אהבה אסורה

למי שהעדיף לא לקרוא את הפרק הקודם, הנה תקציר פחות קשה ממה שהיה:

לדראקו היה עבר של פגיעה עצמית, הוא הצליח לבסוף להיגמל מזה, אך כאשר הוא ראה את צ'ו מנסה לפתח שיחה עם הארי, הוא חשב שהארי בעצם מדבר עם צ'ו, ובנוסף לנשיקה ולידיעה שצ'ו רוצה לחזור להארי, זה שבר אותו. הוא רץ לחדר הסודי שהוזכר בפרקים הקודמים ושם הוא פגע בעצמו. הארי נכנס לחדר אחרי שראה את דראקו בורח, ושם הוא מוצא אותו על הרצפה, כמעט מעולף.

 מקווה שהתקציר הזה פחות נורא. 

תהנו קוראים מתוקים ושבורי לב שלי♥

נ.ב

העלתי כמה פיקצרים חמודים לאתר, אז אם מישהו רוצה לקרוא ולהגיב- אני אשמח! עוד מעט אני אעלה עוד, וכשיאשרו אותם אני מבטיחה לעדכן! כבר מגלה שאחד מהם יהיה על דרארי :)

"הוא יהיה בסדר?" שאל הארי את מדאם פומפרי.

"אני מאמינה שכן. הוא הזיק לעצמו הרבה, המאלפוי הזה... מרלין הקדוש.." היא מלמלה והלכה.

ידיו של דראקו היו חבושות, והארי נמלא פחד רק מהמחשבה על מה יש מתחתן.

"הארי!"

הוא שמע קול מאחוריו.  הרמיוני התפרצה למרפאה כשמאחוריה רון.

"היי.." הוא מלמל.

"הכל בסדר? שמענו שמאלפוי במרפאה אבל לא יודעים למה, יש לך מושג?" שאלה הרמיוני בדאגה.

"לא... גם אני שמעתי שהוא במרפאה אז באתי לכאן לרגע לבדוק שהוא בסדר." שיקר הארי. הדבר האחרון שרצה היה שרון והרמיוני ידעו שדראקו...

לפתע, התפרצה למרפאה פנסי פרקינסון- ילדה מעצבנת מסלית'רין שהייתה דלוקה נואשות על מאלפוי.

"דראקו! מה קר-" היא השתתקה כשראתה את שלושתם. "מה אתם עושים כאן? לכו!" היא ירתה לעברם במבט עצבני.

"בדיוק התכוונו." אמר רון בחיקוי צפצפני שלה. 

שלושת הגריפינדורים יצאו מהמרפאה לכיוון כיתת הלחשים. הדבר האחרון שהארי רצה היה ללמוד, אך הוא היה חייב להעמיד פנים שהכל בסדר, מחשש שאנשים יתחילו לחשוד.

השניות עברו כדקות, והדקות כשעות. הארי הרגיש שהזמן עוצר מלכת, כשסוף סוף נשמע הצלצול המכריז על סיום יום הלימודים, הוא ארז את חפציו והעמיד פנים כאילו רץ לאולם הגדול, אך במקום להמשיך יש במסדרון כמו שאר תלמידי הוגוורטס, חמק ימינה. 

כשהגיע למרפאה דראקו כבר היה ער. "הארי! מה אתה עושה כאן?! לך מפה מהר, לפני שמישהו יראה!" 

"כולם באולם, אף אחד לא יבוא לכאן." הפטיר הארי ביובש.

"הארי..." אמר דראקו בשקט. "אני מבין למה אתה כוע-"

"לא, אתה לא מבין!" הארי התעצבן. "אין לך מושג איך זה לחיות עם העובדה שהחבר שלך פוגע בעצמו! אין לך מושג איך זה להחזיק את האהבה שלך בידיים ולצפות בה מדממת! אין לך מושג בכלום!!"

"נכון, אתה צודק, אין לי מושג." הסלית'ריני שמר על חזות רגועה. "אבל כן יש לי מושג איך זה לראות את החבר שלי מנשק את צ'ו צ'אנג ומתרחק ממני. "

הארי פתח את פיו כדי למחות, אך שום קול לא יצא ממנו. 

דראקו נשכב במיטתו ועצם את עיניו. 

"דראקו..." הארי ניסה. "תקשיב, זה ממש לא ככה, צ'ו נישקה אותי בכוח. לא רציתי את זה, ניסיתי לעצור אותה. היא ריתקה אותי לקיר ולא הצלחתי להשתחרר... בקשה תסתכל עלי! אני. לא. אוהב. את. צ'ו. לא רציתי לנשק אותה, בבקשה!" הוא התחנן.

במשך כמה דקות אף אחד מהם לא אמר מילה, אך לבסוף דראקו כיסה את פניו בשמיכה ופלט: "פשוט... לך." 

הארי הביט בו במשך כמה שניות. הוא לא האמין, למה מאלפוי לא קולט שזה מה שקרה?

הוא הרגיש שככל שהוא מביט בדראקו, כך עולים בו יותר רגשות אשמה ותסכול. הוא הלך משם, אך הרגשתו לא השתפרה.

הגריפינדורי גרר את רגליו לאולם הגדול. לפני שנכנס לשם, נשם נשימה עמוקה ולבש חיוך מזוייף ופתח את הדלתות. כצפוי, כל המבטים הופנו אליו, אבל הארי כבר למד להתעלם מהם. 

"איפה היית?" שאלה ג'יני. 

"סתם, טיילתי." תירץ הארי את איחורו.

"אתה בסדר?" היא שאלה אותו.

"כן, ברור." הוא אמר. כאב לו לשקר לג'יני, אבל זה היה עדיף מלהסביר כמה הכל חרא. 

הפרק הקודם		הפרק הבא