הצייד

וואי, מלא זמן לא עדכנתי ואני מבקש את סליחתכם על זה. אני די עמוס ובקושי מצאתי זמן אפילו להכנס לפורטל.

רוב הסיכויים שיהיו כמה טעויות או שגיאות כתיב ומקלדת בפרק, כי יש לי יד שבורה ואני מקליד רק עם יד אחת שהיא היד החלשה שלי.

אם תרצו אעשה היום עוד פרק.

נקודת מבט-ג'ון

מבחינתו של ג'ון, ה-"הצלחה" שלהם הייתה הצלחה חלקית. לא רק שזו רק ההתחלה של התוכנית שלהם, אלא שרוב האנשים באותו בר היו שתויים, ולא היו צלולים בדעתם ולכן הסכימו עם כל מה שרייצ'ל אומרת.

אז מתוך ארבעים אנשים שהריעו לרייצ'ל, הצטרפו אל החבורה רק איזה חמישה עשר אנשים. 

נפלא.

לדעתו האישית של ג'ון, זה היה מוזר.

הרי רייצ'ל דיברה בביטחון עצמי גדול כל-כך ובקול רם עם כריזמה גדולה, שאפילו ג'ון, אם היה הנער הכי שתוי בעולם, היה מצטרף אליה מיד. 

ג'ון הסתכל על רייצ'ל, שנראתה מבואסת שמכל-כך הרבה אנשים שהסכימו לדבריה רק קומץ אנשים הצטרפו אליהם באמת.

ולמען האמת. ג'ון כעס. 

זה לא מגיע לה. היא הייתה הנערה הכי אמיצה שהכיר, וזה רק מהיכרות של אולי שבועיים איתה.

ללא ספק,היה ראוי שיצטרפו אליהם, רק בגלל רייצ'ל.

היו צריכים להצטרף אליה יותר אנשים. ג'ון פנה אל רייצ'ל ואחז בכתפה.

"זה בסדר. זו גם התחלה."

רייצ'ל הסתכלה עליו. ג'ון חשב שהוא יוכל להסתנוור מעיניה הירוקות הבורקות.

"אני מאוד מקווה." היא אמרה לו.

"זה פשוט נראה לי לא הגיוני. כבר הם כנראה שמעו על כל מה שקורה, אז למה הם לא מצטרפים אלינו?"

"אולי-" הציע ג'ון, "הם לא חוו על בשרם את מה שאנחנו הרגשנו, הם כנראה לא יודעים איך זה לאבד אהובים לאנשים שמתנהגים כאילו הם אינם אנושיים."

רייצ'ל נראתה עצובה. "אז אתה אומר שאם יותר אנשים פה היו חווים את מה שאנחנו חווינו היו מצטרפים אלינו יותר אנשים?"

מבטה הפך עז.

"זה פשוט נוראי-דבר כזה, אפילו שזו לא אשמתם-כל הדברים הרעים שקורים, זה לא מובן. איך אפשר לשמוע על כל מקרי המוות האלה, על מה שקרה, ואז לא לעשות כלום, לצאת מתוך נקודת הנחה שלא יקרה לך כלום-זו מחשבה מוטעית. אם הרבה קוסמים יחשבו ככה, זה ממש יהיה כמו צאן שמובל לטבח, כמו עץ הנוסף למדורה."

ג'ון הסכים איתה בכל ליבו.

רייצ'ל הייתה גם חכמה מאוד, יותר מכפי שתיאר לעצמו ג'ון.

לאחר מכן הקבוצה הקטנה שלהם תפסה שני שולחנות, כולם ישבו וג'ון,רייצ'ל ולוקאס דיברו איתם.

"מה שמך?"

"דין הותר."

"למה אתה רוצה להצטרף אלינו?"

"נמאס לי לשבת מהצד ולשמוע איך טובחים רבים מאיתנו בלי לעשות כלום. אני רוצה לפעול."

"מה שמך?"

"לין גרודובסקי."

"למה את רוצה להצטרף אלינו?"

"דוד שלי נהרג על ידי המפלצות המוגלגיות ההן. אני לא יכולה שלא לרצות לנקום את מותו."

"מה שמך?"

"כריסטינה גולדשטיין."

"למה את רוצה להצטרף אלינו?"

"כי לא בא לי לחכות שיהרגו אותי, בא לי שיפסיקו את מעשי הזוועה. ובינינו, הבלונדיני הזה, לוקאס, מוצא חן בעיניי."

ג'ון, רייצ'ל ולוקאס הקשיבו לאותם אנשים, תמכו ועודדו, עזרו והבינו.

כשנערה בת גילם סיפרה להם כמעט בדמעות שאחיה הקטן בן השבע מת, רייצ'ל חיבקה אותה.

כשגבר סיפר ללוקאס שבנו נרצח, לוקאס הסתכל עליו בעצב והבנה.

כשנער סיפר לג'ון שהוא ראה את אמו נשרפת לנגד עיניו, ג'ון הנהן והניח יד מנחמת על כתפו.

"אז רק שתדעו-" סיכם ג'ון.

"ההצטרפות שלכם אלינו לא תהיה בטוחה, כמובן-"

"-ממש לא בטוחה." הוסיפה רייצ'ל.

"-ורוב הסיכויים שתמותו-" המשיך ג'ון.

"-בעינויים מחרידים-" אמר גם לוקאס.

"וכן. זה יהיה ממש מסוכן." אמר ג'ון וסקר את כל האנשים העומדים מולו.

"אתם בטוחים שאתם רוצים להצטרף אלינו?" שאל ג'ון. האנשים הנהנו והסכימו בקול.

"בסדר." אמר ג'ון וחייך.

"כי אנחנו עומדים לצלול עמוק אל תוך הסכנה."

צ'אק קיבל דיווחים והרגיש מרוצה למדי-ציד הקוסמים בבריטניה רק גבר.

קוסמים רבים מתו.

ועכשיו,בעוד צ'אק מסתכל בחיוך שבע-רצון על עוד קוסמים הנשרפים על המוקד-על הצרחות שהיו מוזיקה לאוזניו, על ריח המוות שהגיע לאפו, הוא קיבל החלטה.

הגיע הזמן לשלב הבא. והחשוב ביותר בתוכניתו.

הפרק הקודם		הפרק הבא