מאלפוי הבת

בשורות טובותתתתתת!!!
הפאנפיק
הגיע
ל-מ-ו-מ-ל-צ-י-םםםםםם!!!
תודה ענקיתתת לכל מי שהמליץ!!
ועכשיו- פרק 15:

אל החדר נכנס גמדון בית קטן וזקן. בידו היה מגש עם לחם ומים. כשראה את אליס אמה ולוטי קפא במקומו.
"א-א-אבל אדונילי א-אמר ל-ל-הביא לשתי ב-בנות!" הוא צעק. "ששששש!!!" לחשתי לו. "אתה מכיר את דובי?" "בטח מכיר!" אמר לי הגמדון המקומט, והיה נראה שמתפרש חיוך על פניו. "אז אני חברה של דובי, ודובי היה כועס אם היית מסגיר אותנו! אני אגיד לדובי שאתה הלשנת עליי!". "טוב, טוב! תלכו! א-אבל יש לי תנאי! אני רוצה לבוא איתכן!" אמר באומץ. "לא כיף לי כאן! רוצה להיות חופשי!" "אתה לא יכול!" כעסה אמה מהחלון "אתה עוד כבול אליהם!" "נ-נכון, אני כבול למשפחת מאלפוי" מחה הגמדון דמעה. "הם הביאו אותי אחרי שהבת שלהם הלכה ואחר כך הביאו אותי לכאן". "יופי!" אמרה רייגן בקול חלוש "גם אני ואלינור ממשפחת מאלפוי! אנחנו נשחרר אותך" היא זרקה אליו גרב והוא תפס אותה בחיוך מקומט. "איך קוראים לך?" שאלתי. "גוצ'י, גבירתילי" ענה לי גוצ'י. "לא גברת, חברה!" אמרתי לו. "חברתילי" סיכם גוצ'י. "אין לכן זמן!" לחשה אליס מבחוץ "אתם חייבים לצאת!"

תהלוכה מסכנה כזאתי לא ראיתי  שוב. גמדון זקן בראש, ילדה בריאה וצנומה מאחוריו שתומכת ביחד עם ילדה פצועה אחרת בילדה עם רגל שבורה.
"השטח פנוי, חברותילי!" לחש גוצ'י וארבעתנו עברנו במסדרון. על הקירות היו תלויות חרבות מפחידות, והייתה לי תחושה שהן עומדות לתקוף אותנו. הקירות הירוקים עם סמלי סלית'רין והסטיקרים הקוראים להשמדת הסקיבים ובני המוגלגים הלחיצו אותי. לחצתי את ידה של רייגן חזק. היא החזירה לי בלחיצה.
הגענו לדלת חומה וגדולה. "זו נראית כמו הדרך החוצה, לא?" שאלתי בשמחה. "כנראה שכן" אמרה לוטי ופתחה בתנופה את הדלת.
מולנו התנופפה הבלורית הבלונדינית של כריס.

אם אתם כאן סימן שקראתם את הפרק/ סתם ירדתם לבדוק מה זה השורות המעניינות בסוף...
אם אתם כאן מהסיבה השניה רוצו לקרוא!

החלטתי לקחת השראה מכמה משתמשים, ולכבוד העלייה של הפאנפיק למומלצים יש מבצע:
שלושת המגיבים הראשונים יזכו בינשוף!!
ושוב תודה לכל מי שהמליץ!

הפרק הקודם		הפרק הבא