אווטאר קלאש - ספר אדמה

הי חבר'ה!

סליחה שהתעכבתי. היה לי בשבוע שעבר מלא דברים על הראש אז לא היה לי זמן להמשיך את הפאנפיקים.

קלאש התעורר משנתו.
השמש ביצבצה מעל קו האופק.
הוא שיפשף את עיניו ויצא מהמיטה.
אתמול הוא נרדם מאוד מוקדם – הוא היה מותש מהמסע.
מר מוטה הציע לו חדר שינה בקומה השנייה.
הוא נזכר שהוא אפילו לא טרח לאכול ארוחת ערב.
קלאש הביט סביבו, והופתע לגלות שהוא לבד בחדר.
בדרך כלל, הוא זכה לשמוע את צליל נחרותיהם של אחיו הקטנים.
זה היה חדר נאה ורחב, קירותיו מקושטים בציורים יפים של נופים.
אח קטנה בערה בפינת החדר, משרה אוירה נעימה.
חלונו השקיף אל הים הפתוח, והריח של החוף מילא את החדר.
קלאש יצא מהחדר וירד במדרגות העץ הלולייניות.
"קלאש, אתה רוצה לאכול משהו?" אימו ישבה במטבח עם קערית מרק. "אתמול פיספסת את ארוחת הערב."
קלאש הינהן, ונכנס למטבח.
איש מהלוטוס הלבן, שערו שחור ועיניו כחלחלות, עמד מול הכיור ושטף קערות בכשפות מים.
"מי אדוני?" שאל קלאש.
"אני יואן," אמר האיש. "אני ידוע גם בתור צאצא של צוקו, שהיה בצוות האווטאר של אווטאר אנג."
"אנג?" אמר קלאש בתמיהה. "חשבתי שרנה הייתה האווטאר שלפני."
יואן צחק.
"אנג היה האווטאר שלפני רנה," אמר יואן. "כשף האוויר האחרון מתקופתו. בזכות אנג יש בימינו כשפי אוויר."
קלאש הינהן.
הוא לקח מנה מהמרק המהביל שהוגש על השולחן, והתיישב ליד אימו.
"אתה מתרגש?" שאלה אימו של קלאש. "אחרי הכל, אתה הולך להתחיל את אימוני האווטאר שלך היום!"
קלאש לגם מהמרק.
"אני חושב שכן..." אמר. "חבל רק שאני צריך להתחיל מכשפות אדמה. למה אני צריך ללמוד כשפות שאני כבר יודע?"
"אני לא יודעת," הודתה האם. "אבל אנשי הלוטוס הלבן יודעים מה הם עושים. אני מאמינה בהם שהם יהפכו אותך לאווטאר המושלם. אבל בשבילי אתה מושלם גם בלי להיות אווטאר."
קלאש חייך.
"תודה... אימא..."
יואן התיישב ליד קלאש.
"אימא שלך צודקת," אמר יואן בחביבות. "חוץ מזה, אנחנו יודעים שאתה טוב בכשפות אדמה, אבל הדרך הטובה ביותר ללמד את האווטאר היא קודם לחזק את מה שהאווטאר כבר יודע."
"אני מבין," אמר קלאש.
"ועכשיו," אמר יואן. "כדאי מאוד שתזדרז. האימונים שלך יתחילו בשעות הקרובות."

מר מוטה הסיע את קלאש בעגלה ברחובותיה של העיירה.
העיר נראתה מאוד עליזה בשעות אלה של היום.
רחוב המה באנשים הצועדים עם סחורה, מפטפטים אחד עם השני, או יוצאים לטיול בוקר.
בכיכר גדולה, פסל של נערה כהת עור בעלת שיער שחור ועיניים תכולות, התנשא – אדיר ביופיו.
קלאש הבחין כי עבודה רבה הושקעה בפסל זה.
הפרטים היו מאוד מדויקים, והפסל נראה מאוד מרשים.
"לכבוד מי הפסל הזה?" שאל קלאש.
"זהו פסל של אווטאר רנה," אמר מר מוטה. "אנשי העיירה אוהבים את האווטאר – הם מאוד ישמחו לראותך!"
"מה?" קלאש הביט במר מוטה באי הבנה. "איך הידיעה פשטה כל- כך מהר? כולם פה יודעים שאני האווטאר?"
"כמובן!" אמר מר מוטה. "הידיעה התפשטה כמו אש בשדה קוצים!"

העגלה נעצרה.
קלאש הביט סביבו.
הם היו ברחוב עם בתים גדולים ומפוארים.
קלאש לא חשב שעיירה כל- כך קטנה יכולה להרשות לעצמה דבר כזה.

"זה הרחוב של העשירים בדקוטה," הסביר מר מוטה.
"אני רואה," אמר קלאש בעיניים נוצצות.
"הבית של המורה שלך נמצא ממש פה," מר מוטה הצביע על הבית שלידו הם עצרו. "אתה יורד?"
קלאש קפץ מהעגלה, וצעד עם מר מוטה לאורכו של שביל גישה מרוצף אבנים מבריקות.
משני הצדדים נפרשו מדשאות ירוקות, עם ריח רענן.
מזרקה משיש לבנבן נוצץ ניצבה על הדשא, ובה פסלונים של מלאכים שמפיהם יוצאים המים בקשת חיננית.
הבית עצמו היה אפילו יותר מרשים.
שער ברזל ענקי היתמר לגובה, מעוטרים בפרחי בר אמיתיים.
הבית – קלאש היה יותר בטוח שזו אחוזה, נבנה מלבנים בצבע ארד.
גגו של הבית היה ירוק עם קו מתאר עבה בצבע צהוב.
סמל ממלכת האדמה – עיגול ובתוכו ריבוע, התנוסס על הדלת המוזהבת של האחוזה.

"אתה בטוח שמצאת את המורה הטוב שבילי?" שאל קלאש.
הוא ראה בעיני רוחו איש זקן ומפונק, שלא יוצא מהמיטה שלו, ושותה תה כל היום.
לא בדיוק המורה הטוב ביותר.
"אני בטוח," אמר מר מוטה. "חברי הלוטוס הלבן בטוחים."
הוא פתח את השער, והשניים עמדו מול הבית אדיר הממדים בדממה.
הם עלו במעלה גרם מדרגות רחב.
לבסוף, מר מוטה הקיש על הדלת המוזהבת, וחיכה.
לרגע אחד לא נשמע כל מענה, ואז הדלת נפתחה.
בפתח עמד איש בגיל העמידה, אם כי השרירים שבלטו על זרועותיו, העידו על כך שהוא שומר על כושר.
שיערו הכסוף הזדקר על ראשו, ועיניו הירוקות- אפורות בחנו את קלאש בריכוז.
למרות העובדה שהוא היה עשיר, לא נראה שהוא טרח להיראות מכובד.
סרט אפור, תואם את גופייתו, נכרך סביב מצחו.
מכנסיו היו פשוטים, אפילו מעט בלויים, וחגורת עור עבה על מותניו.

"אפשר לעזור לכם?," קול עמוק, שמשדר שהוא עבר הרבה בחייו, בקע מגרונו.
הוא לא נראה כאילו הוא מתרשם מהעובדה שאיש עם לבוש של הלוטוס הלבן עומד מולו.
"דיברתי איתך," אמר מר מוטה.
"אתה לא מוכר לי," השיב האיש בבוז קל.
"האווטאר בא אליך כדי ללמוד כשפות אדמה," אמר מר מוטה.
האיש הרים גבה בשעשוע.
"ואיך אני אדע שזה האווטאר?" שאל האיש.
מר מוטה הביט בקלאש במבט של, תראה לו.
קלאש הבין את הרמז.
הוא רקע ברגליו, והרים סלע בכשפות אדמה, מול עיניו הבוחנות של המורה העתידי שלו.
קלאש נתן לסלע ליפול שוב על הרצפה.
הוא עצם את עיניו, בריכוז.
האש בערה בקרביו.
הוא הרגיש את החום.
ואז אש יצאה מהמקום שקלאש הכי פחות ציפה אליו.
הוא נשף אש מפיו, ממש כמו דרקון.
פניו של האיש היו שחורות לגמרי.
הוא הביט בקלאש בהפתעה, שניסה לא לצחוק.
"אני מצטער מאוד," אמר קלאש.
"מצטער?" האיש ניגב את הפחם מפניו. "זה היה מדהים!"
קלאש חייך.
"אתם מוזמנים להיכנס לביתי," אמר האיש. "אני מאוד מצטער שלא האמנתי לכם. אני פשוט לא רוצה לקחת סיכונים מיותרים..."
הם נכנסו אחריו לבית.
הרצפה כולה הייתה מכוסה בשטיח בעיצוב של ממלכת האדמה.
שולחן עגול ורחב ניצב באמצע הסלון.
דיוקנאות גדולים של מה שנראה כמו קרובי משפחה שהמורה לכשפות אדמה קישטו את הקירות.
אחים גדולים ריצדו בכל פינות החדר.
ריח של תה עמד באוויר, ואכן, המורה, שבדיוק נעלם מן העין, חזר עם מגש של עוגיות וכוסות תה.
הוא הניח אותו על השולחן, והתיישב על הספה.
"תתכבדו," המורה סימן להם להתיישב לידו על הספה. "שכחתי להציג את עצמי. קוראים לי מיראי. אני אהיה המורה שלך לכשפות אדמה בזמן הקרוב."
קלאש הינהן, ולקח ספל תה מהשולחן.
הוא הציג את עצמו בפניי מיראי, וסיפר לו על הבית שלו שנשרף.
"ואתה באת בלוויתו של אדון גארן מוטה?" שאל מיראי.
"כן," אמר קלאש, בהפתעה קלה מהעובדה שהאיש נקב בשמו הפרטי של מר מוטה, שאותו לא שמע קודם לכן.
"אז בוא," אמר מיראי. "אני אציג בפניך יכולות שלא ידעת מעולם שכשף אדמה מסוגל להן.
מיראי הוביל את קלאש אל היציאה האחורית מהבית.
גבעה גדולה היתמרה אל מולו.
קלאש הבחין במשהו אפור בפסגה, אבל לא הצליח להבין מה פשרו.
מיראי סימן לו ללכת בעקבותיו, והם עלו במעלה הגבעה.
קלאש הגיע לפסגה בהתנשפות, אם כי מיראי לא נראה כאילו הוא סובל מקשיי נשימה על אף שהיה מבוגר שהרבה ממנו.
הדבר האפור שקלאש ראה מקודם היה כעת הרבה יותר ברור.
זה היה דגם מתכתי דמוי פרמידה, בגודל של פי שתיים מקלאש.
"היום," אמר מיראי. "אתה תלמד לשלוט ביסוד החמישי."
"אין דבר כזה!" מחה קלאש.
"כמובן שיש," אמר מיראי. "היסוד הזה מתקשר לאדמה, ולכן כשפי אדמה בודדים מסוגלים לשלוט בו. זוהי כשפות המתכת."
"מתכת?" אמר קלאש בהלם. "אי אפשר לכשף מתכת!"
"האמנם?" אמר מיראי.
הוא נגע בשתי ידיו בפירמידה המתכתית, ועצם את עיניו.
"כשפות המתכת מצריכה ריכוז רב," אמר מיראי.
הוא קמץ את ידיו לאגרוף, והמתכת החלה להתקמט כמו מגילת קלף.
קלאש הביט בנעשה באי אמון.
מיראי תלש את צלע הפירמידה מהדגם, והחל להרים אותה באוויר בכשפות מתכת.
לבסוף, הקיר המתכתי התקפל למעיין כדור, ומיראי הניח לו להישמט לאדמה.
"וואו," אמר קלאש. "זה היה מדהים!"
"תודה," אמר מיראי. "ועכשיו תורך!"
"מה?" קרא קלאש. "זה שנים של ניסיון! אתה לא יכול פשוט להגיד לי לעשות את זה!"
"הצדק איתך," אמר מיראי. "אבל אתה רכשת את הניסיון בארבע עשרה שנים האחרונות."
"אתה באמת חושב שאני מוכן לזה?" שאל קלאש.
מיראי רק השיב לו מבט מלא משמעות.
"אני רוצה שתרים את כדור המתכת באוויר," אמר מיראי.
קלאש השיב בהינהון.
הוא פרש את כפות ידיו ועצם עיניים.
הוא התרכז בכדור המתכתי שהיה מונח על האדמה.
לנשום עמוק. להתרכז.
קלאש עמד שם במשך חמש דקות, אבל הכדור סירב לזוז.
"זה לא אמור לקרות מהר," אמר מיראי. "תן לזה זמן..."

בשעות הבאות קלאש התאמן בכשפות מתכת.
בינתיים הוא לא הצליח להרים פיסת מתכת.
אחרי שהשיעור נגמר, הוא המשיך להתאמן.
בארוחת הערב, הוא נשבע לאימו שהוא הצליח לגרום לסיר לזוז.
"אל תדבר שטויות," אמרה אימו. "זה ייקח לך עוד זמן."

קלאש לא הצליח להירדם.
הוא שכב במיטה שלו, והתעסק עם כפית מתכת מתחת לשמיכה.
מיראי, המורה שלו לכשפות אדמה, אמר לו שהוא מוכן לזה, אבל הוא אפילו לא הצליח לעקם כפית.
לפתע נשמע קול של צעדים.
קלאש מיהר להעמיד פני ישן.
הדמות נכנסה לחדר.
קלאש פתח את עיניו לחרך צר.
מר פונג היה בחדרו, מנסה לצעוד בלי להשמיע קול.
קלאש הבחין במשהו שניצנץ בידו לשבריר שנייה, ואז נעלם.
"מר פונג," סקרנותו של קלאש גברה על הרצון שלו להעמיד פנים שהוא ישן.
עיניו של מר פונג נפערו באימה טהורה כשהוא שמע את קולו של קלאש.
קלאש התיישב על המיטה.
"סליחה שהבהלתי אותך," אמר קלאש. "בוא, שב לידי."
מר פונג נראה מהוסס, ואז החליט לבסוף להתיישב.
נראה כאילו הוא מנסה להסתיר במשהו שהוא מחזיק.
"למה אתה מתנהג ככה?" אמר קלאש. "למה התגנבת לחדר שלי?"
"אני..." זיעה ניגרה ממצחו. "חיפשתי..."
קולו של מר פונג גווע.
קלאש ניסה לחשוב.
הוא ידע שמשהו לא בסדר.
הצורה בשבה קלאש דיבר.
הפעמים שבהם הוא הסתכל עליו בצורה מוזרה.
השתיקה התמידית שלו.
ההבזק המוזר בעיניים שלו.
ואז הוא הבין.
הוא ראה את אותו ההבזק בעיניים של-
"אתה!" קלאש צעק, והתנפל על מר פונג.
חיוך נבזי עלה בפניו.
"הגיע הזמן, ילד חכם..."
הוא העיף את קלאש על הרצפה, ונעמד.
החפץ הנוצץ שבידו נחשף.
סכין ארוכה וחדה.
"מה עשית לחבר שלי!" קרא קלאש בזעם.
"זה כבר לא משנה..." קול מצמרר בקע מגרונו של חברו של קלאש לשעבר.
דמעות עלו בעיניו של קלאש.
לא היה לו שום נשק חוץ מהכפית המגוחכת שבידו.
הפעם הוא ידע שאין לו סיכוי.
גופו של מר פונג החל לעלות בלהבות שחורות כפחם.
עיניו קיבלו גוון אדמדם.
הסכין הכסופה התארכה והפכה לחרב חדה כתער, זוהרת באור ירוק.
קולו של השד ליחשש.
"זה הסוף שלך, אווטאר!"

המשך יבוא...

עוד שני פרקים אחרונים!

אני מזכיר לכם, הפאנפיק לא נגמר, יש פאנפיק המשך ושמו "אווטאר קלאש - ספר מים".

אז תגיבו, כי סופו של הפאנפיק מתקרב.

הפרק הקודם		הפרק הבא