עתידנו

"אז," סיכם הארי, מדבר עם הרמיוני ורון יחד עם ג'יני. ג'יימס היה אצל דמיאן, שיחק איתו, והופתע לגלות שיש להם אותו מוח קונדסאי. "אתם אימצתם ילד יתום מבית יתומים, שברח מבית היתומים, פרץ לבית שלכם ואיים עליכם באקדח?"

"כשאתה מסביר את זה ככה זה באמת נשמע לא הגיוני," נאנח רון. "אבל כן."

"זה היה הרעיון שלו," האשימה הרמיוני את רון.

"הוא צריך לחזור לבית היתומים. בטח אין לו תעודה, לא מכירים אותו במשרד הפנים... וישימו לב לחיסרון שלו."

"יכול להיות שהוא קוסם," הציעה ג'יני. "ואז הוא לא יצטרך להירשם במשרד הפנים של המוגלגים כי לא תישלחו אותו לבית הספר של מוגלגים,"

"יש סיכוי גדול שהוא לא קוסם." שללה הרמיוני את האפשרות, אך לא לגמרי. "אני רק אומרת, יש סיכוי גדול. והוא בן 10. הוא יקבל את המכתב בסוף הקיץ."

"שזה עוד שלושה ימים, בחתונה שלנו. אני מזכירה לכם, ב-27 באוגוסט."

"את לא מחזירה את הפרט הזה כל פעם שאת פוגשת מישהו, ג'ין," חייך הארי וגלגל את עיניו.

"למה אתם דוחים אותה כל הזמן?" שאלה הרמיוני. ג'יני והארי ישבו בספה והרמיוני ורון ישבו מולם. גם בספה. ג'יני נאנחה, ידו של הארי צנחה סביבה.

"בגלל הארי!" היא אמרה בכעס. "הארי פה רוצה לעשות חתונה בסוף הקיץ,"

"כמו ההורים שלי, ג'ין." הוא השיב.

"ההורים שלך התחתנו במאי, הארי," היא גיחכה.

"טוב, אז באנגליה לא כל כך חם בקיץ. יותר נעים כזה. אז אני רוצה בסוף הקיץ. תעשו לו ראיון, דרך אגב," הציע הארי. "לדמיאן. אם הוא קוסם, תשאלו אם משהו קרה לו בזמן האחרון. אם הוא עושה דברים מוזרים או משהו כזה - רגע, איפה הוא בכלל?"

"הוא בחדר שלו למעלה,"

"כבר יש לו חדר?" התפלאה ג'יני. "ג'יימס עדיין ישן אצלנו."

"ג'יימס בן שנתיים, ג'יני," חייך רון. "דמיאן בן 10. הרמיוני הקוסמת הכי טובה לגילה, נראה לך שהיא לא יכולה לארגן חדר למתבגר? היא מומחית בזה,"

לחיה של הרמיוני בערו. "די, רון," היא השתדלה לא לצחקק, אך חייכה, ולחיה נעשו ורודות. 

"טוב," הארי קם, וג'יני נשארה במקום. "אני הולך להביא את ג'יימס. זה הזמן להחליף לו,"

"תחליפו לו כאן. זאת לא בעיה, נכון?" תהתה הרמיוני.

"הו-הו, את יודעת בכלל מי זה ג'יימס סיריוס פוטר?" צחק רון. "הילד הכי מסריח בעולם!"

"לצערי, רונלד פה צודק," ג'יני קמה גם היא. "ג'יימסי באמת מסריח. ורון מקנא."

"מה?"

לפני שמישהו יכל להגיב, ג'יני עלתה למעלה. וצרחה את שמו של הארי.

"ג'יני!" הוא ישר עלה למעלה. רון משך בכתפיו, הרמיוני קמה, אחזה בידו ומשכה אותה, וכולם עלו למעלה.

חדרו של דמיאן. הקירות צבועים בשחור, ירוק וכחול. מיטת יחיד, שולחן עץ עם כלי כתיבה, מחברות, מחשב וטלוויזיה על הקיר. אלוהים יודע איך הרמיוני אירגנה את זה.

דמיאן ישב על המיטה. החדר היה מלא קצף, ראשו של ג'יימס היה לבן מקצף לגמרי. כולו לבן, תלתליו הקטן בקושי חומים וכהים, והוא רק צוחק ומוחה כפיים. הארבעה עמדו בחדר, מזועזעים. איך לעזאזל הוא עשה את זה?

"מצאתי את זה על השולחן." הוא נופף בעץ, מה שנראה כמו שרביטה של הרמיוני. היא נעשתה אדומה לגמרי. 

"אופס." היא חייכה אל רון, והוא לא החזיר לה חיוך. 

"כנראה שהוא כן קוסם." אמר הארי, וכולם הנהנו.

"אני קוסם?" דמיאן לקח את השרביט והחזיר אותו להרמיוני. "אני באמת קוסם?"

"כן, ואנחנו, ידידי," רון טפח על גבו של דמיאן והוביל אותו מחוץ לחדר. "אנחנו, אני והרמיוני, צריכים לדבר איתך על משהו שישפיע עליך."

הפרק הקודם		הפרק הבא