עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

דראקו חש מן שילוב מבחיל של סחרחורת וכאב, הוא מישש את ראשו בתמיהה בציפיה למצוא פצא כלשהו שיעיד על מקור הכאב, אולי הוא נפל.
הוא היה במקום שכולו לבן ולאט הוא הבין שיש גם קירות וחלונות ואנשים, הוא מצמץ מספר פעם כדי לוודות שהוא לא חולם.
"דראקו"קולה המוכר  והצורם של פנסי לצידו הוא הפנה את ראשו לעברה בדיוק בזמן שהיא קמה מן הכיסא ושתי זרועותיה נכפתו עליו בחיבוק חונק, הוא נאבק באינסטינק שבתוכו שאומר לו לזרוק אותה מעליו.
" פנסי" קולו היה קריר בדיוק כמו בפעם שהוא הסביר לה שהוא לא מעוניין בה יותר בצורה הזאת שבעצם הוא מעולם לא היה מעוניין בה בצורה כזו.
"מה אני עושה כאן?, איפה אני?"
"זה סיפור ארוך" היא אמרה במהירות אך זה לא מנע מימנה להמשיך "מאז שהתחלת לעבוד במשרד הקסמים הבוצדמית המטורפת ,גרינג'ר, שמה לך איזה שיקוי אהבה חזק במיוחד.
כניראה שהוא לא החזיק מעמד זמן רב תודה לסליתרין על זה!"
"למה את מתכוונת" דראקו מבולבל יותר מתמיד קימט את מצחו בכדי לנסות להיזכר אך הוא הרגיש שאין לו עבר חוץ מה שברור מאליו, אין בזכרונותיו האחרונים כלום חוץ מחור שחור.
"דראקו אתה היית אמור לפגוש את אוסטריה גרינגרייס לתיכנון האירוסים שלך לפני חודש ואז המתחסדת הנואשת  לא יכלה לעמוד בזה, היית מעט נחמד אליה והיא החליטה שאתה שלה"
אוסטריה גרינגרייס דראקו זכר את השם לפני המלחמה בשנתו החמישית אבא שלו סיפר לו שהוא אירגן את האירוסים שלהם כמקובל במשפחות טהורות דם, היא כניראה יצרה קשר בימים האחרונים, לא שהוא יכל לזכור.
"רגע גרינג'ר כמו הרמיוני גרינג'ר?" הוא שאל, רק עכשיו הוא קלט את השם שפנסי ציינה, הרי הרמיוני גרינג'ר שונאצ אותו והוא התגאה בכך אבל שהיא מאוהבת בו זה נשמע כמעט הזוי.
"כמובן שהרמיוני גרינג'ר איזו עוד בוצדמית באותו שם אתה מכיר" דראקו גיחך כמעיף מעליו את המחשבה הקודמת, כמובן שהבוצדמית הצבועה, תעשה משהו כזה נואש הוא לא התפלא אם היה לה קראש עליו עוד מימי לימודיהם.
"מה עוד פיספסתי"הוא התרומם על ידיו ומביט בה באותו זילזול מוכר שהיא זיהתה ובמובן מסויים התגעגעה.
"אני חושבת שהיא שיכנעה אותך שתעבור לגור איתה לא יכולתי ממש לדעת לנוכח העובדה שלא שמרת על קשר ולא עניתה למכתבים" היא אמרה בהיסוס ובצדק פניו של דראקו התעוותו בגועל מוחלט שהשתנה לדאגה.
"הדברים שלי!" דראקו קם מן המיטה במהירות אוחז בשרביטו שנח על השידה ישנה משימוש ציבורי של חולים שונים ,"רגע דראקו מה להגיד לאוסטריה?" פנסי שאלה מהר מספקי בשביל שהוא לא יעלם לפני לישמע אותה.
"אני אפגוש אותה מחר, אני.. אני אשלח לה ינשוף" הוא הוסיף בהיסח דעת ויצא במהירות מן החדר שהתברר כחלק מבית החולים על שם הקדוש מנגו משאיר את פנסי עם חיוך מסופק על פניה.
הרמיוני ישבה בביתה קוצצת את ציפורניה בחרדה 'איפה הוא, מה אם משהו קרה לו?' היא חשבה בחשש.
היא התרוממה מן מקומה והתכוונה ללכת להארי או רון כדי שיבדקו במחלקת הנעדרים בעוד שהיא תברר בבתי החולים אם נמצא אלמוני אך זה נמנע ממנה כאשר קולות גסים של תיקתוק נשמעו מן הדלת.
הרמיוני בריצה מיהרה לשם עיניה פקוחות לרווחה בציפיה לבלונדיני מסויים שנעלם מאתמול בלילה, "דראקו" היא קראה באושר לא מבחינה במבטו הספק כועס
ספק נגעל זרועותיה נחו על עורפו משכו אותו לחיבוק כמעט נואש שמקורו בפחד טהור ודאגה. ראשה נחת בדיוק באזור שבין צוורה לכתפה באופן כזה שלא ניתנה לו אפשרות אלה לחוש בריח הנעים של שערה המתולתל.
הרמיוני חשה את ליבו דופק בפראות וידיו שנראו לרגע כי הולכות להדק את האחיזה בה הרחיקו אותה מימנו, "איך את מעיזה?" עיניו הכסופות רשפו בזעם לעברה "מעיזה מה?, אני כל כך דאגתי לך מה קרה?" היא שאלה מניחה את ידיה על פניו החיוורות היא פשוט רצתה להתנפל עליו בנשיקות עכשיו,לחבק אותו ולא לעזוב רק בשביל לדעת שהוא באמת שם.
הוא איבד את כל מילותיו הפוגעניות לרגע אחד כשעשתה זו וניער אותה מעליו ברגע שהתעשת, זה לא נראה לו אמיתי אולי קצת כמו חלום מאוד מוזר היא באמת מתנהגת כאילו היא אוהבת אותו, פנסי כניראה צדקה.
"אל תגעי בי בוצדמית"הוא אמר בזילזול ונכנס לבית מסתכל סביבו מתעלם בבוטות בהרמיוני שנאבקה ברצון של עיניה לדמוע "בוצדמית ?"היא שאלה " ל-למה" וכשמין תובנה לא מוסברת הכתה בה היא הסתכלה בו עם מבט חלול.
"אתה לא אוהב אותי " היא יותר הכריזה משאלה דראקו זע במין חוסר נוחות לנוכח המבט מלא הכאב בעיניה,הוא תמיד יכל לקרוא רגשות מצויין אך הפעם הוא קיווה  שהוא לא יוכל לעשות פה. "צודקת"היהירות הישנה והברורה בקולו נשמעה בחוזקה,הכי טוב יהיה לזרום איתה הרי בכל מקרה אין טעם להטיח בה האשמות אולי הטירוף ישתלט עלייה והיא תעשה לו משהו. "אני לא אוהב אותך מעולם לא אהבתי רק רציתי לשחק קצת ולעזוב" היא שתקה והוא החליט להמשיך  "אז אתמול, אתמול לא קרה לך כלום פשוט היית עם"
"עם אישה אחרת, זה מה שרצית לשאול?" הוא הסתכל בה בשעשוע "כן, למען האמת ארוסתי, טהורת הדם" דראקו בחן אותה כאשר ידיה אחזו בגופה באופן חסר אונים עוזרות לבת מוגלגים לא להתפרק על הרצפה, לרגע הוא היה בטוח
שהיא תרביץ לו בדיוק כמו שעשתה בשנתם השלישית אבל לא היה שום זעם בעיניה להפך לא היה שום רגש  ברור שם.
"זאת אשמתי" היא אמרה בריקניות והביטה בחלל הריק  ולא בדראקו " לא הייתי צריכה להאמין ש.. אני כל כך טיפשה" היא הביטה על עצמה בגועל, היא הרגישה מטונפת, שהבית הזה מטונף.
"משהו שאנחנו מסכימים עליו"  הוא אמר עם חיוך לא מבזבז הזדמנות להטיח בה עלבון "אל תדאגי אני אני אשלך מישהו לקחת את הדברים שלי מפה ,להיות בבית מלא טינופת  כזה עושה לי  פריחה"
היא אפילו לא הביטה בו כשאמר זאת רק שתקה, 'אולי אין לה מה לומר כמו אדם שנתפס במעשה' הוא חשב בהרהור הרי זה לא יהיה כיף אם היא לא משתפת פעולה.
הוא התקרב אליה מנצל את ההזדמנות של הקיפאון שלה  "אבל גרינג'ר למרות מוצאך הדוחא" הוא הרים את ידו לעבר שערה לוקח תלתל סורר ומלפף אותו סביב אצבעו ומשחרר ובכך גורם לה להסתכל עליו.
"אני אשמח לנצל את האובססיה המובנת לחלוטין שלך, אולי אם אישתי לעתיד לא תהיה מהנה מספיק-" הוא לא הספיק להשלים את המשפט מכיוון שהיא הניחה את ידיה על כתפיו והטיחה אותו כנגד הקיר, והזעם לו ציפה
הופיע בעיניה החומות והיפות, יפות?, לא העיניים שלה לא יפות הוא סילק את המחשבה המעוררת חלחלה מראשו מנסה להתעלם מן העובדה שהיא צמודה אליו.
"אל- תתקרב- אלי -יותר" היא ביטאה כל מילה בברירות, דראקו רצה להענות לה, אך חשב שלנוכח הסיטואציה זה לא רעיון טוב כל כך.
"כל עוד אתה חיי, ואם אתה רוצה להמשיך לחיות, אתה לא תתקרב אלינו"
דראקו פתח את פיו באי הבנה מוחלטת, היא אמרה אלינו ולא אליי אך לפני שהספיק לשאול היא התעתקה בקול יריה והשאירה את דראקו בדירה לבדו.
-----------------------------------------------
פנסי הגיעה לאחוזה הענקית שערה השחור כלילה מסודר באופן מושלם על ראשה כל שערה במקומה, היא תמיד חשבה שמקצועיות היא בראש ובראשונה מראה חיצוני.
היא החלה לעבוד כעוזרת בחברת  המסחר של משפחת גרינגרייס וספציפית של אוסטריה שהייתה ראש מחלקה שמתמחת במלונות קוסמים שנקנו על ידי החברה, תחילה היא לא סבלה את הבחורה בידיעה שהיא
מאורסת מימי לימודיה למושא אהבתה הראשון וגם בגלל שנהגה לשלוח אותה לעשות דברים בנושאים שלא קשורים לעבודה.
אך בגלל יחסה שהיה באופן מפתיע חמים היא מצאה את עצמה נאמנה לאוסטריה שראתה בה יותר כחברה מאשר כעובדת, פנסי חייכה חיוך חושף שיניים לשומר הנאה והניח לה להיכנס לבית האחוזה
ועלתה לחדרה של אוסטריה שאמורה להיות עכשיו להיות עסוקה במניקור ופדיקור, שעות הצהריים של אוסטריה תמיד הוקדשו לטיפוח עצמי כל שהוא.
"פנסי, נו איך הלך?" הנערה כחולת העיניים שאלה את פנסי ברגע שהבחינה בה נכנסת לחדר, מרב התרגשות היא כמעט ובלי כוונה פגעה בעובדת הקוסמטיקה שעיצבה את ציפורניה.
"איפה הנימוסים שלי" אוסטירה במבוכה אמרה במהירות "שבי היא גם תעשה לך מניקו ופדיקור, זה בהחלט מגיע לך" פנסי חשפה חיוך גאה והתיישבה בכיסה המרופד לצידה של אוסטירה, חולצת את נעליה
בידיעה שעוד קצת גם היא תזכה לטיפוח, "כל הדברים ששמעת הם לא נכונים כמובן" פנסי אמרה בזמן שעיניה של אוסטיריה מרותקות לפניה "ובקשר להסדר הוא ישלח לך ינשוף מחר ויקבע איתך איפה להיפגש"
"זה נפלא" אוסטירה עם עיניים דומעות בהתרגשות לחשה "אני כל כך שמחה,הייתי כל כך עסוקה  בחברה והייתי בטוחה שאיבדתי את ההזדמנות שלי ואני לא יוכל להיות איתו, את חושבת שהוא יחבב אותי?"
"אל תדברי שטויות, כמובן שהוא יחבב אותך"  פנסי ביטלה את דבריה בתוספת של הינף יד, "דראקו לא טיפש, הוא אחד הקוסמים המוכשרים ביותר"
"אני מקווה" אוסטריה צחקקה ואיתה פנסי שלא מודעת שלמרות שהלחש שהטילה על דראקו מחק את זיכרונותיו הוא אינו יכול למחוק רגשות.  

הפרק הקודם		הפרק הבא