וולדמורט- לא היה ולא נברא (:

פרק 15

-----------

הצלצול הדהד ברחבי הטירה. קולות התלמידים בחוץ התעמעמו בעת שנכנסו כולם אל הכיתות.

כולם התיישבו בשקט (דבר שלא היה נפוץ במיוחד..), והמתינו בציפייה לבואם של המורים.

ואז, כעבור דקה או שתיים, נכנסה לילי פוטר אל הכיתה.

"בוקר טוב תלמידים !", היא אמרה בחיוך והניחה את המזוודה ואת ספרה שהחזיקה בידה על שולחן

המורה. התלמידים כולם נעמדו (אתם כבר יכולים לנחש מי לא עמדו..), וקראו :

"בוקר טוב, פרופסור פוטר !".

"הו בבקשה, לא פרופסור. רק לילי." התלמידים הנהנו והתיישבו בשקט ובסדר מופתי. בכל זאת, לילי

פוטר. הרמיוני  קמה וניגשה אל לילי. כמובן שרון והרמיוני הכירו את לילי, הרי שהוריהם היו כולם

חברים והם התראו המון. אה, ומי שקורא את זה עכשיו ואומר לעצמו 'מה הרמיוני קשורה, הרי הוריה

בכלל מוגלגים ואינם הכירו בעולם הקוסמים, שלא לדבר על משפחות בעולם זה' – אז לא.

הארי ורון פגשו בהרמיוני ונעשו חברים כבר ברכבת, בפעם הראשונה כשהם נסעו להוגוורטס.

מאז, הם כבר הלכו אחד לשני ולשלישית בחופשות ונהיו ממש חבורה כזאת. כך שלושה משפחות

הפכו חברים. אז כשהרמיוני ניגשה אל לילי, לילי בירכה אותה בבוקר טוב לבבי.

הרמיוני אמרה לה משהו בשקט. "אז הוא במרפאה עכשיו?" שאלה לילי וחיוכה דעך במקצת.

"כן, הוא היה נורא חם והוא הזיע בבוקר לפני השיעור, אז אני ורון לקחנו אותו אל מדאם פומפרי,

האחות את יודעת..". לילי הנהנה בהבנה.

זה די מצחיק האמת, שלילי פוטר (ולמקרה הזה, אוונס), לא תדע מיהי אחות בית הספר. הרי היא

בילתה כמה שנים עם החבורה של בעלה, הקונדסאים - משמע כמעט אחרי כל תעלול שלהם היא

הייתה מבקרת אותם שם. "אז אחרי השיעור נלך לשם, בסדר?", לילי שאלה והביטה בהרמיוני.

"כן, בטח", היא חייכה והתיישבה במקומה ליד רון ששאל מה היא אמרה ללילי. היא סיפרה לו והוא

הבין.

"אהמ.. פרופסור פוטר? זאת א-אומרת ל-לילי.." אמר נוויל בביישנות.

"כן, לונגבוטום?", היא שאלה. "אהמ.. איפה פרופסור ג'יימס?"

"הוא היה אמור להיות כאן.. הוא בטח רוצה לדפוק איחור אופנתי או משהו.."

ואז, החלון ניפתח ומשב רוח חזק נכנס לתוך הכיתה. כל העיניים הופנו לחלון. חלקם הבחינו

במטאטא מרוחק. הוא מתקרב, ועוד קצת, הוא עף ישר לחלון ! מי רכוב עליו?

זה ג'יימס פוטר ! התלמידים נורא התרגשו כשהוא נכנס בסערה לכיתה. כמה בנות נראו על סף

התעלפות מהמעמד. הרי לא בכל יום רואים את אחד המחפשים הטובים ביותר במאה הזאת !

כמה בנים שרקו והרוב פשוט מחאו כפיים. ג'יימס נופף להם ועשה סיבובים בכיתה. עד שמשהו פשוט

קטע את המופע האווירי שלו. הוא קפא באוויר ללא יכולת לזוז, מאחורי השורה האחרונה.

"ג'יימס פוטר", אמרה  לילי במבטא של שנות השמונים בסגנון של מורה, בחיקוי מדהים של

הפרופסור מקגונגל. "שוב איחרת". כל העיניים הופנו כעת אל קדמת הכיתה, בלילי שהחזיקה את

שרביטה שכוון אל בעלה. כולם צחקו. זרם משרביטה סוג של נהר של אבק כסוף-כחול כזה שהגיע עד

למטאטא של ג'יימס.

"למי שלא פענח את שמו של השיעור ולא הבין את משמעותו, ג'ל הוא ראשי תיבות : ג'יימס ולילי. זהו

המקצוע היחיד שמועבר על ידי שני מורים ולכן דמבלדור החליט לקרוא לו בשם קצת שונה.

וזה, תלמידים, זהו סוג הדברים שנלמד פה", היא הצביעה אל בעלה הקפוא.

ועכשיו היא פנתה אל ג'יימס, שוב בחיקוי מצוין של פרופסור מקגונגל.

"פוטר ? אתה מבטיח שתתנהג יפה במשך השיעור?", היא שיחררה את פיו כדי שיוכל לענות.

"כן, פרופסור."

"מצוין", היא אמרה בקולה הרגיל והרימה את שרביטה מעלה במהירות, כך שהוא היה בגובה חזה.

ג'יימס נחת על הרצפה בקלילות, כיאה למחפש.

"ג'יימס, זה השיעור הראשון שלך וכבר אתה עושה שטויות?", היא לחשה לו כשהתקרב אליה כדי

להשעין את המטאטא על הלוח. "זה לא קרקס פה, אתה יודע."

"סליחה אוונס. הנה, מתחיל מחדש". וכעת הוא פנה אל הכיתה.

"שלום לכולם, ובוקר טוב. אז כפי שלילי התחילה להסביר. השיעורים שלנו הם לא דבר רגיל.

פה אתם הולכים ללמוד דברים שלא תלמדו באף מקום אחר. אני מבין שאתם נהנים עם פרופסור

לופין, אז תתכוננו ליהנות כאן עוד יותר. אנחנו הולכים ללמוד התגוננות מפני כוחות האופל, בצורה

קצת יותר שונה. אז להוציא שרביטים ולעמוד." כולם הקשיבו לו ותוך שלוש דקות התלמידים נעמדו

עם שרביטים ביד. לילי הניפה את שרביטה והשולחנות נערמו באחורי הכיתה. בעוד הינף שרביט,

לכל תלמיד הופיע קסדת  ברזל (קלה במשקלה), וסוג של מגן, גם הוא מברזל.

"אז הסבר קצר לגבי מה שנעשה היום", אמרה לילי. "אתם הולכים ללמוד היום שתי כישופים:

שתק, ופרוטגו. לאחר תרגול קצר אתם הולכים להטיל שתק על כל מי שרק מתחשק לכם. הקסדות

והמגנים עשויים מברזל קל, כך שאם כישוף פוגע בהם, הכישוף לא יחדול להתקיים אלא ימשיך

ויתעופף ברחבי החדר עד שהוא יפגע במשהו, או אדם, או רהיט. עד כאן מובן?"

כולם הנהנו. "ועכשיו לחלק המעשי. רון?", אמר ג'יימס והזמין את רון לקדמת הכיתה.

"אני הולך עכשיו להטיל על רון שכאן, שתק, והוא הולך להתנגד לי עם יצירת כישוף מגן הנקרא

פרוטגו. אם הכל ילך כשורה, הלחש יחזור אלי, ואם לא, רון "יוקפא" במקומו לדקה או שתיים.

מוכן רון? נהדר. בספירה שלי. שלוש, שתיים אחת-

"שתק !"

"פרוגטו !"

ורון נפל על הרצפה, קשה כמו לוח עץ. דראקו ממקומו לגלגל עליו בקול עם קראב וגויל.

הרמיוני הסתכלה עליו בכעס. הוא הולך להיות המטרה הראשונה שלה.

רון הפשיר וג'יימס עזר לו לקום. "כל הכבוד, זה נורמאלי ביותר לפעם הראשונה. אני עצמי עפתי

שתי מטר עם סלטה משולשת באוויר בפעם הראשונה שלי. זה היה משהו.."ו

הוא שקע בזיכרונות מתוקים מימים עברו.. לפחות עד שלילי ירתה עליו לחש משתק.

"ועכשיו, אתם מוזמנים להתחיל לכשף, וזכרו : אתם יכולים לפגוע במי שתרצו, אך מי שירצה יוכל

לפגוע בכם. אז לא לירות 'שתק' כל הזמן אלא גם להשתמש בפרוטגו. התחלתם בעוד שלוש, שתיים

אחת -" היא בקושי סיימה לומר אחת, וכבר דראקו שיתק שלושה ילדים.

הרמיוני זכרה את המטרה שסימנה לעצמה. היא כיוונה עליו בזהירות ואמרה "שת-"

והיא מצאה את עצמה על הרצפה, עם אף מדמם ופנס בעין. מסתבר שקראב לא ממש הצליח ליצור

את הלחש אז הוא פשוט החליט שהוא הולך לשתק אנשים בדרכו שלו. ג'יימס ראה את זה וניסה

בדרך  לא דרך להגיע אל הרמיוני, משימה לא פשוטה שכן לחשים משתקים התעופפו בכל החדר.

הוא הצליח בסופו של דבר להגיע אל הרמיוני המדממת, והוא הפקיד את טיפולה בידיה של אשתו.

הרמיוני סיפרה לו מה קרה, ותוך דקה קראב וג'יימס כבר היו בדרך אל ראש הבית שלו. הם ירדו

לכיוון המרתפים. קראב הלך לפניו כדי להראות לו את הדרך, וג'יימס מצדו רק חשב על כל מה שהוא

הולך לומר לראש הבית של קראב. ג'יימס דפק על דלת משרדו של ראש בית סלית'רין.

כשהדלת נפתחה ג'יימס לא האמין למראה עיניו. ראש בית סלית'רין הוא.. הוא.. סבר מאוס??

----------------------------

מתח? כן, זה התפקיד שלי =]

תגובותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

הפרק הקודם		הפרק הבא