עלק סיפור אהבה

טוב, אז עכשיו השעה היא תשע בבוקר, אבל אין לי כוח לחשוב על משהו ספציפי לספר לכם. אז מה שיהיה היום זה שאני פשוט אשאיר את הרשמקול פתוח היום.

לכול המוגלגים מבינכם- אתם לא הולכם ללמוד לעשות כשפים תוך כדי. זה יהיה סגור בשיעורים!

כבר קיוויתם הא?

טוב אז אנחנו אחרי ארוחת הבוקר, אז למזלכם פספסתם את רעשי הבליעה, הלעיסה והאיכס.

ושיעור ראשון מתחיל די עוד מעט, אז אני אכבה וארוץ לשיעור ונתקשקש אחר כך.

סבבה?

ביי.

***

"למה את מדליקה את המכשיר שלך רוז?"

"אה כי היום אין לי כוח לחשוב על מה לדבר אז אני מדליקה לפעמים. את יודעת, דוקומנטרי."

"ואם אנשים לא יבינו על מה אנחנו מדברות רק מלשמוע?"

"אני תמיד יכולה לפרש סיסי."

"ואם יהיו דברים שאת לא תרצי שאנשים ישמעו?"

"אז אני אכבה."

"או קיי... אז מה אני אמורה לעשות עכשיו?"

"תתנהגי רגיל."

"קצת מוזר לעשות את זה כשאני יודעת שאני מוקלטת, וכשאין לי מושג מי שומע."

"נראה לי אסור לי לגלות שזה דלוק."

"את שוכחת שרוב האנשים לא יודעים בכלל על המכשיר שלך."

"אני לא רוצה להקליט חצי בית ספר, כי אז זה יאבד פואנטה וזו תהיה הקלטה של שעות, אני רוצה להקליט רק את מי שחשוב לי."

"אז את רומזת שאני חשובה לך?"

"כאילו שלא ידעת."

"..."

"את רואה על מה אני מדברת רוזי? איך אנשים יבינו שעכשיו נתתי לך חיבוק? ועוד תוך כדי זה שאנחנו הולכות לשיעור לחשים? זה לא כול כך ברור רק להקליט."

*(הקטע הקרוב מבלבל, כול דבר שרוז אומרת יהיה באלכסון.)

"יש בזה משהו."

"רוז!"

"מה אלבוס?"

"ראית את סקופ?!"

"מה?!"

"ראית את סקופ?!"

"בוא לכאן במקום לצעוק לי מחצי מסדרון!"

"הוא שואל אם ראית את סקורפיו?"

"תודה סיס, אבל הבנתי. סתם מעצבן  אותי שהוא צועק לי מחצי מסדרון אז אני רוצה שיבוא לכאן."

"אוקיי. אז את סתם נהנית להריץ את החבר שלי."

"משהו כזה."

"היי בייבי, מה שלומך?"

"טוב. אתה?"

"אחלה,.סיס. רוז ראיתן את סקופ?"

"לא."

"אה אה."

"את יודעות איזה שיעור יש לו עכשיו?"

"לי ולסיסי יש לחשים מוגבר, לסקופ יש כישפומטיקה."

"תודה. רוזי. ביי סיסי."

"חכה שניה! למה?"

"ג'יימס רוצה להתחלף אתכם במגרש עוד שבועיים, שאתם תיקחו אותו יום חמישי במקום שלישי."

"אוקיי. זה קריטי לעכשיו? יש לך שיעור עוד... עשר דקות."

"אני אספיק, סיס, זה בסדר."

"ביי."

"ביי!"

"לא, אין. אני חולה על הקריצה של אלבוס."

"אל תדאגי סיס, הוא עבד עליה חודשים מול המראה."

"לפחות משתלם לו."

"בואי נלך לשיעור."

"רואה, עכשיו את מגלגלת עיניים."

***

"לוסי תעבירי לי את תפוחי האדמה בבקשה."

"קחי."

"תודה."

"רוז, למה הדלקת את מכשיר שלך?"

"אני צריכה לעבור על זה גם איתך סקופ? אין לי כוח לחשוב על משהו ספציפי לספר אז אני פשוט מדליקה במהלך היום. שחכתי אחרי השיעור אז אני מדליקה עכשיו."

"טוב, תעבירי את הפשטידה."

"הנה, סקופ אל  אל דיבר אתך?"

"לא. על מה?"

"הוא רצה להתחלף אתנו ביום של המגרש עוד שבועיים."

"זה הגיוני מבחינת המערכת של כולם?"

"ת'אמת שאפילו בדקתי, זה אפשרי."

"ג'יימס!?!"

"אתם יכולים?!?"

"כן!!"

"סגור!!"

"אתם  ח י ב י ם לצעוק את זה ממרחק של קילומטר? זה נס שהוא בכלל  שמע אותך מהמרחק הזה."

"מה הבעיה?"

"לא יודעת, הצעקות כנראה מפריעות לי."

"זה נוח."

"טוב..."

"תעבירי את מלח."

חברה אני אוכלת אז אני מכבה אתכם.

****

"סיסי סיימת לסכם את המאמר ללחשים?"

"נראה לך? מתי היה לי זמן להתחיל? אבל אנחנו יכולות לסכם יחד מיד אחרי ארוחת הערב."

"סגרנו."

" איזה שיעור יש לך עכשיו?"

"שיקויים, את הולכת לחממה?"

"כאילו שיש לי בררה."

"תמיד יש לך."

"לא ממש."

"יאאלה שמענו אליך, חצי שעה אחרי ארוחת הערב מול האח!"

"אני אפילו אגיד בקול כדי שהרשמקול שלך יתפוס- גלגלתי עיניים עכשיו!"

"בסדר, בסדר. הלכתי לשיקויים."

"אוקיי."

"..."

"אנה את באה?"

"תתקדמי רוז, אני אגיע."

"אז ירדתי למטה."

 "..."

"סקופ חכה לי!"

"רוז, חשבתי שאת לא צועקת."

"לא צעקתי, קראתי לך."

"עכשיו את סתם מטעימה."

"פששש, מי זה? מה זה המשלב הגבוהה?"

"אל תגזימי. בסדר?"

"מה, הפתעת אותי."

"עכשיו את סתם צינית."

"מה זה משנה?"

"את לא רוצה שאני אתחיל עם ציניות וויזלי."

"אני הולכת לשיעור...."

***

"סקורפיו שחרר את הכורסה לילד, הוא קופא!"

"תפסתי אותה קודם."

"מה אתה בן ארבע? אתה יושב על הכורסה הכי טובה ליד האח והילד כחול מקור עוד שניה."

"די לנדנד רוז. קמתי בסדר? קמתי!"

"סקופ בוא רגע."

"אני משלים שיעורי בית. לא כולנו סיימנו את זה כמוך."

"בוא שניה."

"מה?"

"רגע. לצד... הנה."

"מה את רוצה רוז?"

"סקופ מה קרה לנו?"

"כלום."

"סקופ."

"מה קרה רוז?"

"פעם קראת לי רוזה. "

"אני עדיין קורא לך רוזה."

"כבר  לא. הרבה זמן כבר לא."

"אני קורא ל רוזי."

"כולם קוראים לי  רוזי."

"מה את רוצה שאני אגיד?"

"למה אנחנו לא כמו פעם?"

"איך פעם?"

"פעם, חג המולד, כשהיינו מדברים שעות והיה קל."

"דיברנו בנשף, והוא היה לפני שבוע וחצי."

"גם אז זה לא היה כמו פעם."

"רוז."

"מה?"

"אל תבכי."

"אני לא בוכה."

"בואי הנה."

"אתה יודע סקורפיו, החיבוק הנורמלי האחרון שלנו היה ברכבת. למה החיבוקים שלנו עובדים רק כשאחד מאיתנו בוכה?"

"לא יודע."

"אני מתגעגעת אליך מאלפוי."

"כנ''ל אליך."

"למה אנחנו מוזרים?"

"לא יודע."

"אני רוצה שנחזור להיות כמו פעם. בלי לריב."

"אני לא יכול."

"למה?"

"ככה. פשוט ככה."

"אז מה קורה איתנו?"

"אין איתנו רוז."

"מה זאת אומרת אין איתנו? בטח שיש איתנו!"

"יש אותי. יש אותך."

"יא חרא. פעם אמרת שאני ואתה זה לנצח."

"רוז... פעם באמת חשבתי ככה."

"עזוב אותי."

"רוזה..."

"עזוב אותי מאלפוי. תן לי ללכת!"

"........"

רוז, את שכחת את המכשיר שלך מאחור, הוא נפל לך מהכיס שרצת. אז כשניסיתי לחזור בי על המילים שאמרתי בלי לחשוב. כשרציתי להגיד שיש אותי. שרוצה אותך, ואיש אותך, שרוצה משהו אחר.

רוזה

מה קרא לנו?

אניאוהבאותך

אני לא חושב שאת מאמינה בזה יותר...

אני לא יודע למה אנחנו לא מדברים כמו פעם, זה חסר גם לי.

כבר לא יודע מה בדיוק הבעיה כאן.

סבבה?

סבבה.

הפרק הקודם		הפרק הבא