אז," אמרה הרמיוני לבסוף, "תעזור לנו לחשוב על רעיונות?"

"את צוחקת?" התנשם ביל. "הייתי עושה הצרות של המדריכים הגדול ביותר מאז ג`יימס פוטר, כמובן שאעזור! זה היסטרי לחלוטין... אם תמשיכי ככה, ג`יני לא תזכה בתואר `המדריכה ששברה את המספר הגדול ביותר של חוקים`." פניה של הרמיוני הפכו ורודים משהו. "בואו נראה... רעיונות... המממ... אני מניח שתחילה כדאי שנגלה מה הם הרעיונות שלהם," אמר ביל, שקוע במחשבה.

"איך?" שאל הארי, מכווץ גבות.

"צ`ארלי, כמובן- הוא בוודאי שמע את הכל מנקודת מבטם של התאומים ויאמר לי הרגע שאשאל אותו..."

"לא," אמרה הרמיוני בתקיפות. כולם הביטו בה בהפתעה. "אני לא רוצה לדעת מה הן התוכניות שלו. אני רוצה לנצח בהגינות."

"בהגינות?" רון חזר על דבריה. "כל העניין הזה הוא ערמה של תחבולות מלוכלכות, `מיוני`; עכשיו זה עין תחת עין-"

"אתה יודע למה אני מתכוונת," היא אמרה בקוצר רוח. "אני לא רוצה לדעת את התוכניות שלהם, ואני לא רוצה שהם ידעו את שלנו." היא נעצה בביל במבט קשוח; הוא הרים את ידיו והנהן.

"אני אגיד לך מה," הוא אמר, "אני וצ`ארלי נברר מה הצד השני יודע, אבל לא נספר זאת לכם או להם, בסדר? אני אספר לצ`ארלי את מה שאני יודע, והוא יסתיר זאת מהתאומים, ולהפך. זה ייתן לי הזדמנות לתת לכם עצות טובות מבלי לעבור את הקווים."

"אתה בטוח שצ`ארלי אמין?" שאלה הרמיוני בחשדנות.

"כמובן שכן," אמרה ג`יני, מחייכת חיוך רחב ואוהב לעבר אחיה. "יותר מביל, למעשה. שניהם שותפים לפשע; כשהם היו בהוגוורטס הם גרמו להרס ונזק כמעט כמו פרד וג`ורג`."

"הם פשוט דאגו יותר שלא להיתפס," אמר רון. "ביל היה ממש טוב בזה- צ`ארלי נתפס מדי פעם, למרות זאת... לא כמו התאומים, אבל מספיק... הם היו אלה שגרמו לתאומים להיות כפי שהם, האמת-"

"אז עלי להודות לך על כל הבלגאן?" שאלה הרמיוני בקנטור את ביל.

ביל הרים את ידיו שוב בהכנעה מתלוצצת. "ייתכן שלימדתי אותם דבר או שניים... ילדי פלא, באמת." הוא חייך בהיזכרות. "יש לי מושג טוב למדי איך הם חושבים, תאמינו לי- צדקתם כשבאתם אליי בעניין הזה, חבר`ה, צ`ארלי ואני נגרום להם להיכנע."  

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

הרבה זמן לאחר שפרד, ג`ורג`, הארי, הרמיוני, רון וג`יני הלכו לישון, ביל וצ`ארלי נשארו לדבר בעודם נשענים על מיטותיהם בחדרו הישן של פרסי (פרסי עבר לגור בלונדון, קרוב למשרד). על החדר הוטל קסם שהפך אותו לאטים לקול (זה היה נחוץ, כדי שלא להעיר את כולם בצחוקם לשמע האירועים). "אז מה אתה חושב?" שאל ביל כשסיימו לספר אחד לשני מה שמעו באותו יום. "הופתעתי לשמוע את כל הדברים שהארי, רון, הרמיוני וג`ין חשבו עליהם, בהתחשב בתדמית של הארי, רון והרמיוני-  אבל אז, רון והארי הם קצת כמו גרסאות קטנות שלנו, והרמיוני היא פרד שמסתתר בתוך פרסי. למרות זאת, לא הופתעתי כלל שג`יני מעורבת בזה גם היא," הוא הוסיף בגאווה.

"למען האמת, אני לא חושב שהתאומים סיפרו לי הכל," אמר צ`ארלי בהרהור. "אני מתכוון, הם סיפרו לי את כל מה שהם עשו, אבל אני חושב שעדיין יש להם כמה סודות... ואני מתחיל לחשוב שלמעשה פרד מחבב את הרמיוני."

"לא!" אמר ביל בלהיטות, מתיישב.

"אולי," אמר צ`ארלי, צוחק בפראות.

"ובכן, זה יהיה מעניין," אמר ביל בזדוניות.

"אני גם לא מופתע, מאיך ששניהם דיברו עליה," אמר צ`ארלי, מחייך. "היא שיגעה אותם, באמת. הם הולכים להשתגע. למרות שאני בספק אם ג`ורג` מחבב אותה, לפחות עדיין לא."

"אף אחד מהם לא מודה בכלום, אה?" אמר ביל.

"כמובן שלא- אתה יודע, כשלימדנו אותם נראה ששכחנו ללמד את שניהם מספר דברים על בנות."

"אני לא יודע, הם הצליחו יפה למדי עד עכשיו," אמר ביל בהגנות. "בכל מקרה, לפי מה שג`יני סיפרה- רון הוא זה שאנחנו צריכים לדאוג בגינו, הילד הופך במהירות לאידיוט בכל מה שקשור לבנות... אבל מספיק עם זה, בצד של מי אנחנו?"

"למה שנבחר צד?" אמר צ`ארלי בחוסר דאגה. "אני חושב שלהרמיוני יש כל זכות לנקום אחרי מה שאחינו היקר עשה לה, ולתאומים יש כל זכות להמשיך את זה עכשיו כשהיא נקמה- מי יכול לבחור בצד? בכל מקרה, אני חושב שיהיה הרבה יותר כיף לתת לעניינים להתגלגל לשניהם... אחד נגד השני..."

"די מרושע מצידנו," אמר ביל. "אני אוהב את זה."

הפרק הקודם		הפרק הבא