רבע פוסידון

רייצ'ל התעוררה מהשינה בתחושה רעה. זו לא סתם הרגשה, לא שמדובר באורקל. היא חיפשה את התיק שלה, שהכיל את חפציה האישיים, בלי למצוא אותו.

לאן הוא נעלם?

 אולי מישהו החזיר את התיק שלה למערה? לא שזה הגיוני, ליחשש קול במוחה.

הצעידה לא הייתה ארוכה מספיק כדי לגרום לה עייפות ותחושת נימול ברגליים אבל היא עשתה. היא ידעה שהיא עדיין חלשה, לא בכושר. שנכנסה למערה, הלב שלה הלם במרץ.

האם גנב לה את התרמיל חצוי בעל כוונות זדוניות?

היא שלפה סכין שהיה מוחבא בכיס פנימי של הסוודר הכתום שלבשה.

היא פקחה את עיניה לרווחה בהפתעה שנכנסה לחלל המרכזי. תמונה שקופה של ניקו ריחפה באוויר. ניקו, אנני וקליפסו עם שני זרים: בן ובת.

הודעת איריסנט?

חמישתם בהו באדם הממשי היחיד שעמד מולה.

 "כירון." זקוף, מציג לראווה את ארבעת רגליו (פרסותיו?). ידיו אוחזות בתרמיל שלה, מפשפשות בו.

הוא הסתכל אליה. הסכין שלה, צידו החד, פנה אליו, סנטימטרים ספורים בלבד מחזהו, מליבו הפועם.

הוא לא נראה מבוהל, רק נבוך. ""זה לא מה שאת חושבת."

"כן,אה? אתה קורא מחשבות עכשיו?"

ידה האוחזת בסכין רעדה.

"ריי-" התחיל ניקו לומר, אבל כירון שלח לו מבט משתיק.

"לא רציתי להעיר אותך," אמר כירון.

"אז גנבת לי את התיק?" שאלה בקור.

"רייצ'ל."

זה לא התקדם טוב, והיא לא אהבה את נימת קולו המאוכזבת. "מה רצית שיש בו?"

"את ה... המחברת שלך."

"המחברת שלי."

כירון נאנח. "את יכולה, בבקשה, לכעוס עליי אחר כך? יש לנו פה אורחים, וזה די דחוף."

רייצ'ל ניסתה לא לגלגל עיניים ולהאנח.

"זה קשור לפרסי..." ניסה ניקו להציל את כירון.

"אני לגמרי, התגברתי עליו," אמרה רייצ'ל. ניקו שלח לה מבט מפקפק של בן האדס, והיא נאנחה. "מה אתם צריכים?"

"תכירי, זה טוביאס וזאת כריסטינה."

"נעים מאד," אמרה רייצ'ל בחיוך שנראה יותר כמו עווית. "איך אתם מכירים אותם?"

"ברוב חוכמתם," קינטרה  אנני, "הם פירסמו מודעה על מחנה קיץ לילדים שנקרא.. מחנה החצויים. כן כן. כדי שתיצור איתם קשר בתדהמה."

"כי יש להם מכתב מאד מעניין שקיבלו, מחברה שלהם."

"איפה היא?"

"מתה."

רייצ'ל הניעה את משקלה מרגלה האחת לשנייה. "אה", גימגמה.

"הוא דיבר על משהו שהזכיר לי נבואה שמילמלת מתוך שינה," המשיך כירון. "אז רציתי לבדוק אם כתבת אותה פה".

"ואיך זה קשור לפרסי?"

"זה קשור, אנחנו חושבים, לנבואה של ארבעת הגדולות."

רייצ'ל רצתה לדפוק את הראש בקיר. "מה היה כתוב במכתב?"

"אנחנו חושבים, שיש שם רמז בקשר לעימותים."

רייצ'ל חיכתה שמישהו יסביר יותר.

"ב... עיר? שהם חיו בה, עשו ניסוי. גרמו להם לחשוב שהם האחרונים שחיים אחרי מלחמה ענקית. והיו שם פלגים. לכל פלג היה סמל".

"חמש פלגים," חייכה לקליפסו. "כמו ארבעת הגדולות והגלגל בחמישי."

"הסמלים שלהם," המשיך כירון,"היו מים לחוכמה, אש לאומץ, אוויר להקרבה עצמית, ואדמה לידידות."

"שזה היסודות של ארבעת הגדולות," השלימה רייצ'ל.

"בדיוק! היא גם כתבה משהו, שלא הצלחנו לפענח בדיוק. שמים הם מים, וזה כאילו ברור. שמים מכבים אש, שמים מרעידים את האדמה-"

"ושמים ואוויר יוצרים ביחד סערות".

"אני זוכרת שכתבתי משהו דומה לזה," הימהמה רייצ'ל. "מים מרעידים את האדמה... פוסידון לא מתואר כמרעיד האדמה?"

"ואדמה זה ריינה. כלומר, בלונה!"

"ומים... זה אתנה, ופוסידון! אין להם מריבות כי הם מודלים עכשיו ביחד!" התלהבה אנני.

"ואז זה אפרודיטה. והאחרון זה זאוס..."

הפרק הקודם