אוכלי המוות ולחש הקורונומוס

אזזזזז! אחרי המון זמן שלא כתבתי, הנה לכם פרק חדש מהנילון! כרגיל, תודה לרוונה. הנה:

ויתור זכויות לג'י קיי רולינג

-------------------------------------------------------------------------------

הארי ירד ממגדל אסטרונומיה בפנים מבוהלות ומודאגות.
"זה נכון?" שאל רון. "הם באמת הטילו מצור?" על אף שהארי רצה לענות לה התשובה המרירה לא יצאה מפיו.
"כן," קרקר הארי. "זה נכון..." הבעת עצב התפשטה על פניו של רון.
"מה עושים מכאן?" שאל רון.
"צריך למצוא דרך לצאת, ומהר," קבע הארי. "רק כך יש לנו סיכוי להמשיך."
שניהם ירדו אל האולם הגדול לעוד ארוחת בוקר. צבא הווגורטס נראה ממורמר לא פחות מהארי עצמו, ופי כמה וכמה יותר אחרי שיודעו על המצור של אוכלי המוות על הטירה.
"מה קרה?" שאל הארי את קינגסלי שנראה ממורמר יותר מהשאר.
"הנביא..." אמר קינגסלי, "קראת?"
"לא," ענה הארי. "משהו מעניין?" קינגסלי הושיט להארי את העיתון שאחז.
"פיטוריו של שר הקסמים, הבריחה של שאקלבולט, זה-שאין-לנקוב-בשמו נראה בדרום לונדון, רכבת האקספרס להווגורטס לא מגיעה לתחנה-" הקריא הארי את הכותרות של העיתון. "אוי, קינגסלי..." אמר הארי ורכן לידו.
המשך היום היה זוהר לא פחות; אוכלי מוות חדרו פעמיים את הגנות הטירה והורחקו על ידי הארי; רון המשיך להתאבל על הרמיוני; ודמבלדור ומקגונגל עדיין לא הבריאו.
העיתון המוגלגי המשיך לדווח על מגיפה שמשתוללת במדינה ומופצת לאט אל העולם כולו ולאף אחד לא היו חדשות טובות. בבוקר יום שבת התעורר הארי והזדעזע - כל חדרו היה מבולגן, וגוף אנושי היה מוטל על הרצפה. הוא בחן את החדר והבחין בשני שרביטים מוטלים על הרצפה. הוא שלף את שרביטו וסידר את החדר. הוא רכן מעל האדם והזיז שיער שחור מפניו. הוא הפך את הדמות וגילה את אוכל המוות דולוחוב ספק מת - ספק משותק.
הוא יצא מחדרו ונחרד לגלות חפצים שבורים ורסיסי זכוכית מפוזרים בכל מקום. הוא הרים שרביט נוסף שמצא והתקדם לאולם הגדול. באולם הגדול שכבו כעשר דמויות מדממות, אך חיות. הוא הזיז את הדמויות ומצא לפניו, כמעט מתים ומדממים, את רון, סנייפ, קינגסלי, ג'ורג' וויזלי, ג'יני וויזלי, פרופסור ספראוט, פרופסור פליטיק, ולידם שלושה אוכלי מוות: ראול, אלקטו קארו ולוציוס מאלפוי. לפתע, סנייפ החל לזוז במקומו. הוא קם לאיטו והביט בבלבול באולם ובשאר האנשים.
"מה -" תהה סנייפ. "פוטר..."
"כן?" שאל הארי.
"מה אתה -" התחיל סנייפ לדבר אך הארי קטע אותו.
"אתה חושב שאני עשיתי את זה?!" הוא תקף את סנייפ. הרעש שהקים הארי הספיק כדי להעיר את כל השאר.
"שתק!" צעק סנייפ וירה קרני שיתוק אל שלושת אוכלי המוות שעד שהצליחו לקום סנטימטר מעל הרצפה קרסו שוב. שאר צבא הווגורטס ששותק קם, וסנייפ איחה את הפצעים של כולם.
"מה לעזאזל קרה כאן?!" צעק סנייפ כשסיים לטפל בפצעיו של רון.
"אוכלי מוות," אמר רון בקול חלוש. "הם תקפו את הטירה, הרוב ברחו אבל כמה נשארו ושותקו, הם מחקו לך את הזיכרון כדי שלא תוכל לדעת מה הם עשו, הם אמרו משהו על זה שאתה לא אמור לדעת על זה..." הסביר רון.
"אבל איך הם לא תקפו אותי?" שאל הארי.
"הם נכנסו לאולם הגדול והערתי את האחרים," אמר רון. "לא הספקתי להגיע אליך..." הוסיף רון בטון מצטער.
הארי צעד בטירה וחיפש אחר עוד אוכלי מוות. הם חילקו את הטירה כדי לכסות יותר שטח בזמן קצר. הארי צעד לכיוון משרד המנהל ועצר שם. הוא חשב שהוא שמע צעדים.
"שתק!" קול צרוד צעק את הלחש, הארי הסתובב וקרס.

"מה זה היה?" דיבר קינגסלי אל עצמו. הוא המשיך כמה צעדים וראה את זה: דמות שחורה רצה לעברו, ואז, בהבזק אור בהיר וקריאת "שתק!", קינגסלי קרס.

סנייפ התהלך במרתפים ואז שמע את זה - מישהו נופל. ואז עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד ו-
"היפנוס!" הוא שמע צלול וברור את קולו של לוציוס מאלפוי מטיל לחש שינה, כנראה על בני השנה השביעית שהיו היחידים שהורשו להישאר בטירה עם הגעתו של הארי. בשנייה האחרונה סנייפ הספיק לזוז לפני שדולוחוב נכנס למסדרון בו סנייפ צעד. המשמעות היחידה של האירועים הייתה שאוכלי המוות כובשים את הטירה. סנייפ חייב ל-
"שתק!" דולוחוב ירה קרן אור אדומה וחבר צבא הווגורטס האחרון שנשאר בהכרה עד לאותו רגע, קרס והתעלף.

-----------------------------------------------------------------------------------------------

מקווה שאהבתם! פרק חדש בקרוב. תגיבו תמליצו ותדרגו!

הפרק הקודם