המפחידנים 2- גנבי החטיפים

״סודות כמוסים״ חזר המפיטי, מתעלם לחלוטין מהילדה שנפלה איכשהו מהשמיים ונפלה בקול נתז גדול לתוך הים.

״אמממ… המפיטי״ זואי החוותה בראשה אל דופן הספינה, אצבעות קפואות נאחזו בה ומישהו התאמץ לטפס אל הסירה.

״מה?״ הוא ניענע בראשו בחוסר הבנה. פנים רטובות מאוד הופיעו, מתנשמות ומתנשפות.

״שקט״ לחשה הילדה עם הפנים העגולות והשיער הרטוב שנדבק לפרצופה ״הוא לא רואה אותי ולא שומע אותי.״

״אז מה את- מין רוח רפאים?״ זואי שאלה

״למי את מדברת?״ רגז המפיטי

״לא״ ענתה הילדה וטיפסה לתוך הספינה ״אני לא עוברת דרך הספינה, נכון?״

״אז מה את?״ חזרה זואי

״זה לא משנה עכשיו״ עיניה החומות של הילדה סקרו את זואי. היא נראתה כמו בובה מטונפת, בשמלה וורודה ונפוחה קשורה בסרט וורוד. זוג צמות שחורות השתלשלו על כתפיה, ועוד סרטים וורודים קשרו אותן. נעלי הבובה הוורודות שנעלה כמעט החליקו על רצפת הסירה. זו הייתה ילדה וורודה ומפונקת, וזואי שנאה כאלה.

״את זואי?״ שאלה בקול מתנגן

״כן״ ענתה זואי בחשדנות

״אני רידאנה, נעים מאוד״ היא הושיטה את ידה וזואי לחצה אותה. היד הייתה חמה ומחוספסת. וזואי הרגישה אותה מצוין.

״את, אהה, די מוזרה קצת״ המפיטי הרים גבה

רידאנה התנצלה שהיא גורמת לזואי להיראות מגוחכת ״אבל יש לזה סיבה- באתי להציל אותך״

״איך?״ זואי השתוממה ״הרי הוא לא יכול להרגיש אותך״

״חכי ותראי״ הילדה לחשה. היא נראתה גדולה מזואי בערך בשנתיים, כלומר, פחות או יותר בת ארבע עשרה.

״עם מי את מדברת?״ כעס המפיטי שוב

רידאנה התגנבה מאחורי גבו, ופתאום גופה החל לזהור. היא הושיטה את ידיה אליו וזרקה אותו לתוך המים ״איתי, המפטי דמפטי״ אמרה בקול

המפיטי נאחז בסירה אך רידאנה דחפה אותו. זואי בהתה בגוף השוקע במעמקי הים.

״עכשיו בואי נשוט בחזרה לחברים שלך״ אמרה

״מי את?״ זואי התקרבה אל הילדה המתנשפת תחת כובד המשוטים הגדולים ״מה את?״

״אני רידאנה, ואני מימילילילומפית״ היא ענתה

הפרק הקודם		הפרק הבא