לוסי פורטס

"לוסי! מולי!" קרא רון ורץ אליהם כשיצאו מהאולם הגדול. "נגנב ממני משהו" אמר בין נשימה לנשימה. לוסי ומולי לקחו אותו לאחת הכיתות הקרובות.

"מה נגנב?" שאלה מולי והוציאה שוקולד מכיסה, השניים לקחו חתיכה. "הייתה לי תיבת עץ עם כל מיני העתקים היסטוריים שאני הכנתי, התיבה תחת לחש הקטנה ותחובה מתחת לכרית שלי ועכשיו היא איננה!" אמר  בלחץ.

"היא הייתה כבדה?" שאלה לוסי בעדינות. רון הנהן. "מה שיה בה היה חשוב?" שאלה מולי בעדינות ורון הנהן בשנית. "עד כמה חשוב ולמי?" שאלה לוסי.

"זה היה העתקים שאני ובני משפחתי מכינים במשך שנים, אין לזה ערך ממשלתי אני חושב. זה סתם זיופים." לוסי ומולי הביטו אחת על השנייה וחייכו. "בטח הגנב חשב שאלו הפריטים האמיתיים!" אמרה מולי בהתרגשות.

"אבל למה הוא גנב אותם? מה יש לו לעשות איתם?" שאל רון חסר אונים. "אולי הוא מתכנן איזה פולחן או טקס כולשהו" אמרה מולי בניסיון לשבור את המתח.

"בוא נישן על זה ונדבר מחר. בינתיים תנסה להירגע אנחנו נמצא את הדברים." אמרה לוסי ושלושתם יצאו מהכיתה, הבנות הלכו לכיוון מגדל רייבנקלו ורון לכיוון המרתף של הפלפאף.

"תרגיע! אתה עושה מלא רעש!" קרא קול ליד הכניסה לחדר מועדון של הפלפאף.

"אתה עוד תעיר את כל הטירה עם התלונות שלך" ענה קול שני. "לא אשמתי שאתה עושה מלא רעש! נו! תתקדם כבר!" כעס הקול הראשון.

"זה בהחלט אשמתך שאנחנו פה עוד פעם!" אמר הקול השני בלחישה רמה מספיק כדי שהקול הראשון ישמע. בעל הקול הראשון הסתובב.

"זה שהחפץ האחרון לא היה בתיבה זאת בהחלט אשמתו של הפרחח הבוצדם." אמר בכעס והתחיל ללכת מהר יותר.

"טוב בסדר, בסדר, אבל אתה לא יכול לעזור לסחוב אה?" מילממל הקול השני והמשיך לגרור את התיק שהיה ברשותו.

רון התעורר לפתע בחרדה וגילה שהחפץ היחיד שלא היה במזוודה, אלא מתחת למיטתו, נעלם. עקבות בוץ הובילו החוצה מהחדר. רון קם ורץ אחרי השביל.

 "ששש תקשיב" אמר הקול הראשון ונעצר במקומו. רון קפא והקשיב. "מה קרה?" שאל הקול השני. "כלום, כלום, חשבתי ששמעתי מישהו" אמר והמשיך ללכת.

רון התגנב הפעם יותר בזהירות אחרי שני הקולות. כשהגיעו לדלת השניים נעצרו. "נו תפתח כבר" אמר הקול השני בשיניים חשוקות. "

אני מנסה אני מנסה!" אמר בכעס הקול הראשון בזמן שהסתבן עם אצבעותיו.

רון הביט בשתיי הצלליות. אחת גבוה ודקה והשניה שמנה ונמוכה. לצללית הגבוה נוסף תיק בגדול מספיק לחפץ שנעלם לרון. רון הרים את שרביטו ומילמל לחש הרדמה.

הצללית הנמוכה שניסתה לפתוח את המנעולים נפלה על הרצפה, כך גם הצללית הגבוה עם התיק.

רון מיהר לעלף את שניהם וגרר אותם לארון השירות הקרוב. הוא זמן את המטאטא שלו ויצא בטיסה מהחלון הקרוב.

"לוסי! מולי!" קרא ודפק על חלון חדר השינה של שתיי הבנות. מולי קפצה ופתחה את החלון. "מה קרה רון? אמצע הלילה עכשיו!" לחשה בכעס.

"הגנבים הם פה! שניהם מעולפים בתוך ארון השירות שליד הדלת הראשית." אמר רון בלחץ. מולי הנהנה וניערה את לוסי.

רון חזר בטיסה לדלת הכניסה וחיכה לבנות. אחרי כמה דקות שתייהן הופיעות לבושות בבגדים חמים. רק עכשיו רון שם לב שהוא עם פיג'מה שהוא קופא מקור.

לוסי ומולי הוציאו את הגנבים בזמן שרון הלך להביא סוודר.

 הדמות בעלת הצללית הנמוכה התעוררה וראתה מולה שתיי נערות. אחת מהנערות הייתה בלונדינית בהירה ודיי גובה, לשנייה היה שיער חום בלונדיני ועור בהיר בגוון נורמלי.

"מה אתן רוצות ממני?" שאל כשגילה שהוא קשור. הבנות הסתכלו עליו. "שלום לך" אמרה הקצת יותר כהה מהשתיים.

"מי אתה? אם יורשה לי לשאול" שאלה הבהירה והתקרבה גם כן.

"מנדנגוס פלצ'ר, נעים להכיר" אמר ללא שמץ מהפחד שנראה בפניו. "אני רק טיילתי פה בטירה, אתן יודעות להעלות זיכרונות וכאלה" לוסי ומולי הביטו אחת על השנייה.

"אז למה לחבר שלך יש תיק ענק?" שאל רון שהופיעה מעבר לפינה עם סוודר מעל הפיג'מה. "אני בחופשה פה בהוגסמיד" ענה וצחק.

שלושתם הביטו בו בזלזול. "אז למה יש בתיק הזה חפץ שלי?" שאל רו והתקרב אליו.מנדנגוס התחיל להילחץ.

'מה אני יגיד להם? למה שיהיה לי חפץ שלו בתיק שלי?' "חפץ? איזה חפץ? יש שם רק בגדים וכלי רחצה, אתה יודע דברים רגילים שלוקחים לחופשה."

שלושתם עדיין הביטו בו. "מה? מה קורה פה? מי אתם?" שאל לפתע הבחור הגבוה. "נראלי שאתה זה שצריך לענות על שאלות ולא אנחנו, אז מי אתה?" אמרה מולי בכעס ופנתה על האיש הגבוה.

"אני... אה... הוא יגיד לכם מי אני!" אמר וניסה להצביע על מנדנגוס. לפתע אור חזר הגיע מהחלונות וסינוור אותם. "נראלי שנמשיך את הדיון הזה יותר מאוחר מר פלצ'ר וזה שלא יודע מי הוא"

אמר רון והתחיל לגרור את הכיסא של מנדנגוס בזמן שלוסי גררה את הכיסא של הגבוה.

הם הכניסו אותם לשרותים של מירטל המיללת. מאז שנפתח חדר הסודות בפעם השנייה אף אחד לא נכנס לשם, וגם מירטל לא תרמה הרבה לאווירה.

הם שיתקו אותם והלכו החזרה למעונות שלהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא