פנימיית דלפי

והרי המשימה השלישית...

תהנו

"גבירותיי ורבותיי," אמר דמבלדור. "בעוד חמש דקות אבקשכם לרדת לכיוון מגרש הקווידיץ', שם תתקיים המשימה השלישית. המתחרים מתבקשים לצאת עכשיו בעקבות אדון בגמן."

הארי קם ממקומו ונפרד מבני משפחת וויזלי ומהרמיוני. מזווית עינו הוא ראה את פרסי עושה את אותו הדבר. הם נפגשו ליד דלתות האולם הגדול, ביחד עם פלר, קרום ולודו בגמן.

"אתה מרגיש בסדר, הארי?" שאל בגמן בדרכם אל המדשאות. "בטוח בעצמך?"

הארי הנהן. "כן, תו-"

דבריו נקטעו על ידי קרקוש רם, כצליל מתכת הפוגעת באבן. הם הסתובבו וגילו את פרסי עומד במבט מיואש כשבידו רצועת עור וחרב הארד שלו על רצפת האבן למרגלותיו.

"אני מצטער," גמגם פרסי והתכופף להרים את חרבו. "אני פשוט- הארי, אתה מוכן לבוא לכאן רגע?"

הארי התקרב אליו, ופרסי הושיט לו את החרב. "אתה יכול להחזיק אותה עד שאני אגמור לקשור את הנדן? אני... לא מסתובב עם נדנים הרבה, אז אני תמיד מסתבך איתם..." הוא הראה לו איפה להחזיק.

הארי תפס את ניצב החרב בידו, והופתע לגלות שהיא קלה משחשב. הקת העטופה עור הייתה נוחה, אבל לא כל כך התאימה לידו.

זה יהיה נחמד ללמוד סייף יום אחד, חשב הארי. ככה הוא לא יצטרך להסתמך על השרביט שלו כל הזמן, ויוכל להגן על עצמו גם אם יקרה משהו לשרביט.

"תודה," קטע את מחשבותיו קולו של פרסי. הוא לקח את החרב בחזרה והחליק אותה לתוך הנדן, והם המשיכו ללכת בשתיקה לכיוון המגרש.

"בעוד רגע, ייכנסו המתחרים שלנו למבוך," רעם קולו המוגבר של בגמן. "ראשונים ייכנסו מר הארי פוטר ומר פרסי ג'קסון, בעקבותיהם יכנס מר ויקטור קרום, ולאחריהם תיכנס העלמה פלר דלאקור."

תשואות נשמעו מכל רחבי המגרש. הארי ראה את חבריו לבית גריפינדור מוחאים כפיים בהתלהבות, ולידם מריעים הקוסמים האמריקאים.

"אם כך," המשיך מר בגמן. "בהישמע השריקה, המתחרים הראשונים ייכנסו למבוך. שלוש... שתיים..." הקהל ספר איתו. "אחת!!" הוא שרק בחוזקה במשרוקית התלויה על צווארו.

הארי נכנס למבוך, פרסי בעקבותיו, וקולות הקהל הושתקו. הם היו לבדם.

פרסי החזיק מולו את חרבו, שהטילה אור חיוור על הצללים השחורים שסבבו אותם. הארי חשב שזה רעיון טוב, ולכן מלמל "לומוס,"

הם התקדמו ביחד, מכיוון שלא הייתה שום אפשרות נוספת, עד שהגיעו להתפצלות.

"נתראה," אמר הארי, ופנה ללכת בשביל השמאלי.

"בהצלחה," אמר לו פרסי לפני שנכנס לשביל הימני. "תשמור על עצמך, הארי."

במילים אלה הם נעלמו אחד מעיני השני.

הארי שוטט במבוך, לוחש לשרביט שלו כוון אותי מדי פעם כדי לוודא שהוא בכיוון הנכון. הוא פנה ימינה, אחר כך שוב ימינה, וקפא במקומו.

מולו הייתה מערבולת של... דברים. דברים שלא הפסיקו להתחלף. אנבת' מתה, אישה בעלת שיער חום מתה, גבר שמן מנופף בקלפים שבידו, נער בלונדיני עם עיניים זהובות וחרמש, אישה שנראתה עשויה מבוץ, גבר עם חצאית חומה ושחורה. מול המערבולת, עמד פרסי, רועד כולו, וחרבו אחוזה בידו ברפיון.

הארי הבין מיד מה קורה – בוגארט. למרות שאת התופעה המשונה של בוגארט מתבלבל הוא ראה רק כשהבוגארט נמצא מול קבוצת אנשים. רק סיבה אחת יכולה להיות לכך, הוא חשב, הפחד הגדול של פרסי הוא למעשה אוסף של פחדים גדולים.

הארי לא טרח לחשוב על זה. הוא פשוט הסתער קדימה ודחף את פרסי הצידה, נעמד מול הבוגארט בזרועות פשוטות. הבוגארט הפך מיד לסוהרסן. הארי הרים את שרביטו וקרא בקול יציב "רידיקולוס!!" הבוגארט נעלם בקול לחשוש.

הוא הגיע אל פרסי ועזר לו לקום, תומך בו עד שהתייצב.

"מ-מה זה היה?" שאל האמריקאי בקול חלוש.

"בוגארט," השיב הארי. "אני מבין שאף פעם לא נפגשת באחד?"

פרסי הניד בראשו. "תודה,"

הארי הנהן. "אין בעיה,"

הם המשיכו ביחד עד ההתפצלות הקרובה. הארי המשיך בפניותיו ימינה, בעוד פרסי פנה שמאלה ונופף לו לשלום.

"כוון אותי,"

השרביט הצביע ממש מולו. הארי הרים את מבטו, והנה הוא היה – גביע הטורניר. הוא ניצב על כן במרחק של כמאה מטרים ממנו.

הוא התחיל ללכת לכיוונו, מגביר את הקצב עם כל צעד, עד שהוא רץ. כשהוא הגיע לגביע הוא נעצר, מהסס מעט.

הוא לא ידע למה, אבל משהו בבוהק של הגביע גרם לו לחשוב שוב.

"הארי!!" נשמעה צעקה.

הארי הסתובב בחדות וראה את פרסי רץ לכיוונו.

"עכביש...ענק..." התנשף האמריקאי. "כרתי לו רגל...הוא ממש עצבני...קח את הגביע...."

"מה?" הארי התבלבל. "מה עשית?"

"עכביש! עצבני!" נופף פרסי בזרועותיו. "קח את הגביע, שנוכל לצאת מפה ולהשאיר אותו-"

דבריו נקטעו כשהוא נפל על הארי, שפגע בגביע. הארי הספיק לראות רגל עכביש שעירה ענקית לפני שהוא הרגיש משיכה מאחורי הקורקבן שלו. הוא הרגיש את רגליו מתרוממות, לידו הוא שמע את פרסי צועק, והוא לא הצליח להרפות מהגביע.

בתוך כל ההפתעה הוא הצליח להבין מה קורה. הגביע הוא מפתח מעבר.

הפרק הקודם		הפרק הבא