אנג'ל סאקורה

כריס

כשפקחתי את עיניי, הייתי עיוור. חושך מצריים היה סביבי. הדבר היחיד שראיתי היה גופי שהיה נעול בשרשאות המחברות אותי לקיר שחור וחלק כמים.

הייתי חסר זמן, אני לא יודע כמה זמן הייתי שם, אבל הייתי בטוח שיותר משבוע.

ואז כיום אחריי, שזה בשבילי נראה ככמה שעות ראיתי אור. היא הופיעה מולי זוהרת באור ירח.

עינייה היו מהממות, בצבע טורקיז בהיר. האישונים שלה נראו כמו סהר ירח. שערה הסגול כחלחל הסתובב סביב כתפיה כאילו היא הייתה במים.

גופה היה עטוף בשמלv כחולה כהה כלילה, ושרשרת יחידה של סהר בצבע כסף זהרה על חזה.

היא אחזה בידי וחום התפשט בכל גופי. השרשראות נמסו כמים והקיר מאחוריי התחיל לזהור.

"מי את?..."לחשתי את השאלה כשנחתתי על הריצפה עדיין מחזיק את ידה. היא לא ענתה, אלא חייכה. היא הרימה את ידה והצביעה על הקיר שבו הייתי כלוא.

הסתובבתי לעבר הקיר ומראה מעולם אחר נגלה לפניי. סיפור של מאה שנים נגלה מולי. ציורים שזהרו כאילו היו חיים זזו והראו לי סיפור, לידם הופיעו מילים בשפה לא מהעולם הזה.

להפתעתי הבנתי, ואת הנבואה גיליתי.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא