אשפית בזמן

סקרופיוס ישב בחדר המועדון של סלית'רין, הופך קלטת מאורכת בין ידיו.

הוא לא האמין שהיג את הדבר - ועוד הפרחח ההוא לא שם לב!

הוא זכר שאבא שלו תמיד אמר לו שמשפחת פוטר היא משפחה של שוויצרים, שמתהללת על ניצחון שכבר דהה, מלפני עשרים ומשהו שנה.

הוא תמיד היה מעקם את אפו כשהיה עובר מול הילד ההוא, ג'יימס פוטר הזה. הוא תמיד היה מרים את אפו כאילו כל הילדים צריכים לכרוע ממולו ברך, ולמרבה האירוניה, חלק מהם באמת עשו זאת. הוא שנא אותו. זה לא היה בסדר, איך שהוא התייחס לכולם. כל בית גריפינדור בכלל היה בית של אמיצים שמרימים את האף, וסקרופיוס שמנח בכל מעודו על כך שהוא בסלית'רין.

לפחות בית סלית'רין לא גאוותן כל כך.

"זאב!" קרא.

ילד עם שיער שחור והבעה זעופה על פניו ירד במדרגות. "אתה יודע שהערת אותי, נכון?" שאל בזעף.

"אני בטוח שתתמודד," ענה לו חברו. "זה מקרה חרום."

"מה עכשיו?" הוא התיישב ונאנח. "עוד פעם מישהי ציירה לך לב על המיטה ואתה לא יודע איך להוריד את זה?"

"לא, טום. לא. אני לא שוויצר כמו-"

"הפוטרים הסנובים. שמענו, שמענו. אתה מדבר עליהם כל הזמן." גלגל טום את עיניו.

"כן, אבל הפעם זה שונה." התעקש סקרופיוס.

"שונה?" התפלא טום. "מה שונה?"

"יש לי משהו שהם מאוד צריכים," חייך סקרופיוס. "כל מה שאנחנו צריכים זה לפרסם את זה עם כמה שמות..."

ממאחורי הדלת לוסי התנשפה בבהלה.

~*~

"זה לא טוב. לא טוב בכלל." לוסי פרצה לחדר המועדון, תרה במבטה אחר הארבעה.

"גילית משהו?" קפצה לילי.

"היא אמרה שזה לא טוב, ליל. עדיף שלא נדע." נאנח אלבוס.

"מה הם אמרו?" שאל ג'יימס.

"אלה היו טום זאביני וסקרופיוס, כמו שאמרת. הם מתכננים לפרסם את הסקופ במקומנו, אבל שהפעם הסקופ לא יהיה... אנונימי." ענתה לוסי באי נוחות.

"לא יהיה אנונימי." חזר אחריה טוניו. "זה אומר..."

"שהם מתכננים לפרסם שם את השמות שלנו," השלים אותו ג'יימס.

"ואנחנו חייבים לקחת את זה ממנו." המשיכה לילי.

"תגידו," העירה לוסי. "זה נכון שאנחנו מרימים את האף?"

"לא!" ענו לה שלושה קולות בבת אחת. שלושה פרצופים זעופים העירו אותה מתהיותיה והיא החליפה עם טוניו מבטים.

"בכל זאת," המשיכה. "סקרופיוס כועס עלינו. ואי אפשר להגיד שאנחנו לא..."

"את בת משפחה!" קטעה אותה לילי. "תישארי לצידינו."

טוניו הביט בלוסי בדאגה. היא הנהנה אליו מבלי משים.

נערה נכנסה לחדר המועדון. "הו, לוסי, טוניו, ג'יימס. חיפשתי אתכם בכל מקום!"

"הא, קלי. מה קרה?" שאל ג'יימס.

"את בקבוצת הקווידיץ'?" שאל טוניו.

"כן, חובטת." היא אמרה. "השותפה שלך." היא חייכה אל לוסי. לוסי החליטה שהיא מחבבת אותה.

"מה קרה?" התערב אלבוס. "צריכים אותי?"

"אתה הקריין שלנו," חייכה אליו קלי. "נצטרך אותך במשחק. אתה צריך להתחיל לחזור על אימרות שנונות."

אלבוס חייך בסיפוק ואחז בידה של לילי, גורר אותה אחריו. "אני לא מאמינה שלא התקבלתי!" קראה בעצב. "אמא הייתה חובטת ואבא היה מחפש. למה אני..."

"כי את מעצבת," מיהר אלבוס להגיד. "את גאונה באמרות שנונות. ואם את גאונה בדברים האלה, את חייבת לעזור לאח שלך."

לילי חייכה בסיפוק ומיהרה אחרי אחיה.

השתררה שתיקה לרגע, אך אז קלי המשיכה. "יש אימון היום! שכחתם?"

ג'יימס השפיל את מבטו, לחייו בוערות באדום. "הייתי אמור למסור, אבל..."

"משהו הטריד אותו," מיהרה לוסי להגיד. "לא אשמתו."

זיק סקרן ניצת בעיניה של קלי, אך היא אמרה: "בואו. ג'ק מחכה לנו."

"ג'ק?" קרא ג'יימס. "מהר!"

הארבעה מיהרו משם למגרש הקווידיץ', בעוד ג'יימס מסביר להם במהירות שג'ק הוא שפטן הקבוצה, בשנתו השביעית, ושהוא שואף להחליפו בשנה הבאה. לוסי נזכרה בבחור הגבוה.

"טוב," ג'ק ניקש אל לוסי וטוניו. "אתם חדשים, ולכן אני אסביר לכם את החוקים."

השניים הנהנו, בעוד ג'ק מסמן לג'יימס ללכת אל שאר חברי הקבוצה.

"טוב, בעצם," העיר טוניו. "אח שלי לימד אותי הכל על להיות חובט. אני יכול ללמד את לוסי."

"הו, הוא היה חובט מצויין. אני בטוח שלמדת מהטוב ביותר." הוא הנהן. "בכל מקרה, אני אסביר לך את החוקים לתפקיד הרודף." השניים נכנסו לתוך חדר ההלבשה.

לוסי הרימה את המטטא שלה והעבירה את אצבעותיה על המקרם החלק שלו. זה היה מטטא 'אש המחץ 30', שהיא קיבלה מהארי וג'יני בקניות להוגוורטס. היא קפצה עליו והמריאה, מלימודיו של ג'יימס במהלך החופש.

"את טסה יפה," העירה קלי.

"תודה," חייכה לוסי. "ג'יימס לימד אותי."

ג'יימס הזדקף וזקף את חזו בגאווה.

לוסי וקלי גלגלו עיניים בתיאום.

טוניו יצא מחדר ההלבשה והסביר ללוסי את החוקים בכללי, מבטיח לה שידברו על כך לעומק בחדר המועדון, בערב.

האימון התחיל. להפתעתה של לוסי הוא היה די פשוט. כל מה שהיא הייתה צריכה לעשות זה לחבוט במרביצנים כל פעם שהתקרבו אליה, ולמרבה ההפתעה הדבר היה די קל. היא חבטה במרביצן מתוך אינסטינקט, מופתעת מהעובדה שנראה כאילו היא עושה את העבודה במשך שנים. התעלומה חזרה ופצעה אותה מחדש, והיא התנערה וחזרה להתרכז במרביצן נוסף שעופף לכיוונה במהירות, מכין את לסתותיו לנגיסה קטלנית.

היא נאנחה, אך באותו הרגע איבד הממטא שלה שליטה. הוא החל להתנדנד ולנסות להעיף אותה מעליו, דבר שלא קרה מעולם בשנות אימוניה בחופש.

"ג'יימס!" היא צעקה. "טוניו!"

אך גם המטטא של ג'יימס איבד שליטה, והתנער בפראות רבה יותר ממטטאה של לוסי.

טוניו נותר היחידי שיכל לעשות משהו.

הוא סקר את השטח בקפידה, מנסה לאתר את מקור הבעייה.

אך לוסי הבחינה בה ראשונה. באחד החלונות עמד לו ילד, שהיה מוכר לה יותר מדי. הילד מלמל לחשים ונעץ את מבטו המרוכז בג'יימס.

לידו עמד ילד נוסף, קצת יותר גבוה ממנו.

אלה היו השניים מחדר המועדון הסלית'ריני, טום זאביני וסקרופיוס מאלפוי.

"שם!" צעקה, מנסה להתעבק על הרוח ועל הרעד שחלף בה. "בחלון!"

טוניו נעץ את מבטו בחלון ולוסי יכלה להבין ממש איך הוא מחשב את סיכוייו. בסופו של דבר הוא בלם, וכיוון את עצמו אל עבר החלון.

צעקתה של לוסי קפאה על שפתיה. היא הבינה מה הולך לקרות, אך כבר היה מאוחר מדי, כי טוניו כבר החל להאיץ.

כאשר לוסי הצליחה לצעוק החלון כבר היה מנופץ, וטוניו העף את שני הנערים שעמדו לידו אל הקיר, מתנגש בו יחד איתם.

המטטא הפסיק לרעוד.

"טוניו," לחשה, ומיהרה לטוס אל החלון המנופץ, נכנסת ומפלסת את דרכה בין ההתקהלות שכבר נוצרה שם אל נער אחד.

טוניו." היא התייפחה, מחבקת את ידידה.

הוא פתח עיניים. "את בסדר," הוא חייך חיוך רפה. "אני אסתדר. אני רק..."

ואז הוא איבד את ההכרה. צוות המורים מיהר לקחת את השלושה אל המרפאה, הישר אל האחות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא